לטלוויזיה המקומית לא חסרות דרמות או קומדיות איכותיות, אבל נדמה שרק בתאגיד השידור הישראלי יודעים לרקוד בתדירות כל כך גבוהה את המחול העדין של הדרמות הקומיות. "המפקדת", "אבירם כץ" ו"חזרות" הצטיינו כל אחת בדרכה - והאחרונה מהדהדת לא מעט ב"שישה אפסים", הדרמה הקומית החדשה שעלתה אמש בכאן 11, אולי הסדרה הכי קאמרית שעלתה בתאגיד מאז ההצלחה ההיא. קטנה, נטולת יומרה, מעדיפה לנצל את תקציב השידור הציבור על תסריט ושחקני אופי במקום על עוד סט ירושלמי או נגמ"ש.
במוקד "שישה אפסים", סדרת הביכורים של היוצרת נויה אורן שביים ניר ברגמן ("כנפיים שבורות", "בטיפול", "הנה אנחנו"), נמצאים ששת האפסים: זוכים טריים בהגרלות של מיליונים - מה פתאום מי אמר "לוטו" אל תתבעו שם אף אחד - שהסכום הנכסף עוד לא נכנס להם לחשבון הבנק. ביקום המקביל הזה, הכסף מתקבל רק לאחר סדנה קבוצתית שתכין את המיליונרים לחייהם החדשים. רוצים את הכסף כבר עכשיו? תחכו בסבלנות. לא רוצים להגיע לפגישות? תשכחו ממנו.
לאורך שמונת המפגשים ושמונת הפרקים של "שישה אפסים", הסדנה מוצגת לצד עוד ועוד חתיכות מחייהם של האפסים המדוברים: אדם (אלישע בנאי) הוא בעלים של בית קפה קטן ורווק, אבל אולי לא לאורך זמן כי הוא הכניס להיריון את בת הזוג הטרייה שלו (שרון סטרימבן); ארנונה וצבי (לאורה ריבלין ושלמה בראבא) הם זוג קיבוצניקים פנסיונרים, היא רוצה לתת את הסכום לבנות שלהם והוא עוד לא מעז להגיד לה לא; אמיר (עופר חיון) והאישה בעלת השם הצעיר והרענן רותי (שני קליין) הם זוג מאורס שאמור להתחתן עוד לפני קבלת הכסף; ואלכס (רותם קינן) הוא רואה חשבון ביישן, מתבודד וכנראה שגם חרדתי. את כל אלה נשלחת להדריך איילת (רוני דלומי), שמן הסתם עוד תתמודד בהמשך עם כמה אתגרים אישיים.
ל"שישה אפסים" אומנם יש קונספט מנצח - קומץ סיפורים אישיים שמצטלבים במסגרת הסדנה - אבל לא מדובר בדבר הכי חדשני שנראה כאן. לפני קצת יותר מעשור עלתה ב-BBC "הסינדיקט" הנהדרת, שהציגה סיפור דומה להחריד (למעט עניין הסדנה) ואז עוד עובדה ל"לאקי 7", גרסה אמריקאית כושלת בהפקתו של סטיבן ספילברג. נקודת ההזנקה של 6 האפסים לא שונה משמעותית מזו של הלאקי 7, וטוויסט הסדנה לא פוטר אותה מהצורך להיות מקורית. סיפורי המשנה שלה, שרחוקים מלהיות אחידים ברמתם, צריכים לעבוד קשה יותר בשביל להביא דברים שלא ראינו בעבר.
בדומה ל"חזרות", גם "שישה אפסים" היא סדרה של שחקנים, ורבים מהשחקנים שלה הם "שחקנים של שחקנים". קינן הוא פרצוף מוכר ושם שכל חובב קולנוע מכיר, סטרימבן היא מהתגליות הגדולות של השנה שעברה בזכות הסרט "כל מה שאני יכולה", ונועם אימבר (שמשחק כאן בתפקיד משני) כבש את כל מי שצריך ב"המפקדת" וב"הנה אנחנו" של ברגמן מלפני כמה שנים. אבל למרות האיכות שלהם, והכבוד הקיים לשחקנים פופולריים כמו חיון, קליין ודלומי - דווקא ריבלין ובראבא זורחים בין כל הצעירים. לא שמישהו מופתע לגלות שהשניים האלה נותנים מופעי משחק מרהיבים.
ההברקה בקו העלילה של ריבלין ובראבא, שמצליח להפתיע ביותר מהזדמנות אחת, היא הסיבה העיקרית לאמונה והסקרנות לקראת המשך דרכה היצירתית של אורן. כבר בפרק הבכורה צבי מגלה שהוא הומו, בהחלטה הנכונה והמקורית הראשונה של הסדרה, ויש חדשנות גם בתמיכה של ארנונה באפשרות לשים קץ לחייה אם יום אחד תתגלה אצלה מחלה. לא שזה מונע ממנה לנסות לפתור את הנטייה המינית של בעלה באמצעות גלולה, כמובן. בלוטות הסקרנות זוכות לגירויים נוספים בקו העלילה של בנאי, שמתחיל צפוי (ברור שהאישה רוצה לשמור את התינוק והגבר לא, הרי ככה זה בנוסחאות) ומתפתח למקומות שלא נחקרו מספיק בעבר, לרבות פרודיה לא רעה על קהילת המידברן ודומותיה.
הבעיה העיקרית של "שישה אפסים" יושבת על הסיפור של חיון וקליין, והיא נוכחת כמעט בכל אספקט - מהליהוק התמוה, דרך המשחק הלא משכנע ועד לכתיבה החלשה. כמעט כל סצינה של האנשים האלה, ובפרט כשהם מתכננים את חתונתם, מרגישה כמו "מזרחים, כפי שאשכנזים סיפרו לי": האוכל באירועים, אופי האולמות והליהוק המיליון של ריטה שוקרון לתפקיד האמא (וחבל, "קריוקי" הוכיח כמה כיף אפשר לעשות איתה). זה לא שאין משפחות כאלה במציאות, אבל ההישענות דווקא על הקלישאה הזאת מרגישה כמו אחת שנעשתה מתוך חוסר מודעות, ולא בהחלטה מודעת. לא בכדי זהו קו העלילה החלש ביותר בסדרה, והמשקולת העיקרית עליה, אם כי צריך לומר ביושר שגם אצל ריבלין ובראבא יש קצת "אשכנזים, כפי שמזרחים סיפרו לי", בעיקר עם השניצלים קפואים והתירוש בארוחת הערב החגיגית.
למעט הייצוג המזרחי הבעייתי מאוד, רוב המגרעות של "שישה אפסים" נסלחות - ובמורד הדרך אף עשויות להתגלות כזמניות. יש בה ניסוי מחשבתי מעורר דיונים שלא מסתפק רק בזה, ואהבה ברורה של היוצרים כלפי כל אחת מהדמויות בקאסט. זו דרמה קומית שמיועדת לחובבי דיאלוגים שנונים בחללים מוגדרים, בלי שום מרדף ברחובות ביירות או סצינת סקס גרפית. למרות שבינתיים היא מתקשה לעמוד בסטנדרט הגבוה של התאגיד, היא מתהדרת בדמויות שקשה להתנתק מהן ברגע שלומדים להכיר. וכאמור, יש בה את לאורה ריבלין ואת שלמה בראבא. אם לא ברור לכם למה שני השמות האלה עדיין אטרקטיביים, אתם כנראה קצת מבולבלים.