זהו סרט על עוני, עבודה ועל המשבר הכלכלי. והוא רלוונטי לכולנו

ב-5 בינואר 2005, העיתונאית הצרפתייה פלורנס אובנה נחטפה בבגדד לשם נסעה לסקר את משבר הפליטים שברחו מפלוג'ה. אחרי 157 ימים בשבי, שבמהלכם התחולל בצרפת קמפיין ציבורי נרחב לשחרורה, אובנה שוחררה בעבור כופר שהוערך בעשרה מיליון דולר (הרשויות סירבו לספק נתונים). אבל לא זה הסיפור של הסרט החדש בכיכובה של ז'ולייט בינוש. אובנה חזרה לעבוד כעיתונאית, וב-2010 הוציאה לאור ספר בשם "מזח ויסטראם" שתיאר חוויה קשה אחרת שבה התנסתה. כשנה לפני כן היא נעלמה מפריז ומדפי המגזין "לה נובל אובזרווטר" ועברה לעיר בצפון צרפת, שם הצטרפה להמוני מחפשי העבודה בתקופת המשבר הכלכלי העולמי שהחל ב-2008. היא נרשמה כעובדת קבלן, וניקתה וילות נופש ובנייני משרדים בעבור שכר מינימום. אלה עוד היו עבודות משופרות יחסית לניקוי תאי השינה במעבורת לנורמנדי. אובנה תיעדה בספרה את ששת החודשים שחייתה בקרב אנשים שבשבילם משרה של קופאית בסופרמרקט נחשבה ליוקרתית.

"מזח ויסטראם", שזכה בשלל פרסים ספרותיים והפך לרב מכר בכמה שפות, הוא הבסיס לסרט "בין שני עולמות". עם זאת, בסרט שמה של הסופרת המתחזה לעובדת ניקיון אינו פלורנס אובנה, אלא מאריאן ווינקלר. יש להניח שהסיבה לכך נובעת מבחירתו של הבמאי והתסריטאי עמנואל קארר לשנות את הדגשים ולהתמקד בדרמה של הסופרת, שמסתירה את זהותה האמיתית מהאנשים שלצידם היא עובדת. כך הוא מעלה על פני השטח את שאלת המוסריות במה שהיא עושה. על ידי בחירתה להתנסות בעצמה בחיי היום יום של האנשים המנוצלים שנזנחו על ידי המערכת, היא מספקת מבט אינטימי על הקשיים האדירים שאיתם הם מתמודדים וכך מייצרת מסמך חברתי ואנושי מהותי. אבל האם בעצם ההתחזות היא אינה פוגעת באנשים שהזמינו אותה אל תוך עולמם, ויישארו מאחור כשהיא תחזור לחייה בפריז?

סרט על משבר כלכלי, אבל מ-2008. משהו רחוק ולא אקטואלי, אתם יודעים. מתוך "בין שני עולמות"

ז'ולייט בינוש מגלמת את הסופרת שממציאה לעצמה ביוגרפיה של רעיה, שהיתה תלויה בבעלה עד שזה זנח אותה לטובת אחרת, וכך היא מוצאת עצמה חסרת כל. גם לפני שהסרט חושף בפנינו מה שנחשף בטריילר – כלומר שהיא לא מי שהיא מספרת שהיא – אפשר להבחין שבדמותה אין נואשות, ושהיא שומרת על ריחוק מסוים מהמצב שבו היא נמצאת. לעומתה, קריסטל, אם לשני בנים שנאבקת על כל סנט, היא אש להבה. את קריסטל מגלמת הלן למבר הכריזמטית והאינטנסיבית, שקשה להאמין שזה סרטה הראשון. בשם הריאליזם, גם שאר עובדות הניקיון ומחפשי העבודה מגולמים על ידי שחקנים לא מקצועיים, בהם טרנסג'נדרית תמירה המוצגת ככוכבת שבין הפועלות. יש לציין שכולם מצוינים.

הבחירה בבינוש לתפקיד הראשי מחדדת את היותה זרה לסביבתה, כי גם כשהיא מצחצחת אסלות ומסדרת מיטות, וזה מצולם בסגנון תיעודי, אנחנו לא שוכחים שהיא סטארית. והיא נראית כזאת גם בלי איפור. הפער הזה בינה לבין הסובבים אותה נמצא שם כל הזמן, ולכן כשגבר חביב וקצת מוזר מחזר אחריה, גם כשהיא באה לביתו ואוכלת על שולחנו, ברור שהיא לא תיענה לו. בין השניים לא נוצר שום מתח, והוא לוקח את זה בקלות. לצד הרבה סצנות של עבודה קשה ושל הדינמיקה התוססת והמלבבת בין צוות החדרניות במעבורת, המוקד הדרמתי של הסרט הוא יחסיה של מריאן עם קריסטל, שהופכת למורת הדרך שלה ולידידתה הקרובה. גם לקריסטל מריאן אינה מגלה מי היא באמת, וזה כן מייצר מתח רגשי מסוים.

אפשר לתהות אם הזזת הפוקוס מתנאי העבודה הבלתי נסבלים לדרמה של ההתחזות אינה מעמעמת את האמירה החברתית של הסרט, אבל זה הקונפליקט הישן בין יושרה אידיאולוגית לבין הצורך להביא צופים לאולמות. "הסכם ג'נטלמני" מ-1947 סיפר על עיתונאי (גרגורי פק) שמתחזה ליהודי במטרה לכתוב כתבת תחקיר על אנטישמיות. בעצם הבחירה בגיבור שאינו יהודי, הסרט לא דרש מהצופים להתמודד עם האנטישמיות שלהם עצמם, וזכה על כך באוסקר לסרט הטוב ביותר. האסטרטגיה הבסיסית של שני הסרטים דומה, אבל "בין שני עולמות" בהחלט מודע יותר למה שהוא עושה, והוא מותיר אותנו עם שריטה קטנה בלב.

3.5 כוכבים. Ouistreham בימוי: עמנואל קארר. עם ז'ולייט בינוש, הלן למבר. צרפת 2021, 106 דק'