ההחלטה הכי טובה בסרט "מבוכים ודרקונים" היא לעשות קומדיה

יש ב"מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים" סצנה שבה ארבעת הגיבורים מגיעים לבית קברות כדי לתשאל את הגוויות על קורותיה של קסדה פלאית. בידיהם אמצעי פלאי אחר, שמאפשר להם להעיר את המתים ולשאול אותם חמש שאלות לפני שיחזרו להיות מתים לגמרי. הרעיון הזה משמש בסיס למערכון סטייל "מונטי פייתון והגביע הקדוש", והוא מצחיק כמעט כמו המקור. גם שאר הסרט מבדר למדי, אך מינון ההומור בו פחות נדיב, כי צריך להשאיר מקום גם לאקשן ופיתוח דמויות, ואפילו קצת דרמה של יחסי אבא ובת. בכל זאת, ברור שיוצרי הסרט פנו אל הפייתונים להשראה, וזה כיוון נכון לסרט שמבוסס על משחק תפקידים שולחני.

את הסרט כתבו וביימו ג'ונתן גולדסטין וג'ון פרנסיס דיילי, שפרסומו הראשון היה כמי שגילם את סם החנון בסדרת ההתבגרות "זרוקים ויורמים" (Freaks & Geeks), ששימשה מקפצה לקריירות של סת' רוגן, ג'יימס פרנקו, ג'ייסון סיגל ולינדה קרדליני. גולדסטין ודיילי כותבים ומביימים יחדיו מאז 2007, ותחום ההתמחות שלהם הוא קומדיה ("איך להפטר מהבוס", "חופשה בהפרעה"). זה אומר שבניגוד לניסיונות הקודמים והכושלים להעביר את "מבוכים ודרקונים" מהשולחן למסך, הפעם חברת הסברו, שמייצרת את המשחק, בחרה להעצים את מרכיב ההומור. יש כאן הרבה פחות מכות מהמקובל בסרטי אקשן/פנטזיה, וגם אין פתגמים קלישאתיים, אלא אם הם נהגים לצורך פירוק הומוריסטי שלהם. מה שיש למכביר זה עיצוב מרהיב ואפקטים מיוחדים מקוריים – לא תראו כאן קרבות באמצעות קרניים חשמליות מסוג אלה שנצפו לאחרונה ביותר מדי סרטי גיבורי-על. ויש חבורה נחמדה של דמויות, שיוצאות לסדרה של משימות שמטרתה לגאול נערה מידיו של הנבל שלכד אותה בשקריו. אלא שאותה נערה כלל אינה יודעת שהיא לכודה.

הסיפור הוא בערך כזה – אדג'ין (כריס פיין) והולגה (מישל רודריגז מסרטי "מהיר ועצבני") הם צמד גנבים שבורחים מכלא שמור בארץ דמיונית שעוצבה כשילוב בין עידנים עתיקים שונים – מרומא העתיקה ועד הרנסנס. הם מגלים ששותפם לשעבר פורג' (יו גרנט) הוא עכשיו מושל נוורווינטר – משרה שעליה השתלט בעזרתה של המכשפה האדומה סופינה (דייזי הד המרשימה). פורג' הנוכל שכנע את בת חסותו קירה – בתו בת העשרה של אדג'ין – שאביה נטש אותה בשל תאוות בצע גרידא. כדי להוכיח לה שה"דוד פורג'" משקר לה, אדג'ין והולגה מחפשים דרך להסתנן לכספת שלו ולאתר בתוכה את "לוח התחיה", שבאמצעותו אדג'ין רצה להחיות את אשתו האהובה. לצורך כך הם צריכים לשים את ידם על מיני אמצעים קסומים, ומצרפים אליהם את המכשף הצעיר והלא מאוד מוכשר סיימון (גסטיס סמית' החינני) ואת הדרואידית משנת הצורה דוריק (סופיה ליליס). הארבעה יוצאים לקצוות עולם ופוגשים בדרכם מכרים חדשים וישנים, בהם אביר שמפענח כל מה שנאמר באופן מילולי (רגיי ז'אן-פייג' מ"ברידג'רטון") ובן זוגה לשעבר של הולגה (בראדלי קופר). כמו במשחק, התסריט מתרוצץ מפה לשם ומשימה מובילה לעוד משימה. ומובן שיש גם מבוכים, ודרקונים – אחד שמן מאוד, ואחד מאבן.

גרנט נהנה לגלם את הנבל התחמן (זה לא חדש שלתפקידי נבלים מלהקים שחקנים אנגלים), שהוא הרבה יותר חינני ומבדר מהנבלים האפלים שרוצים להשמיד את העולם ברוב סרטי הפנטזיה של המאה הנוכחית. למען האמת יש בסרט גם נבל כזה, אבל הוא משני לעלילה. גם פיין חוגג בתפקיד הגנב שמתכנן תוכניות כושלות, ומשאיר לשותפתו המיומנת את עניין המכות (כאמור, אין הרבה, ומה שיש מבוים היטב). הדינמיקה ביניהם מסמנת את הסרט כווריאציה עדכנית על "באדי מובי" – היא הקשוחה והוא הסיידקיק הקומי, רק שהוא בעצם הגיבור. רומנטיקה אין כאן, חוץ מזה שסיימון קצת דלוק על דוריק, אבל הוא צריך לפתח בטחון עצמי כדי להשתפר כמכשף וכמחזר. כל הדמויות מלוהקות כראוי, כולל דמות האביר קשה ההבנה, שמותאמת לכשרונו הדל של ז'אן-פייג' הסקסי.

המערכה האחרונה מחברת היטב את כל החוטים, ומציעה אפילו רגע דרמתי כמעט מרגש. בסופו של דבר זה סרט שמבוסס על משחק, כך שאין לצפות ממנו להיות יצירה קולנועית מגובשת. חסר לו אותו מרכיב חמקמק שהפך את "הנסיכה הקסומה" ו"אבק כוכבים" לסרטי פולחן, אבל הוא מוצלח דיו כדי להביא צופים לאולמות ולהניב סרט המשך.

3.5 כוכבים. Dungeons & Dragons: Honor Among Thieves בימוי: ג'ונתן גולדסטין, ג'ון פרנסיס דיילי. עם כריס פיין, מישל רודריגז, יו גרנט, רגיי ז'אן-פייג', ג'סטיס סמית'. ארה"ב 2023, 134 דק'