אקסטרה אקשן: קולנוע וירטואוזי, עצום ממדים, ואפילו אשכרה מותח

למה בעצם מתכוונים כשאומרים "אקשן טוב"? יש דרישות בסיסיות, כמו יצירתיות וזרימה ברורה מבחינת רצף הזמן והמרחב. יש המאמינים שכמה שיותר גדול יותר טוב, אבל זה לא עובד אם הזרימה פגומה, מה גם שגדול בא לא פעם על חשבון הריאליזם. זה לא הפריע לסרטי "מהיר ועצבני" להפוך ללהיטים מטורפים, אבל כשאין אמת – אין מתח. יש המתייחסים אל אקשן כאל מחול קולנועי, והופכים את המופרכות וסגנוּן היתר לאומנות, כמו ז'אנג יימו ב"גיבור", ג'יימס גאן ב"יחידת המתאבדים" וס.ס. רג'מולי ב"RRR". ויש המשלבים וירטואוזיות עם חספוס ריאליסטי, כמו פול גרינגראס בטובים שבסרטי ג'ייסון בורן.

יוצרי "טיילר רייק: חילוץ" ב-2020 בחרו בגישה האחרונה, וזו התקבלה יפה. אז בסרט ההמשך שעלה בנטפליקס השבוע אותם יוצרים עושים את אותו הדבר יותר בגדול, ומחוללים אקשן עצום ממדים שהוא גם קולנוע וירטואוזי וגם אשכרה מותח. למרות שלא באמת היה לי אכפת מהגיבורים, יותר מפעם אחת בסרט מצאתי את עצמי עוצרת את נשימתי למול הסיטואציות שנקלעו אליהן, בכלא שמור, על רכבת דוהרת, ועל גגון זכוכית במרומי גורד שחקים.

>> הבשורה: אחד הסרטים היפים ביותר של אחד הבמאים הפוריים בארץ
>> הסרט החדש של פיקסאר הוא משל שחוק עם כמה משחקי מילים
>> "הפלאש" הוא לא גיבור העל שרצינו. אבל הוא הסרט הכי טוב של DC

טיילר, הלא הוא כריס המסוורת' בגרסה לא בלונדינית ומלנכולית, בכלל מת בסוף הסרט הראשון. זאת אומרת, ראינו אותו גוסס ונופל לנהר אדום מדם, ולא ראינו אותו מגיח משם. בשוט הסיום נראתה איזו דמות מטושטשת באקסטרים לונג שוט שרמזה לנו שאולי הוא קם לתחייה, אבל זה נשאר פתוח. סרט ההמשך מתחיל על הגשר בהודו שם חזינו בו לאחרונה. שוב הוא נופל למים, ונאסף מהגדה על ידי חיילים. המילים הראשונות שנשמעות בסרט הן "הוא נושם", אבל ייקח לו תשעה חודשים להתעורר מהתרדמת (הדמות המטושטשת בסוף הסרט הקודם הופיעה אחרי "שמונה חודשים", מכאן שזה לא היה הוא). רוצה לומר, טיילר הוא בן אלמוות, כמו סופרמן.

"טיילר רייק: חילוץ 2" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

לתופעת המוות המדומה ותחייה המוכתבת על ידי דרישות הצופים קוראים "Comic Book Death", ו"טיילר רייק: החילוץ 2" אכן מבוסס על קומיקס פרי עטם של מפיקי הסרט, האחים רוסו, הידועים כבמאים של סרטי "קפטן אמריקה" ו"הנוקמים". על הבימוי חתום איש הפעלולים סם הארגרייב, שביים גם את הסרט הקודם.  טיילר לא מאוד שמח לחזור לחיים, כי הוא רדוף זיכרונות עצובים ורגשות אשמה על כך שנטש את ילדו הקט כשזה גסס מסרטן, וחזר לשדה הקרב באפגניסטן. לכן רק פניה שתעורר בו תחושה של אחריות אישית יכולה לגרום לו לצאת למשימת חילוץ נוספת.

הפונה הוא אידריס אלבה, דמות אנונימית המייצגת גוף מסתורי כלשהו (שככל הנראה יהפוך למרכזי בעלילת הסרט הבא), אבל המשימה שהוא מציע אכן משכנעת את טיילר לפצוח בסדרת אימונים בשלג, סטייל "רוקי 4", כדי להכין את עצמו לצאת לגאורגיה. קטוואן (טינאטין דלקישווילי), אחותה של אשתו לשעבר, ושני ילדיה נמצאים שם בכלא שמור יחד עם בעלה סוחר הסמים. קטוואן רוצה לברוח מדאוויט האלים ולגאול את בנה המתבגר סנדרו מציפורניהם של אביו דאוויט ודודו זוראב, שהקימו ארגון פשע רצחני. כך גם הדרמה של הסרט השני מתמקדת בילד, שמתחבט בין אביו לאמו, ותוך כדי כך מסבך את העניינים.

"טיילר רייק: חילוץ 2" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

סיקוונס האקשן הגדול הראשון מתחיל בקטן, כשטיילר פולש לכלא השמור בקלות יתרה כאילו נכנס לאכול שווארמה במסעדת פועלים. אבל כשדאוויט מתעורר ומגלה שאשתו וילדיו נעלמו, הוא מתחיל לעשות בלגן. זה מתפתח למהומה רבתי בכלא, וממשיך במרדף מכוניות ברחוב, ובקרב בין רכבת דוהרת למסוקים, וכל זה מצולם (לכאורה) בשוט מתמשך אחד באורך של 21 דקות, שבמהלכו המצלמה נעה כמו זבוב טורדני, נכנסת ויוצאת ממקומות שצלם עם מצלמה לא יכולים להיכנס אליהם. כתבתי 'לכאורה', כי ברור שנעשו שם מניפולציות דיגיטליות, אבל הן אינן נראות לעין.

היוצרים מספרים שהחזרות לסיקוונס שוט הזה נמשכו כמה חודשים, הצילומים ארכו 29 ימים, וש-95 אחוז ממה שרואים במהלכו באמת התרחש מול המצלמה (כולל זרועו הבוערת של המסוורת'). אחרי השוט המהמם באורך 12 דקות בסרט הראשון בהחלט ציפיתי לזה, ובתחילת הסיקוונס אף חשתי תחושה קלה של "בסדר, כבר ראינו כזה", אבל עד סופו כבר הייתי שוב המומה, גם בשל אופן החשיפה של השתלבות הרכבת הדוהרת בתוך הרצף התנועתי. בהמשך, כאמור, יש עוד סצנות אקשן מעולות שנערכו משוטים נפרדים. במילים אחרות, אם אהבתם את הסרט הראשון, תאהבו את השני עוד יותר.

"טיילר רייק: חילוץ 2" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

כמו בסרט הראשון, גם הפעם יש כאן בעיקר אקשן – אקסטרה אקשן, כשם הסרט באנגלית (Extraction) – אבל יש גם קצת יותר דרמה אנושית. שותפיו של טיילר, האחים ניק (גולשיפטה פרהאני) ויאז (אדם בסה), מקבלים יותר זמן מסך (גם אם לא יותר מורכבות אנושית), והאקסית של טיילר (אולגה קורילנקו) קופצת לביקור ומעניקה לו מחילה. המוקד הדרמטי הוא, כאמור, הילד סנדרו, ובאמצעותו הסרט מספר לנו על השפעתה הרעה של גבריות רעילה ועל גברים שנאמנים יותר ל"משפחות" הגבריות שלהם (כגון צבא וארגון פשע) מאשר לבנות זוגם ולילדיהם. יש סרטים שמאדירים את הנאמנות עד מוות הזו, ולזכותו של "טיילר רייק 2" ייאמר שהוא מאיר את הבעייתיות שלה ומשייך אותה לשני הצדדים במאבק. 

באחד הקרבות בין טיילר לבין זוראב, טיילר מנסה לשים ידו על מקבת שמושלכת על הרצפה. הוא אינו מצליח, וזה הרפרנס היחיד לסרטים הקודמים שבהם המסוורת' עבד יחד עם האחים רוסו. שאר הסרט קשוח, כמעט נטול שומן ונמנע מקריצות למיניהן. בעוד הסרט הראשון העמיד פנים שאין לו כוונות להפוך לפרנצ'ייז, סצנת הסיום של "טיילר רייק: חילוץ 2" מבטיחה שיהיה גם סרט שלישי. האחים רוסו כבר הודיעו הם רוצים לפתח סדרה שלמה, או כמו שקוראים לזה היום – יקום קולנועי. אישית אני מעדיפה את האקשן של ""Extraction (וגם את הכוכב) על פני סרטי "ג'ון וויק", אז שיהיה להם בהצלחה.
Extraction 2 בימוי: סם הארגרייב. עם כריס המסוורת', גולשיפטה פרהאני. ארה"ב 2023, 122 דק'