זה סרט על הרפתקה ארכיאולוגית אמיתית לגמרי. חבל שהוא חופר

לפני כמעט שנתיים עלה בנטפליקס הסרט "החפירה", המספר את סיפורה האמיתי של אלמנה בריטית שב-1939 יזמה חפירה של אדמותיה עקב תחושה שהיתה לה, וזו הובילה לגילוי הממצא הארכיאולוגי הכי חשוב שהתגלה מעולם על אדמת אנגליה. הסרט, בכיכובם של קרי מליגן בתפקיד האלמנה ורייף פיינס בתפקיד החופר התגלה כפנינה מרחיבת לב ונפש.

אלא שמתברר שאדית פריטי לא היתה האישה האנגליה היחידה עם תחושות בטן שהובילו לגילויים ארכיאולוגיים מרעישים: לפיליפה לנגלי מאדינבורו היתה תחושה שהמלך ריצ'רד השלישי קבור מתחת למגרש חניה בלסטר שבמרכז אנגליה. אחרי מאבק ממושך לשכנע אנשים נוספים בתחושותיה, היא השיגה תקציב וגייסה ארכאולוג שב-2012 חפר את השטח ומצא את עצמותיו של המלך המושמץ. הסיפור הזה משוחזר ב"למצוא את ריצ'רד" עם סאלי הוקינס בתפקיד פיליפה, ושלל שחקנים בריטים טובים מסביבה, ועם סטיבן פרירס כבמאי. אבל אף שאינו נעדר חן, הסרט מפוקשש עקב החלטות תסריטאיות מוטלות בספק.

על פי הסרט, המבוסס על ספר שכתבה גיבורת הסיפור יחד עם מייקל ג'ונס, פיליפה מפתחת אובססיה לריצ'רד השלישי בעקבות צפייה בהפקה של המחזה של שייקספיר, אליה היא הולכת עם בנה הצעיר. את המלך בהצגה מגלם הארי לויד, ופיליפה שסובלת מנדודי שינה, מתחילה לראותו בהזיותיה, עטוי בגלימת המלכות שלבש בהצגה.

בהיותה פרודה מבעלה ג'ון (סטיב קוגן, שגם כתב את התסריט) אפשר להבין מדוע היא נמשכת לשחקן החתיך, ומעדיפה לדמיין את המלך הגיבן כבן דמותו. אבל הסרט אינו חוקר את הצד הרומנטי בפנטזיות שלה, ומותיר גם את יחסיה עם בעלה כמשהו לא ברור ולא פתור. ההזיות על ריצ'רד מוצגות כמשהו שלפיליפה אין שליטה עליו, ועם זאת הסרט אינו מטיל ספק בשפיותה (אפילו שבאחת הסצנות היא אומרת שהיא לא נורמלית). לכן, על אף הופעתו האטרקטיבית והנעימה של לויד, החלק המאוד נוכח הזה בסיפור מוזר וקצת קרינג'י.

שאר הסיפור מוקדש להצטרפותה של פיליפה לאגודת ריצ'רד השלישי, לחיטוטיה בספרים, ולמפגשיה עם אנשיה אקדמיה שונים, חלקם נחמדים אליה (מרק אדי מ"משחקי הכס") ואחרים מתנשאים עליה (לי אנגלבי מהסדרה "סוג א'"). רק כשהחפירה מתחילה להניב תוצאות, מחלקת הארכיאולוגיה של אוניברסיטת לסטר מתייצבת לקחת קרדיט ודוחקת את פיליפה הצידה, בדיוק כשם שקורה ב"החפירה", שם משלחת של המוזיאון הבריטי משתלטת על העניינים.

זה שיתוף הפעולה השני של קוגן עם פרירס. הקודם היה ב"פילומנה" שגם אותו כתב על פי סיפור אמיתי, וכיכב בו לצד ג'ודי דנץ', והתוצאה היתה הרבה יותר מגובשת ונוגעת ללב. בתחילת הסרט הוא משמיע כמה חידודים בסגנון הדמויות שגילם בסדרות הקומיות הנהדרות שיצר, "I'm Alan Partridge" ו"הטיול". אבל בהמשך הוא הופך לדמות כמעט שולית ושטוחה שעוברת מהפך לא מאוד משכנע.

לפרירס יש כמה סרטים משובחים ברזומה העשיר שלו, בהם "המכבסה היפהפייה שלי", "יחסים מסוכנים" ו"נאמנות גבוהה", אבל יש לא גם לא מעט פספוסים. "למצוא את ריצ'רד" הוא איפשהו באמצע הסקלה. יש רגעים נחמדים בין פיליפה ובעלה, ויש רגעים מצחיקים במפגשיה עם חברי אגודת ריצ'רד השלישי. אך לצידם יש גם סצנות שכמו מבוימות על ידי במאי מתחיל, המנסה בכוח להפיק דרמה מחומר יבשושי. הוקינס ("פדינגטון", "צורת המים") מקסימה כתמיד, אך הניסיון של הסרט להשתמש בסיפור של פיליפה כבסיס לטקסט פסאודו פמיניסטי על הנטייה המערכתית לבטל נשים, לגמרי מעושה.

למרות כל זאת, כשהחפירה מתקדמת לקראת סופה הידוע מכלי התקשורת, הסרט סוחף אותנו להתרגשות של הבריטים מהגילוי, מה גם שלאורך הדרך למדנו כמה דברים מעניינים על המלך ששייקספיר ככל הנראה עשה לו עוול. אז אפשר לראות את "למצוא את ריצ'רד", או לקרוא על פיסת ההיסטוריה הזאת באינטרנט, ולפנות את זמן הצפייה לה"החפירה".
3 כוכבים. The Lost King בימוי: סטיבן פרירס. עם סאלי הוקינס, סטיב קוגן, הארי לויד. בריטניה 2022, 108 דק'