קווינטון ארון. מתוך הזדמנות שניה.
האמריקאים אוהבים פוטבול, כל כך אוהבים פוטבול. בכל שנה המשדר הנצפה ביותר בטלויזיה האמריקאית הוא הסופרבול (הגמר של ליגת הפוטבול). השנה הסופרבול היה המשדר הנצפה ביותר אי פעם, עם 106 מיליון צופים (מתוך אוכלוסיה של 307 מיליון). "הזדמנות שנייה" הוא סרט הספורט המצליח ביותר בארה"ב אי פעם עם רווחים של למעלה מ-250 מיליון דולר(!).
כמו סרטי חג מולד שמצליחים בארצות הברית ובשאר העולם לא (רובם לא מוקרנים בארץ בבתי הקולנוע), סרטי פוטבול מיועדים בעיקר לקהל האמריקאי. "הזדמנות שנייה", שלא עוסק אך ורק בפוטבול, מוקרן בארץ בבתי הקולנוע בעקבות זכייתה של סנדרה בולוק באוסקר. בשל הרחבת הקטגוריה של הסרט הטוב ביותר באוסקר מחמישה לעשרה מועמדים, הסרט גם הצליח להשיג מועמדות לסרט הטוב ביותר. אם צריך למצוא סיבה שחייבים להחזיר את מספר המועמדים בקטגוריה לחמש, הסרט הזה הוא הוכחה ברורה.
החצי הראשון שכלל לא עוסק בפוטבול, של הסרט הארוך מדי הזה, מוצלח ונוגע ללב. בהמשך הסרט הופך לצפוי, משעמם וכמעט לפרודיה של סרטים דומים שנעשו בעבר. בסיפור שכמעט היה יכול להתחרות בזה של "פרשס", מייקל אוֹהְר (קווינטון ארון), גבוה ורחב, מגיע מבית הרוס ובגיל 17 משוטט ברחובות ולן בסביבה העשירה שבה מסתובבת לי אן טוהי (בולוק) עם משפחתה. היא מכניסה אותו לביתו ומוצאת לו את ייעודו בפוטבול. אין הרבה פוטבול בסרט, ומה שיש משעמם. הקלישאה היחידה שוויתרו עליה הוא שמיעת פרשן כלשהו על רקע המהלכים על המגרש.
הסרט פשטני, רדוד ואמריקאי מאוד-מאוד. במשפחה העשירה שגרה בבית גדול האב חייכן (זמר הקאנטרי טים מק'גרה) מסכים מראש עם כל רצונותיה וגחמותיה של אשתו (הוא עשיר, היא חתיכה ובמילא תעשה מה שהיא רוצה, מה הטעם להתנגד?), הבת בגיל העשרה מקבלת את הכל בחיוך (כי ככה הם בני עשרה, כידוע) והבן הצעיר חצוף ומצחיק, כביכול. הילד לא היה חמוד בעיניי, הוא לא הצחיק אותי וההתערבות שלו במשא-ומתן לגבי המכללה שבה מייקל יבחר פשוט מגוחכת. קאת'י בייטס נכנסת בשלב מאוחר יחסית כמורה פרטית של מייקל; התפקיד שלה מיותר עד מגוחך וכולל הופעה במונטז' אימונים-לימודים שחוק ולא אמין (וזה לא המונטז' היחיד שסובל מחובבנות). לקראת הסוף הבלתי מושג יש הסתבכות בעניין בחירת המכללה שעדיף היה להשאיר מחוץ לסרט, כמו החליטו פתאום לעשות סרט אחר.
סנדרה בולוק עם קווינטון ארון. מתוך הזדמנות שניה.
המבט של הסרט גזעני. הסיפור האמיתי הוא על אישה לבנה ש"הצילה" נער שחור ובזכותה הוא הגיע לאן-שהוא-הגיע – לא זה מה שהפריע לי. מה שבולט מאד הוא הדרך שבה מוצג העולם ממנו מייקל בא, השכונה שבה גדל, החברים והמשפחה שלו. הוא בעל נימוסים וחייכן מצד אחד, ופרא-אדם שמתרגז מכל שטות שמישהו מחוץ למשפחה המאמצת אומר לו. אם רק יתעל את הזעם שלו נכונה ויחשוב על שחקני הקבוצה שלו כמשפחה המאמצת שלו, הוא יהיה שחקן פוטבול מצוין. שאר חברי הקבוצה שבה הוא מתאמן? פרצופים אלמונים שאנחנו לא זוכים להכיר. זהו סיפורה של לי-אן, לא של מייקל.
סנדרה בולוק משחקת בסדר, אך מלבד לגלם אישה רגישה ואכפתית, התפקיד לא דורש ממה הרבה מלבד לעשות מבטא של ממפיס, טנסי. בולוק, בשנת הקאמבק שלה עם שני הסרטים המצליחים ביותר בקריירה שלה (סרט זה והקומדיה הרומנטית "ההצעה" עם ריאן ריינולדס), זכתה באוסקר במהלך שמזכיר את הזכייה של ג'וליה רוברטס על "ארין ברוקוביץ'". שתיהן שחקניות שהקהל אוהב במשך שנים, שכיכבו בין-השאר בקומדיות רומנטיות, וזוכות להערכת חברי האקדמיה על תפקיד בדרמה שמבוססת על סיפור אמיתי, שבו הן משחקות אמהות, דעתניות, עם שיער בלונדיני ומבטא.
דירוג: 
הזדמנות שנייה
ארה"ב, 2009
128 דקות.
בימוי:
ג'ון לי הנקוק
תסריט:
ג'ון לי הנקוק
מייקל לואיס
שחקנים:
סנדרה בולוק
קווינטון ארון
קאת'י בייטס
טים מק'גרו