יתכן שזאת סדרת המד"ב הטובה של הרגע. וזאת הסדרה שמגיעה לנו

הצופה הישראלי עשוי להרגיש ש-"סילו", סדרת המד"ב החדשה של Apple TV, תומכת בהפיכה המשטרית, מאחר והפרקים הראשונים של הסדרה שמים את מערכת המשפט או "המחלקה המשפטית" על כס השלטון, אך כדי להבין את עמדת הסדרה ביחס למצב הקיים בארצנו, צריך להבין קצת את הפוליטיקה האמריקאית וזה הדבר שהכי הפתיע אותי בסדרה הזאת, כי רוב הסדרות כיום לא דורשות מהצופה להגיע עם ידע מוקדם כדי לפנות לכמה שיותר קהלים. זה לא המצב עם "סילו".

הצופה הישראלי שיתיישב מול "סילו", סדרת המד"ב החדשה של אפל טיוי+, בשביל לקבל את מנת האסקפיזם השבועית שלו, עשוי להתחיל להתגרד בחוסר נעימות מהר מאוד. אחרי הכל, הפרקים הראשונים שלה עסוקים מאוד במערכת המשפט בעיר בה מתרחשת הסדרה, או ליתר דיוק, ב"מחלקה המשפטית" שלה. אם כי, כמובן, "סילו" עסוקה בפוליטיקה האמריקאית, לא הישראלית.

"סילו" מספרת על חברה שמתקיימת מתחת לפני השטח במבני ענק תת-קרקעיים שמזכירות את המגה-ערים מהסרט "דרד" (2012), שאין ספק שעיצוב המקום מאוד מושפע מהסרט הזה. בסילו שולטת ראש העיר ותחתיה השריף הולסטון (דייווויד אויילואו) שהוא ואשתו, אליסון (ראשידה ג'ונס), בדיוק מנסים להיכנס להריון. אלא שבדיוק אז אליסון מגלה שהשלטון באופן מכוון מונע ילודה מאנשים מסוימים ושהוא משקר לגבי המצב מחוץ ל "סילו". בעקבות הגילוי של אשתו, כל תפיסת עולמו של השריף משתנה וככה הוא מגיע לגיבורת הסדרה שלנו, ג'ולייט (רבקה פרגוסון), עובדת גנרטור מהקומות התחתונות של סילו שמוצאת את עצמה מהר מאד בתפקיד השריף.

הסדרה, שמבוססת על סדרת הספרים "סילו" מתמקדת מאוד במחלקה המשפטית ששולטת בסילו ביד רמה. היא גם מראה בדיוק מה קורה כשזו נשלטת וממונה על ידי פוליטיקאים, ומרגישה רלוונטית מתמיד במיוחד כעת – אבל בארצות הברית ההקשר שלה הוא כמובן הביטול של פסיקת "רו נגד וייד" על ידי בית המשפט העליון, מה שמאפשר שוב לכל מדינה ומדינה לקבוע בעצמה את המדיניות בנוגע לחוקיות של הפסקת הריון. "סילו" אמנם לא מדברת על הפלות, אבל העיקרון אותו עיקרון והתוצאה אותה תוצאה: תהליך שטיפת מוח של דורות על גבי דורות עד שההיסטוריה נמחקת לגמרי ואף אחד לא יכול לדעת את האמת.

משני הפרקים הראשונים של הסדרה נראה שהמבנה שלה יתמקד בכל פעם בסיפור אחר, בדומה לסדרת הספרים (שהחלה בכלל מסיפור קצר). זה מבנה מעניין ומסקרן, גם אם מדי פעם הפואנטות שלו ברורות מדי. בפרק הראשון כאשר אליסון מנסה לשכנע את בעלה שהשלטון משקר, היא מצביעה על המסכים שמציגים את העולם שבחוץ כשממה פוסט אפוקליפטית ואומרת: "זה לא אמיתי, הם משנים את התמונה איכשהו". הבחירה להחזיר את הציוד הטכנולוגי המקיף אותם (מלבד כל הקטע של עיר ענקית מתחת לאדמה) לשנות התשעים נראית כמו החלטה טובה מבחינה עיצובית, אבל הצופה כן יודע איך פוטושופ עובד – לא צריך לתת לדמויות שורות דיאלוג שיסבירו את זה. 

יוצר הסדרה, גרהם יוסט ("צדק פרטי"), מביא כאן לשירות הסטרימינג של אפל עוד הצלחה בתחום המד"ב, במיוחד לאחר "ניתוק" – ההצלחה המפתיעה, המוזרה והדיסטופית לא פחות שלהם מ-2022. יש פה קצת "רכבת הקרח", קצת "דרד", קצת "מראה שחורה", שמתחברים לשילוב מעניין שגם מרגיש רלוונטי מתמיד. הסיפור כאן חזק יותר יותר מנקודות החולשה של הסדרה. רק אל תשימו אותה כשאתם רוצים לשכוח קצת מכל הדיבורים על הועדה למינוי שופטים.