היה שווה לחכות לו: סרט הביכורים של אקי אבני צופה לו קריירת בימוי מפוארת | ביקורת

מי מאיתנו לא היה רוצה להיות זבוב על הקיר? לדעת את כל מה שקורה מסביב, כל הרכילויות, האמת שמוסתרת מתחת לחיוכים רחבים, והכי חשוב - לדעת מה חושבים עלינו. נשמע מפתה, לא?

בשעה וחצי של צפייה במסך הקולנוע, סרט הביכורים של אקי אבני, הדרמה הקומית "כולם מחכים רק לי", או בשם המגניב יותר באנגלית - "Let The Party Begin", הצליח להראות שהחיים הנוצצים של הכוכבים מלאים באבק מתחת לשטיח האדום והשאיר את הצופים, שהיו מרותקים למסך - בין אם בגלל העלילה המותחת או בגלל השחקנים האהובים, מסופקים ועם חיוך ענק על הפנים.

לאחר שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל קאן, מפיק הקולנוע האגדי יונתן הראל (אקי אבני) עומד לפני פשיטת רגל עקב שרשרת של חריגות בתקציבי הסרטים, משקיעים שמשכו את השקעתם חזרה בגלל מגיפת הקורונה וגירושים קשים מאשתו (שלקחה איתה מחצית ממה שאין לו). כעת, בעזרת עורך דינו וחברו הקרוב (איציק כהן), מנסה יונתן לשרוד את חיי "החלום ושברו".

לרגל הזכייה, אשתו אורית (גלית הרשקוביץ), עורכת לו מסיבת הפתעה ומזמינה לביתם את כל תעשיית הקולנוע ואנשי המקצוע איתם עבד, ביניהם גדי הרוש, השחקן האגדי והאישיות הגבולית (צחי הלוי), את כוכבי סרטו הזוכה אלי גולד (מאור שווייצר) ודפנה די (דנה פרידר), ואת שותפו, הלא כל כך נאמן, לסרט המצליח (אורי הוכמן).

בהחלטה אימפולסיבית למדי, שמניעה את העלילה עד סוף הסרט, יונתן מחליט לרשת את כל הבית במצלמות נסתרות כדי לדעת בדיוק מה כל אחד חושב עליו, ומה שהוא גילה - היה מעבר לדמיונו הפרוע.