מה עושים בחג? רואים את הסרט המעולה הזה

במסיבת עיתונאים שהתקיימה לרגל יציאת הסרט לאקרנים, הבמאי־תסריטאי־מפיק־כוכב בן אפלק סיפר שהוא לא רצה לשלב את ג'ורדן עצמו בסיפור כדי לא "לנפץ את האשליה" שיש לאנשים לגביו. בכל זאת, מדובר באחד האתלטים המצליחים והמפורסמים בהיסטוריה - אם לא ה־ - ו"אייר" הרי לא נועד לספר את סיפור חייו, כפי שעושות דרמות ביוגרפיות טיפוסיות.

אבל אפלק כן נפגש עם ג'ורדן כדי לקבל את אישורו לעשיית הסרט. "לפני שדיברתי עם מייקל", הוא סיפר, "לא באמת הבנתי את המהות של הסרט. אבל כשראיתי את הדרך שבה הוא דיבר על אמא שלו והבנתי כמה הוא מעריך ומעריץ אותה, נחשפתי לצד שלו שאף פעם לא ראיתי. זה הימם אותי והבנתי מייד שזה הסיפור. אמא שלו, דולורס, היא בעצם הדמות הראשית של הסיפור. היא שכנעה אותו להגיע לפגישה עם נייקי. היא הדריכה אותו וגוננה עליו. שאלתי את מייקל מי הוא רוצה שתגלם אותה, והוא אמר שזו חייבת להיות ויולה דייוויס. מאוד אופייני עבורו לבקש את הטובה ביותר".

גם יתר השחקנים שלוקחים חלק ב"אייר" אינם נופלים ברמתם מדייוויס. מלבד אפלק, שמגלם את פיל נייט, ה־CEO האקסצנטרי של נייקי, ניתן למצוא כאן גם את חברו הוותיק של אפלק, מאט דיימון, כאיש המכירות השמנמן שסימן את ג'ורדן בתור יעד עוד לפני ששיחק משחק אחד ב־NBA (ושנדנד למשפחת ג'ורדן עד שהסכימה לחתום), את ג'ייסון בייטמן ואת כריס טאקר, שמגלמים שניהם מנהלים בכירים בנייקי, ואת כריס מסינה בתור הסוכן החלקלק של ג'ורדן, דיוויד פאלק.

"ניסינו ללכוד את הרוח של האנשים האלה", אמר מאט דיימון במסיבת העיתונאים. "פחות להתמקד במי אמר מה, ויותר לנסות ולשחזר את האווירה של אותה תקופה. זה מסוג הסיפורים האלה שמיועדים לכולם, לא רק לחובבי ספורט. פעם היו קוראים לזה 'Feel Good Movie'".

אף שהסוף ידוע מראש, ולמרות שקצת משונה לראות את תאגיד הענק נייקי מוצג כאנדרדוג (באותה תקופה הם שלטו רק ב־17 אחוזים משוק הנעליים), בהחלט ניתן לומר שדיימון צודק. הסיפור ש"אייר" מספר די מעניין, ואפילו קצת מרגש.

אם נתעלם לרגע מכמות המחוות המעט מוגזמת לשנות ה־80 - שבאות לידי ביטוי בפסקול, בביגוד, בטכנולוגיה ובמונטאז'ים הרבים שמעטרים את היצירה - נמצא ש"אייר" הוא סרט ספורט מבדר וכל־אמריקני בסגנון "ג'רי מגווייר" (מינוס הרומנטיקה) ו"מאניבול". כמוהם, גם הוא שם את הדגש שלו על הביזנס של עולם הספורט ועל האנשים מאחורי הקלעים שסוגרים את העסקאות, ובמשך רוב הזמן לא ממש יפריע לכם שזהו משל קפיטליסטי שמתפקד גם כפרסומת של שעתיים לחברת נעליים.

בתוך כך, פרט לנוסטלגיה, לתוכן השיווקי ולעיסוק בג'ורדן, האטרקציה האמיתית כאן היא נבחרת השחקנים המצוינת שאפלק אסף. כולם עושים עבודה משוחררת ומצוינת, וכולם נראים כאילו שהם נהנים. קשה שלא לזרום איתם.

ציון: 7