הלו הוליווד, השנה היא 2023. למי מיועדת קומדיית סקס כזאת?

אני רוצה לשתף אתכם בקושי המסוים שמעורר בי "לא לוקחים קשה". מצד אחד, ג'ניפר לורנס מגישה הופעה נהדרת. היא מצחיקה ומלבבת, ומזכירה לנו למה לפני כעשור היא היתה הכוכבת הכי לוהטת בעולם. מצד שני, התסריט פורס שורה של מלכודות מעוררות רתיעה, ומנצל את חינה הרב של לורנס כדי לדלג עליהן בקלילות יתרה.

הסרט הוא מעין קומדיית סקס על נער בתול במסורת "אמריקן פאי", עם היפוך תפקידים שהוא הרבה פחות חדש מכפי שאולי נדמה ועם תיבול מעמדי. מאדי (לורנס), שנולדה וגדלה בעיירת הנופש מונטוק שבקצה לונג איילנד, היא ברמנית ונהגת אובר שמכוניתה מעוקלת עקב חובות, והיא חוששת לאבד את בית ילדותה. ליירד (מתיו ברודריק) ואליסון (לורה בננטי) הם הורים דואגים לבן 19 ביישן ומסוגר שהתקבל ללימודים באוניברסיטת פרינסטון היוקרתית. השניים חוששים שפרסי החנון (אנדרו בארת' פלדמן), שמבלה את רוב זמנו באינטרנט, אינו מוכן לחיים מחוץ לבית ולצורך כך הם שוכרים את שירותיה של מאדי.

בעבור גאולת בנם מבתוליו הם מבטיחים לתת לה מכונית יקרה (לא כסף, חס וחלילה). הם יודעים שהיא מבוגרת ממנו ב-13 שנים, אבל היא היחידה שנענתה למודעה שפרסמו בקרייגס-ליסט והם רק מבקשים שפרסי לא יידע דבר על העסקה. הורים שבוגדים באמונם של צאצאיהם מתוך רצון לדאוג להם זו תופעה מורכבת שבהחלט מזמינה טיפול קולנועי, עם זאת כאן אנחנו מתבקשים לבלוע צפרדע די גדולה. המילים המפורשות – זנות, זיון, גרומינג (פיתוי קטין לפעילות מינית) – אינן נאמרות בפה מלא, אבל המילים שנאמרות במקומן מלוות בקריצות מודגשות.

המילה המפורשת "זנות" אינה נאמרת. "לא לוקחים קשה" (צילום: יחסי ציבור)

נחושה לקבל את המכונית כמה שיותר מהר, מאדי מתייצבת במקלט לכלבים עזובים שבו מתנדב פרסי ומפעילה עליו את כל כוחות הפיתוי שלה באגרסיביות של בולדוזר. היא אפילו חוטפת אותו, בערך, ומביאה אותו לביתה, והוא נבהל עד כדי כך שהוא מתיז תרסיס פלפל בעיניה – כן, כמו שעושות בנות המאוימות באונס. כשמאדי מבינה שזה לא יילך מהר היא מעדנת רק במעט את המתקפה. השניים מתחילים לבלות יחדיו, מתיידדים ומשתפים זה את זו בווידויים אינטימיים על חייהם. אבל היא עדיין מכווננת על אזור חלציו, משקה אותו באלכוהול ודוחפת את ישבנה למול עיניו. שמו המקורי של הסרט "No Hard Feelings" מתייחס גם לכך שאיברו חסר הניסיון של פרסי אינו ממהר להתקשות.

בגלל שמאדי היא אישה ילידית (במובן של בת המקום) ענייה ופרסי הוא בן למשפחת קולוניאליסטים עשירה (כלומר, בעלי אמצעים שרוכשים בתים בעיירת הנופש הקיצית וגורמים להעלאת המחירים), אנחנו אמורים לקבל באהדה את מה שהיה נתפס כבלתי קביל אילו המפתה האגרסיבי היה גבר בוגר. אבל לורנס, כאמור, מקסימה בתכלית. פלדמן (כן, הוא יהודי) מקסים לא פחות, והכימיה ביניהם מבעבעת. לכן במהלך הצפייה הייתי מוכנה לסלוח (כמעט) לכל הצרימות (סצנה שבה מאדי וחברתה מספרות על פעמים שבהן שכבו עם גברים כדי להשיג מהם דברים מעוררת אי נעימות יתרה).

מעורר חיוך. "לא לוקחים קשה" (צילום: יחסי ציבור)

ההומור משלב הרבה רמיזות מיניות עם סלפסטיק תוקפני שגם הוא כולל רמיזות מיניות, ולא מעט ממנו מעורר חיוך. בסצנה מפתיעה בחוצפתה (בהתחשב בכך שמדובר בהוליווד) מאדי מגיחה מהים ערומה לחלוטין, ומתנפלת על שלושה צעירים שגנבו את הבגדים שלה ושל פרסי מהחוף (בארה"ב הסצנה מעניקה לסרט דירוג R שמייעד אותו לקהל בוגר).

גם הנוכחות של ברודריק (עם שיער ארוך ואפור משוך לאחור) בתפקיד האב תורמת להנאה. כזכור, ברודריק הפך לכוכב ב-1986 כשגילם את הנער השובב פריס ביולר בקומדיית הנעורים האהובה שהמפיצים בארץ קראו לה "שמתי ברז למורה". המוטו של פריס היה "החיים זזים די מהר. אם לא תעצור ותסתכל מסביב, אתה עלול לפספס את זה". הדימוי של ברודריק ב"לא לוקחים קשה" כמין פריס שהתבגר ורוצה לדחוף את בנו לעשות חיים כמותו בצעירותו מצחיק, אך גם מחדד את התחושה שהמודעות שלנו ליחסים בין המינים השתנתה במאה הנוכחית. או ככה לפחות חשבנו.

הרבה רמיזות מיניות שמעלות חיוך. "לא לוקחים קשה" (צילום: יחסי ציבור)

ג'ין סטופניטסקי, במאי הסרט שגם כתב את התסריט (עם ג'ון פיליפס), הוא מהכותבים והמפיקים של הסדרה "המשרד". כאן הוא מנסה למלא את המקום שפינה ג'אד אפטאו ובסך הכל די מצליח. התגובות המוקדמות בארה"ב טוענות שלא ברור מי הקהל של הסרט הזה. יש אופציה שהוא ימצא אותו בישראל.
3.5 כוכבים. No Hard Feelings בימוי: ג'ין סטופניטסקי. עם ג'ניפר לורנס, אנדרו בארת' פלדמן, מתיו ברודריק. ארה"ב 2023, 103 דק'