מאז ראשית ימי הקולנוע ז'אנר הריקוד הוא אחד הפופולריים ביותר, במיוחד במה שמכונה הוליווד הקלאסית. פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס היו מלכי הוליווד בשנות ה-30. ג'ין קלי כיכב במיוזיקלס הגדולים של שנות ה-50. ב"שיער" הפליא טריט וויליאמס בביצועיו וטרבולטה הנציח את מוזיקת הדיסקו ב"שיגעון המוזיקה". הריקוד מבטא ברוב הסרטים האלו את מצב רוחם של הגיבורים ואת הרגשתם ומאפשר ליוצרים לספק לקהל משלים בידוריים. לעיתים הריקוד גם שימש להציג את הצד הפחות שמח של החיים כמו ב"ברבור שחור" שם הייתה בימת הבלט סמל לאובדנה של הגיבורה. מה שבטוח הוא שסרט ריקוד טוב נמדד לא רק על פי הכוריאוגרפיה, אלא גם ביכולת של הריקוד והפרפורמר לתת לצופה ערך מוסף דרך התנועה .דנה נחושתן, יוצרת הולנדית עם עבר ישראלי שבעיקר עובדת בטלוויזיה ההולנדית, יצאה לספר את סיפורה של פרימה בלרינה הולנדית שחיה ופעלה לפני חמישה עשורים באמסטרדם אבל בסופו של דבר נזנח הרעיון הביוגרפי והפך לסרט על חברות בין שתי רקדניות שמקדישות עצמן לבלט ומתמודדות עם החיים הקשוחים שנדרשים מרקדניות הבלט המלכותי של הולנד. אחת הבחירות המוצלחות בסרט היא לבחור בתקופה ססגונית ומשוחררת שמאפשרת למעצבת התלבושות להשתולל ולהפליא בגרדרובה של הגיבורות . חלק מהסצנות היותר טובות בסרט מתרחשות בעולם חיי הלילה הפרוע של אמסטרדם והסרט מצליח לשלב בין המתירנות של התקופה לבין המוקפדות והסגפנות של עולם הבלט.
פרסומת
אירמה (איילין מיירינק הנהדרת), היא התלמידה המצטיינת לריקוד בבית הספר התיכון שלה ודרכה להיות פרימה בלרינה נראית סלולה ומובטחת. הדבר היחיד שמפריע לה הוא אביה המפוזר שלא מצליח לקום בבוקר כדי ללמד באוניברסיטה (ומהווה ניגוד לבתו החרוצה עד כדי אובססיביות). אולגה (רוס אנגלברט) היא התלמידה החדשה, שגם מגלה יכולת ריקוד לא מבוטלת ומאיימת להעפיל על אירמה. אירמה והצופה מבינים די מהר שלאולגה יש את הדבר החמקמק הזה שאין להגדירו שיאפשר לה לבלוט מעל לכל השאר ולהפוך לכוכבת זוהרת בשמי הבלט ההולנדי.במהלך שכבר נראה בלא מעט סרטי חברים ובטח בסרטי ריקוד, הבנות מתקוטטות ולבסוף נהיות חברות נפש ואף נחשבות כשתי צעירות מבטיחות בלהקת הבלט המלכותי של הולנד. אבל ממש כמו בפרפראזה על סרטי "כוכב נולד", אירמה נדחקת אט אט לאחור ואולגה הופכת לכוכבת האמיתית של הלהקה. אלא שעל פי נחושתן לתהילה יש מחיר ולמרות ניסיונותיה של אירמה לעזור, אולגה מוצאת עצמה בצניחה חופשית מטה.
לשתי השחקניות הראשיות זהו הניסיון הראשון במשחק והבוסריות שלהן בדרך כלל פועלת לטובתן, במיוחד מיירינק כאירמה משכנעת בכנותה ומצליחה להעביר את הרגשות הסותרים המתרוצצים בתוכה - כשמצד אחד היא מקנאה בהצלחה של חברתה ומצד שני מנסה נואשות לעזור לה שלא תדרדר לאפלה שמנסה לבלוע את אולגה.קטעי הריקוד בסרט שהוכנו על ידי מיטב הרקדנים והכוריאוגרפים בהולנד מרשימים ומרגשים. נכון שיש כאן קלישאות ונחושתן אינה ניחנת בדקויות של דארן ארנופסקי (שמצליח להעביר את נטלי פורטמן גיהנום ב"ברבור שחור"), אבל הסרט זורם ומצליח להעניק לצופה חוויה מספקת ואף מרגשת לעיתים."משהו ממני" הוא סרט לא רק על ריקוד, אלא גם על התמודדות עם הצלחה (וכישלון) ובעיקר סרט על חברות שעומדת במבחנים שונים ומשונים. ויש גם כלב אחד בוריס שגונב את ההצגה ומחמם את הלב. מומלץ בחום, לא רק לאוהבי בלט.