"שישה אפסים" בוחנת את ההבדל בין לעשות מכה ללחטוף כאפה

פס הייצור של סדרות הטלוויזיה האיכותיות בכאן 11 ממשיך לתת עבודה: אחרי "מנאייכ", "שעת נעילה", "שטוקהולם", "שעת אפס", "המפקדת" (וסליחה ממי ששכחנו), תאגיד השידור הישראלי שוב מציג סדרת דרמה איכותית ומושקעת. "שישה אפסים" של היוצרת נויה אורן-נוריאל והבמאי הוא ניר ברגמן (שאחראי בין היתר על יצירות כמו הסרט "כנפיים שבורות" וסדרת הלהיט "בטיפול") עוסקת בנושא שכבר עסקו בו לא מעט בעולם הסדרות הישראלי: כסף, ומה עושים איתו. שאלת ההתמודדות עם עושר היא משהו שמוכר למדי בחברה הישראלית – בהבדלי הגישות שבין הגישה הסוציאליסטית והסגפנית שאפיינה את המדינה בשנותיה הראשונות, ועד העידן שבו כסף כבר לא היה מילה גסה – להפך, הוא הפך להיות מושא לכבוד והערצה.

בקצרה, הסדרה מספרת על שישה אנשים שזכו בפרס גדול בלוטו, אבל בתנאי אחד: הם חייבים לעבור סדנה של שישה מפגשים כדי להיערך לחיים החדשים עם הכסף. לא יעברו את הסדנה, לא יקבלו את הסכום. רותי ואמיר הם זוג צעיר שצריך את הכסף כדי להתחתן, ארנונה וצבי הם זוג פנסיונרים שחיים בקיבוץ, אלכס הוא עובד משרדי עם חרדה חברתית קשה – ואדם הוא רווק תל אביבי עם בית קפה קטן, שמתמודד עם כאפה רצינית מהחיים שעוד תגיע אליו. כל אחד מתמודד עם ההכנסה הצפויה בצורה אחרת, ואצל כל אחד היא עושה שינוי בדרך שבה הם מתנהלים.

לעוף על המיליון. "שישה אפסים" (צילום מסך: כאן 11)

לא מעט סדרות עסקו בנראטיב הזה: אנשים רגילים באמצע החיים שפתאום נוחתת עליהם זכייה, ואיך האירוע המטלטל הזה משנה אותם. אפשר להיזכר ב"שטוקהולם" ששודרה בתאגיד (והופקה ע"י קשת) ועסקה בקבוצת חברים שזוממת על פרס נובל של חברם המת – ועל האפשרויות שגלומות בכך; וכמובן ב"מסודרים" של מולי שגב ואסף הראל – על שאלת ההתמודדות עם אקזיט בלתי נתפס. "שישה אפסים" בהחלט מזכירה באווירה משהו מ"שטוקהולם": גם ברמת הליהוק (לאורה ריבלין ושלמה בראבא, שעוד נדבר עליהם) ובוודאי ברמת האווירה. יש משהו מאוד נינוח בקצב של הסדרה, וגם הבימוי העדין של ניר ברגמן מורגש. מעבר לתסריט החכם, גם ויזואלית היא נראית טוב. רמה גבוהה. היא מציגה את הדילמה בצורה מאוד רחבה ומעוררת הזדהות.

ד"ש משטוקהולם. שלמה בראבא ב"שישה אפסים" (צילום מסך: כאן 11)

השם הבולט בסדרה היא ללא ספק שני קליין – שפרצה בזכות התפקיד של רמה ב"אפס ביחסי אנוש", ועשתה מאז אינספור תפקידים אחרים. קליין מספקת תצוגת תכלית נוספת בתור רותי, האישה שקרועה בין בעלה לבין המשפחה, ומראה כמה פוטנציאל גלום בה להיות הכי גדולה שיש. על שלמה בראבא ולאורה ריבלין לא צריך להכביר במילים, הרזומה שלהם אומר הכל (והם בהחלט מצדיקים אותו); והשיחוק מבחינת הליהוק היא דווקא רוני דלומי – מי שהחלה את הדרך שלה בתור זמרת פופ חמודה ב"כוכב נולד", וממשיכה תהליך התבגרות פנטסטי כשחקנית בתור איילת – מנחת הסדנה ומישהי שגם עליה עובר שינוי לא קל.

כסף זה לא הכל בחיים, אבל זה די הרבה. "שישה אפסים" (צילום מסך: כאן 11)

"שישה אפסים" נוגעת בעצב רגיש למדי בישראליות: לכל אחד מאיתנו, בוודאי אלה שגדלו כאן משנות השבעים ואילך, היה מתישהו את החלום הזה "לעשות מכה". לסדר את עצמך ואת המשפחה שלך, לחיות בסוג של ביטחון במציאות של כאוס משתולל (שרק הולך ומחמיר, מהמצב הפוליטי ועד יוקר המחייה) וגם ליהנות מהחיים. המציאות, בדרך כלל, מלמדת שאותה "מכה" היא רב משמעית – היא גם מכה לדרך שבה אתה מנהל את החיים, למערכות היחסים שלך ובעיקר לנפש. נדמה שכל המעורבים בסדרה (בלי להיכנס לעלילה) יוצאים מהסדנה הזאת במצב פחות טוב ממה שנכנסו אליה. אם היתה להם תקווה שהזכייה בלוטו תסדר אותם, נראה שהיא רק סיבכה את הדברים. הקלישאה לפיה אם אתה רוצה להפוך חבר לאויב – תן לו כסף, מתממשת במלוא העוצמה פעם אחר פעם – וגם ב"שישה אפסים" שלפנינו.

קאסט חלומי אומרים לכם. "שישה אפסים" (צילום מסך: כאן 11)

שתי סדרות גדולות סיימו את דרכן בארה"ב בשבוע שעבר – אחת היא "טד לאסו", והשנייה היא "יורשים". ואם אני צריך לשים את האצבע על ההבדל הגדול בין שתי הסדרות – "יורשים" שונאת את הגיבורים שלה, גם כשהם צודקים; "טד לאסו" אוהבת את הגיבורים שלה גם כשהם טועים. מה לגבי "שישה אפסים"? לי נראה שהיחס שלה לגיבורים הוא אי שם באמצע. היא מביאה את הנראטיבים של כל דמות, ומספרת את הסיפור המלא – אבל באותה המידה, היא מציגה אותם קצת במערומיהם. בני אדם, לטוב ולרע, שמחפשים קודם כל טובה אישית – ורק אחר כך, אולי, את טובת הכלל.

מכינה לכם עוד הפתעה. רוני דלומי ב"שישה אפסים" (צילום מסך: כאן 11)

אם נחזור לשאלת היחס להון מההתחלה – נדמה שגם שם, "שישה אפסים" מציגה גישה קצת יותר שפויה. היא לא סוגדת להון ורואה בו את חזות הכל, אבל גם לא רואה בו בושה או משהו שצריך להסתיר. הוא מתייחס לכסף כאל משהו הרבה יותר פרקטי – אמצעי שבו קבוצת האנשים הזו, שמגיעה ממקומות שונים (רותי ואמיר מהפריפריה, ארנונה וצבי מהקיבוץ, אדם מתל אביב) ומאורח חיים שונה, מנסים לברוח מהמציאות האפורה של חייהם. צבי מתחיל להרהר בעצמו ורוצה ליהנות, אמיר מחפש חתונה במקום גדול, אדם חלם על טיסה לחו"ל. מה שפחות מדובר הוא המציאות הקבועה, הסטגנטית, שנמצאת שם בחוץ – הלחץ המשפחתי, התנאים הכלכליים והמדינה בכלל. בתקופה שבה כולנו נואשים לאסקפיזם, גיבורי "שישה אפסים" מנסים לדהור אליו על גבו של הכסף הגדול. לברוח מהחיים עצמם.

בין אם זה משל לחיים שלנו, ובין אם זו סתם סדרה מצחיקה ומעניינת – "שישה אפסים" בהחלט שווה את הזמן שלכם. יש בה קאסט חלומי, יש בה תסריט חכם ובעיקר יש בה משהו שכל אחד מאיתנו מרגיש בקצות האצבעות. משהו שיחזור ברגע שהמסך ייכבה והחיים האמיתיים ימשיכו.
>> "שישה אפסים", כאן 11, שלישי 21:15