ביקורת: שומרי הגלקסיה – ספיישל חגיגי

ספיישל שהיה יכול להיות חמוד ומקסים, לולא צמד הדמויות הראשיות שלו.
שם רשמי
שומרי הגלקסיה: ספיישל חגיגי
שם לועזי
The Guardians of the Galaxy Holiday Special

מה הציפיות שלנו מדבר כמו ספיישל החגים של "שומרי הגלקסיה"? 

כלומר, נראה לי שאפילו המעריצים הכבדים ביותר של מארוול סיימו את השלב הנוכחי עם ציפיות מונמכות, ואף אחד לא קיווה לשיאים כמו "שומרי הגלקסיה" הראשון. ובכל זאת, כשמסיימים צפייה בתוכנית המיוחדת קצת קשה להבין מה רצו מאיתנו, ובהתאם לדעת אם זה טוב או רע. 

אני חושב שרבים מאיתנו נכנסו לספיישל במחשבה שהמשימה העיקרית שלו היא להצחיק – משימה שבה הוא לא נכשל בצורה נוראית, אבל זרח בעצם רק בשתי נקודות – בשיר קצר בהתחלה (אם כי התגובות הכפויות והצפויות של פיטר הורידו קצת מהבדיחה) ובחלקים מאוחרים בהופעתו של קווין בייקון. שוב, יחסית להשקעה של 40 דקות בסך הכל, שתי בדיחות מוצלחות זה לא נורא – יש מצב שזה יותר בדיחות מוצלחות ממה שיש ברוב הפרקים של "שי-האלק", למשל – אבל זה גם לא להיט. 

מצד שני, אפשר שהמשימה להצחיק הייתה משנית למשימה העיקרית והיא להיות "ספיישל חג מולד", סוגה טלוויזיונית ספציפית שבה לוקחים דמויות מסרט או סדרה, ושמים אותן בסיטואציה בה הם צריכים ללמוד או ללמד את ערכי חג המולד. 

מדובר בסוגה מאוד אמריקאית שנראה לי שקשה לנו (כלומר, מי מאיתנו שלא חי בארה"ב שנים מספר) להבין עד סופה. היא אמורה להיות סנטימנטלית כזאת, ומרגשת, וקיטשית. הספיישל של שומרי הגלקסיה אכן מצליח בכל המשימות האלה, והוא מצליח לעשות את כל זה אפילו בלי להיות דביק ומציק מדי. כמו כל התוצרים של גאן אצל מארוול, הסרט אף פעם לא באמת שובר מוסכמות, אבל הוא מנסה לגרום להן להיראות מגניבות יותר – וכך למשל במקום פסקול עם שירים של פרנק סינטרה ומריה קארי, יש לנו כאן את הדלעות המרסקות, את הוומבטיים, את מזרקות ויין, את נמוך ואת 97 הישנים בתפקיד להקה חייזרית עם שלל להיטי אינדי ורוק שעדיין חוגגים את חג המולד ברוח חגיגית למדי.

היה אפשר להכריז, אם כך, על כל הנושא הזה כהצלחה לולא פרט מצער אחד – את המושכות לספיישל הזה קיבלו שתי דמויות שהיה מוטב שלא היו מקבלות את המושכות – דראקס ומאנטיס. עכשיו, אני לא חושב שהאשמה נעוצה בשחקנים: אנחנו הרבה אחרי השלב בו דייב באטיסטה צריך להוכיח את עצמו למישהו, וגם פום קלמנטיף נראית בסך הכל שחקנית אחלה אם היא אי פעם תעשה משהו שאינו סרטי מארוול.  ועדיין, הדמויות הללו לא עובדות – לא ביחד וגם לא ממש לחוד. ב"שומרי הגלקסיה" ג'יימס גאן יצר עם דראקס דמות נוגעת ללב של מישהו שמרגיש שהעולם לא מובן לו והדרך היחידה לשמור על עצמו היא להיות האיש הכי חזק בחדר ולא לבטוח באף אחד. מאז, גאן מתעקש להרוס את הרושם הזה על ידי הפיכתו של דראקס לכל דבר מטיפש באופן בלתי סביר, עד לשמוק שהיית חוסם מרשימת החברים שלך. הספיישל מציג נקודת שפל חדשה עבור דראקס, ואני פשוט מניח שבפעם הבאה שנפגוש אותו גאן יגרום לו לבעוט בכלבלבים חסרי ישע או להחנות את החללית בחנייה כפולה או משהו עד שהטוויסט הגדול בסוף כל הסאגה הזאת יהיה שדראקס ירצח את כולם. 

מאנטיס זה מקרה קצת יותר מעניין, של דמות שעד כה לא ממש זכתה לאפיון ועכשיו כשהיא זוכה לאור הזרקורים היא… עדיין לא ממש זכתה לאפיון. כלומר, כן, אנחנו מגלים גילוי מאוד משמעותי לגביה, אני מניח – אבל אנחנו מגלים אותו בדיעבד, בשורת שיח, וכל הספיישל הזה תכלס היה יכול להתרחש גם בלעדיו. וחוץ מזה, הגילוי הזה לא הופך את הדמות שלה ליותר מעניינת. אם הספיישל הזה היה ניסיון לגרום לצופים לגלות בה עניין, בסופו עדיין לא השתכנעתי למה כדאי לנו. הספיישל הזה נתן לה נקודת ייחוס חדשה, אבל הוא שכח לתת לה, נו, סיפור. 

 אם כבר אותה נקודת ייחוס – אני מניח שכשמארוול אישרו את הספיישל, הם וגאן רצו להשתמש בו כדי לבסס כמה דברים שהקהל יוכל להכיר בדרך ל"שומרי הגלקסיה חלק 3", כדי שהם לא יהיו מבולבלים כשהם יופיעו שם – דברים כמו הבסיס החדש של שומרי הגלקסיה או כלבה טלקינטית שכן, נו, הופיעה לשני רגעים בסרטים הקודמים אבל עכשיו מסתבר שאנחנו ממש צריכים להכיר אותה או, כאמור, כל הקטע עם מאנטיס. רק שהספיישל פשוט מודיע לנו עליהם בהתחלה, אז הדבר היחיד שהוא עושה זה שבמקום שנהיה מבולבלים עוד שנה בקולנוע, אנחנו מבולבלים עכשיו מול הטלוויזיה. מי שידלג על הספיישל ולפתע יגלה את הדברים האלה ב"שומרי 3", יחווה את אותו "רגע, שנייה, זה דבר שקרה ופספסתי?" שחוו כל מי שצפו בספיישל. זה לא דרישת סף מכל תוכן של מארוול, אבל אני מודה שבעבר לא היה אף סרט או סדרה שכל כך הרגישו כמו מסלקת מידע כמו הספיישל הנ"ל. 

בקיצור, "שומרי הגלקסיה: ספיישל חגיגי" הוא, נו, אותה מילה שרודפת אותנו כמעט כל שלב ארבע – בסדר בסך הכל. נראה לי שהוא עובד יותר טוב עבור מי שיש לו סנטימנטים לאותם פרקים מיוחדים של חג מולד, כמו ש"שאנג צ'י" עובד יותר טוב עבור מי שמכיר קצת תרבות סינית וסינית-אמריקאית או מי שנהנה משטיקי האימה של ריימי ב"דוקטור סטריינג'". אבל כמו כמעט כל התוצרים של מארוול בשנתיים האחרונות, קשה להאמין שמישהו ידרג את ארבעים הדקות הללו כנקודת שיא של האולפן. ומאולפן שהרגיל אותנו לנקודות שיא, מאכזב לגלות רצף כל כך ארוך של נקודות ממוצע, אם לא נקודות שפל. מה אני אגיד לכם, לפחות זה מאחורינו. ושיהיה לכולם חג שמח.