הסרט "הג'ונגל של קואטי", תוצרת מקסיקו-ארה״ב בהפקתם של המוזיקאי הפורטו-ריקני מארק אנתוני (הלחין את המוזיקה לסרט) והשחקנית-דוגמנית-מנחה הקולומביאנית סופיה ורגרה (מדבבת את זאינה הנחשה), מתרחש ביער גשם נסתר באמריקה הלטינית, כאשר החיות המתגוררות בו מאוימות על ידי סדרת רעידות אדמה המחריבות את הבית שלהן - ״ארץ קסו״.לאחר שאחת מרעידות האדמה גובה את חייו של מנהיגם, בלאם הפנתר, זאינה נחשית האלמוגים המניפולטיבית משכנעת את שאר החיות כי ״ארץ קסו״ כבר לא בטוחה עבורן ומשכנעת אותן להגר דרומה. חיות היער נופלות במזימתה, כאשר רק נאצ'י, חוטמן יתום אשר כל חייו היה מתבודד המתרחק מקהילת החיות וחי לבדו, מבין כי יש לזאינה כוונות נסתרות. בעצת הארמדיל החכם קוקופה, הוא ייצא למסע לחיפוש עץ החיים. אליו יצטרפו, למורת רוחו, פאקו צפרדע - זכוכית שקופה ופטפטנית אשר ניתן לראות דרך גופה מה היא מרגישה וקוצ'י - פרפרית חצופה וחסרת פחד. שלושתם כמובן יילמדו במסע על עצמם, על חברות, משפחה והכוח הטמון בכל אחד מהם.
פרסומת
נתחיל בטוב - האנימציה. בתקופה שבה נראה שאולפני האנימציה בכל העולם זונחים אט אט את טכנולוגית הדו מימד לגמרי וממשיכים לתת אמון בתלת מימד, כיף לראות סוף סוף אנימציה דו מימדית לאורך סרט שלם. גם "הג׳ונגל של קואטי" מוכיח שיש איזה מין קסם וצבעוניות בסגנון האנימציה הזה, שנעדר לא פעם מסגנון התלת ממד. יש כאן רגעים ויזואליים מלאי דמיון ויופי וטוב יעשו האולפנים (כולל דיסני שמאז ״פו הדב״ בשנת 2011, לא הוציאו סרט שאינו תלת מימד), אם יחזירו את סרטי הדו מימד למסך הגדול.היכן שהסרט פחות מצליח, זה ברמת התסריט המאוד לא מקורי שנראה כי נכתב על ידי אינטליגנציה מלאכותית ליצירת עלילות סרטים לילדים. מרגיש שהיוצרים עשו העתק-הדבק מ"מלך האריות" וכל החלק הראשון של הסרט וההשתלטות של זאינה על הממלכה, דומה מעט להשתלטות של סקאר בסרט המפורסם עם שינוי קל של נחשים במקום צבועים. גם ההמשך של הסרט, אשר שם דגש על המסע של הגיבורים, לא מצליח להלהיב במיוחד. העלילה גנרית ובנאלית וממחזרת אלפי עלילות שונות מסרטי אנימציה אחרים על חיפוש של איזה עץ חיים או מקום קסום אחר אשר ייתן לגיבוריו את התשובות אותן חיפשו, רק שהפעם זה נעשה באופן חסר חן, תחכום או עניין והמסע של הגיבורים לא מצליח לעניין בשום צורה.
גם ההומור בסרט, הנשען בעיקר על כתפיו הצרות של פאקו הצפרדע, לא שנון במיוחד ומכוון בעיקר לילדים צעירים מאוד שמדי פעם יצחקקו אל מול צפרדע נודניקית הנתקעת בחפצים שונים. דמות הנחשה המרשעת זאינה כתובה בצורה מאוד שטחית אפילו ביחס לז'אנר, זאינה מציינת בקול "אני עושה דברים מרושעים, משום שאני מרשעת שרק רוצה להיות מלכה מרשעת" בצורה הכי בנאלית שאפשר, כשגם הצופים הצעירים בקהל גלגלו עיניים אל מול חוסר התחכום למניעים שלה ונשאלת השאלה - האם לא הגיע הזמן שיפסיקו לקחת תמיד את הנחש למשבצת הנבל בסרטי אנימציה?בסופו של דבר, היו פה אולי כוונות טובות של היוצרים לסרט אנימציה אולד סקול, אבל מורגש שהיוצרים שמו הרבה יותר דגש על הממד הוויזואלי והרבה פחות על העלילה והתסריט. הסרט הזה הוא לא מה שיבשר על חזרתה של אנימציית הדו ממד אל הקולנוע. נקווה שהיא תחזור בעתיד עם סרטים משובחים יותר.עניין פעוט ולא ברור - בהקרנה שאני נכחתי בה בגרסה המדובבת לעברית של הסרט, השירים הם בשפת המקור. כך שפתאום לאחר שהדמויות משוחחות ביניהן בעברית צחה, מגיע שיר באנגלית או בספרדית בצורה בהחלט תמוהה ולא ברור לי למה עבודת הדיבוב פסחה על השירים ולא דאגה לתת לנו גם אותם בשפה שבה הסרט מוקרן.