2 באפריל 2010 בשעה 8:30

ביקורת: קיק אס

אהרון ג'ונסון. מתוך קיק אס.

הסרט "קיק אס" הולך לכבוש את צעירי הארץ בלי שום ספק. אחרי "זומבילנד" הנפלא שהפגיש אותנו עם עולם הזומבים בקריצות שנונות והומוריסטיות לכל רפרנס תרבותי אפשרי, הגיע הזמן שגם גיבורי העל שלנו יקבלו טיפול מאסיבי. מה שמיוחד ב"קיק אס" הוא שיש ניסיון כלשהו להחזיר את הכוח לאזרח הקטן – אופטימיות במיטבה ללא ספק. הסרט קורא שלא להביט עוד מהצד (ממש סוג של פרסומת ל"מה אתם הייתם עושים" עם חיים הכט), אולם עם הרבה קריצות ציניות כואבות במידת-מה על החברה שלנו, שרק מסתכלת מהצד כשמישהו בצרה. הסרט שם במרכז את נער התיכון השלומיאלי, שמתעלה על זוועות הגיל הפרטיות שלו ושם לעצמו מטרה להציל את עירו. כל מה שהוא מבקש זה שרק תתנו לו את ההזדמנות – אז תנו לו צ'אנס. אני נתתי.

אז תשכחו מכל הסופרמנים למיניהם, באטמן זה אאוט, וספיידרמן זה כל כך 2009. הגיבור החדש שלכם הוא "קיק אס". במאי הסרט מתיו ווהן לוקח אותנו למחוזות התיכון הבעייתיים ומציג בפנינו את האנדרדוגים בצורה קומית ומקסימה. יש כל כך הרבה קומדיות נעורים במחוזיתנו ולרגעים הסרט מחזיר אותנו לכל אותם שטיקים מוכרים והחלוקה הסטנדרטית בתיכון לקבוצות של פופאלריים, חנונים, ספורטאים ועוד. הגיבור שלנו דייב לא נכנס לשום קבוצה והוא מנודה חברתית – וזו הסיבה שאנחנו כל כך מחבבים את הסיפור שכבר סופר לנו מאות פעמים. דייב שונה ומיוחד כי הוא רוצה להיות גיבור למרות שזה לא סוד שאין לו גרם של שריר בגופו השברירי.

"קיק אס" הוא סיפורו של דייב ליזווסקי (אהרון ג'ונסון), תיכוניסט משועמם שלא ממש מוצא את מקומו בעולם. הוא מעיד על עצמו כלא משמעותי לבריות וכל מה שיש לו בעולם זה שני חבריו הטובים מארטי (קלארק דוק) וטוד (אוון פיטרס) שגם הם יותר יחודיים ומצחיקים ממנו. דייב הוא חובב קומיקס מושבע, נהנה ממחשופיה הנדיבים של מורתו לאנגלית וחולם שבת כיתתו, קייטי (לינדסי פונסקה), תשים לב אליו סוף סוף. אחרי שבפעם המי יודע כמה שודדים את דייב וחבריו, הוא מחליט שהגיע הזמן לעלות על טייטס ולהציל את האנושות מהפשיעה ברחובות.

קלואי מורץ. מתוך קיק אס.

כאשר דייב מעלה את הרעיון של להיות גיבור על בפני חבריו הם לא מפסיקים לצחוק עליו, אך דייב נחוש בדעתו ובכוונותיו: הוא רוכש חליפת ירוקה ומזוויעה (מכת צפרדעים היו אומרים רבננו) ויוצא אל הרחובות להתאמן בלחימה ולא ברור בדיוק במה (אחת הסצנות היותר משעשעות בסרט). כאשר דייב מצליח במשימתו הראשונה הוא הופך לאליל יו טיובי ואף גורר אחריו קהל מעריצים. דיימון (ניקולס קייג'), שוטר לשעבר, שהופלל על ידי איל הסמים פרנק וסולק משורות המשטרה ובתו מינדי (קלואי מורץ), מושפעים מגל גיבורי העל ששטף את העיר ויוצאים במסע נקמה משלהם כנגד הפשע כ'ביג דאדי' ו'היט גירל'. כמובן שאין גיבור בלי נבל ופרנק יעמוד כנגד קיק אס במסע נקמה אישי ולוחץ, בו יערב גם את בנו הצעיר כריס (כריסטופר מינץ-פלאסי), שיעטה את הזהות של רד מיסט כדי לרכוש את אמונו של קיק אס. בעולם ללא גיבורים נראה כיצד קיק אס וחבריו מתמודדים עם פשע ממשי חסר גבולות והכל בלי שום כוחות על. טוב נו, הכוח לשנות. נפרגן לו.

בניגוד לגיבורי העל האהובים, דייב לא מקבל כוחות כמו ספיידרמן או סופרמן. הוא אינו בוחר בתפקידו שלא נכפה עליו ממניעים של נקמה אישית (מה שתמיד הניע גיבורי-על במובן כזה או אחר בתחילת דרכם). בקולו עצמו בוויס אובר, דייב מדגיש שהטרגדיה המשפחתית שלו היא לא בסגנון ברוס ויין ושהוא לא יתום מאם כתוצאה מפשע נתעב. הסרט נאמן לרוח הקומיקס ומציג בועות קומיקס חביבות, שמציגות את הזמן שחלף וישנה סצנה שלמה באנימציית קומיקס המתארת את סיפורם של דמון ומינדי בצורה יפהפיה ומאוד 'קיל-בילית' (מזכיר את הסיפור של או רן אישאי-לוסי לו). הרפרנסים לקומיקס פשוט נפלאים דמותו של ניקולס קייג' מזכירה קצת את השוטר פקח המשטרה מבאטמן, גורדון, שנלחם למען הצדק, ואהבתו לבתו ברברה דומה לאהבתו של דמון למינדי (כמובן שכאן לקחו את זה לכיוונים הקיצוניים, מפני שבכל זאת מדובר בקומדיה). הסרט מציג רכבת הרים של התייחסויות לשלל מדיומים ביניהם המשפט האלמותי מ"פני צלקת" שהביא לגל סוחף של צחוק מתגלגל באולם.

בפסקול מטורף ואחד המוצלחים שבחרו לסרט תזזיתי וצבעוני שכזה, קריינות הומוריסטית והרבה מאוד כבוד הן לסרטי נעורים כמו "סופרבאד" והרבה התייחסות ל"קיל ביל", נוצרת כאן תרכובת יחודית ומזמינה, שכל חובב תרבות פופלארית יכול ליהנות ממנה עד בלי סוף. השחקנים הצעירים בסרט חמודים להפליא, אולם אם נשים אותם בצד מי שגונבת באמת את ההצגה היא מורץ המגלמת את מינדי/היט גירל. אין ספק שמורץ הולכת להיות כוכבת גדולה בעקבות הסרט ובחיים לא תראו עוד ילדות קטנות בעין דומה, שתראו איך הקטנטנה הזו קורעת את הטוכעס של הבריונים והכל במסווה של ילדה קטנה בתלבושות של בית ספר קתולי (מחווה מובהקת למטורפת גוגו יוברי מ"להרוג את ביל" הראשון). במילים הכי פשוטות, אם אתם מחפשים שעתיים של כיף בפסח ואופטימיות מהנה בלי יותר מדי מניירות לכו לראות את הסרט הזה הוא פשוט קיק אס.

דירוג: