אם אי שם בהוליווד מתמחים בסרטים מושקעים ומפוצצים בעלי תסריט עמוק ובימוי ללא דופי, אני מרשה לעצמי להאמין שישראל (כן, כן) היא זו שמנצחת על תחום הסדרות גם בזירה הבינלאומית. כדי להוכיח זאת כל שעלי לעשות הוא להזכיר לכם את ההצלחה הגלובלית של ז'אנר הדרמה המלחמתית שהבאנו, כמו "טהרן" או "פאודה", לציין את המועמדויות הבלתי פוסקות שלנו בפסטיבלים עטורי שבחים ולהתייחס לרימייק המצליח שעשו שם באמריקה לסדרה "אופוריה" הישראלית. הו, "אופוריה", טוב שזה עלה על הפרק.
עשור חלף מאז שודרה לראשונה הסדרה, שלעניות דעתי הייתה לא פחות ממהפכנית עבור תעשיית הטלוויזיה בארץ. מאז הרמה בהחלט השתבחה, על זה אין עוררין, אבל הרבה מאוד זמן לא נתקלנו בסדרה מהסוג שכבר על הפרק הראשון אפשר להרגיש בגוף את הגלים שהיא צפויה לעשות מעבר לים. את חוסר הקונצנזוס שהיא מעוררת ובמקביל מדברת לקהלים שונים, את האי נעימות שחשים בזמן שצופים בה (ולא מצליחים להוריד את העיניים) ואת הגבול המאוד ברור שהיא חוצה בבוטות. אז תודה לאל על "קורדרוי".
הסדרה החדשה של HOT שעלתה אמש לשידור, ונוצרה, נכתבה ובוימה על ידי הדס בן ארויה, מגוללת את הסיפור של צעירי דור ה-Y שנולדו אל תוך עולם מהיר של היכרויות מזדמנות, ריגושים שאינם מרגשים ובעיקר בלבול מרוב אופציות. הסדרה מגוללת את סיפורה של דניאל (דר זוזובסקי) שלא מאמינה במערכות יחסים, אבל מתאהבת אנושות בגבר נשוי בשם עידו (אריק ברמן), שלא מאמינה שהיא צריכה לממש את הפוטנציאל שלה, אבל נלחמת על מקומה בסטארט אפ בו היא עובדת ובעיקר שפשוט לא ממש מאמינה יותר.
דניאל יוצרת קשרים אינטימיים אך נזהרת מלהרגיש והיא מותחת את הגבולות עד שהם כבר כמעט נקרעים, אך דואגת לשים אחרים במקומות מאוד לא קונבנציונליים. היא לחלוטין הייצוג המדויק של הדור החדש שנכנס אל תוך מערכות יחסים נטולות הגדרות ועמוק בליבו משווע ליציבות.
הפרק הראשון עבורי היה בדיוק החותמת לכך שאנחנו עומדים בפני עוד הצלחה מסחררת, שממש לא תישאר רק בטווח הקילומטרים הקרובים. כבר על ההתחלה נשלחתי במהירות אל תוך התחושות שאני כבר מכירה בתור בת "דור האינסטנט", שנובעות מתוך הסליזיות התל אביבית הנועזת שאופפת את העיר. דניאל היא התגלמות הלעג של המבוגרים על הצעירים של היום.
דרך הצצה בסרטון יוטיוב, סוויפ ימינה ושמאלה באפליקציות היכרויות ואפילו הלילה הסוער שהיא עברה עם דני רופ (בתפקיד עצמו) וחברתה הטובה ביותר ליאור (ניבר מדר), ראינו כיצד הכל משעמם, שום דבר לא מספק ו"ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות" מתחילה כבר קצת לעייף.
דמותה של דניאל, בגילומה של זוזובסקי המוכשרת ומהממת, מדגימה באופן מדויק, אמין ואותנטי את הכוח המזויף שממלא את הדור שאני שייכת לו. כוח שמגיע מתוך חוסר האכפתיות שאנו חשים כלפי עצמנו, אבל שבסך הכל מגיע ממקום של ריקנות. היא מכסה את הפצעים בהסיח דעת שמגיע מסקס, סמים ואלכוהול, אבל שוכחת הפלסטר מתישהו ייתלש, וזה צפוי להיות כואב. גם בתוך סצנה אירוטית רוויה בריגוש, היא מצליחה להשתעמם ורצה לחפש אחר היעד הבא. שגם הוא יחלוף כלא היה ברצף החוויות המטלטל והמטשטש.
"קורדרוי" היא הפעם הראשונה מזה הרבה זמן, או אולי יותר נכון מזה עשור מאז יצאה "אופוריה", שאני מרגישה שהגיעה סדרה שלא מחפשת לעדן או לייפות. ששמה אמת אמיתית ומדויקת על השולחן ולא מתנצלת עליה. סדרה מהסוג שמדבר ללא פשרות את המתרחש בשעות הקטנות של העיר הגדולה והמבולגנת, אבל בלי לשפוט או לנסות לבקר את ההתנהלות, שממילא מתקיימת אי שם והעולם בוחר לעצום עיניים אל מולה. השיעור היפה ביותר שהיא משאירה אחריה הוא האזהרה מהטריגר של העולם, המראה שהיא מספקת עבור מי שכבר נמצא שם ולחילופין ההיכרות עם הצדדים "האפלים" שהם חלק מהרבה מאוד אנשים שחיים את הדיסוננס וחוסר האיזון בין חיי היום והלילה שלהם, שנראים כאילו שייכים לשני אנשים שונים.