התמים
לעיתים לא צריך הרבה בכדי להעניק בידור קולנועי. את השחקן הצרפתי לואי גארל מכיר ומעריך מזה זמן מה. אם זאת, הפרויקטים שביים וכתב עדיין לא צפיתי. החלטתי לתת הזדמנות ראשונה לסרטו האחרון שהוקרן מחוץ לפסטיבל קאן, "התמים". אציין, זהו אינו סרט מקורי או בהכרח קורע מצחוק. עדיין מדובר באחד הסרטים הנעימים והקלילים שהוקרנו השנה בפסטיבל. אם כניסתי אל האולם, הופתעתי לגלות שמאחורי עלילתו הפשוטה, בן החושד בבן זוגה החדש של אימו (מורת התאטרון), אסיר שהשתחרר זה עתה. מסתתרת יצירה עם מספר הפתעות מתחת לשרוולה.
הקאסט עצמו מבדר וניכר שנהנה מכל שנייה בהיותו על הסט. רושדי זם בתפקיד האסיר מצליח לאזן בין הקשיחות המצופה מדמותו לטוב לב. נעמי מרלן הידועה מתפקידה בסרט "דיוקן של נערה עולה באש", המקבילה ב"התמים" לקרן אור, מלאה שמחת חיים, הכימיה בינה לבין דמותו של לואי גארל יפיפייה, סיקוונס המסעדה לא רק שמצחיק, אלא מהווה את הגרעין הרגשי של היצירה, להשתחרר ולהנות מדי פעם לפעם, לא להשתכשך בתוך בסבל האישי. סרטו של גארל משאיר טעם לעוד, בהחלט מסקרן לראות את סרטיו הקדומים. "התמים" הינו הפתעה נעימה.
החלטה לעזוב
יצירה של פארק צ'אן-ווק שאינה נמצאת במיטבה, עדיין שווה צפייה. הבמאי הקוריאני הקרוב לשנות השישים לחייו, מביים כשלוש עשורים. יצירתה החדשה, "החלטה לעזוב" שונה בנוף הפילמוגרפיה שלו. מהיותה מעשיית אהבה בין בלש לחשודתו המרכזית ברצח בעלה. התסריט עצמו מרגיש מבולגן בהשוואה לסרטיו הקודמים, פחות מגובש, מציף את צופיו בתפניות, הפתעות ופרטים קריטיים לגבי העלילה והמסתורין הסובב אותה. יתר מכך, שני חציו מרגישים כשני סרטים העומדים בפני עצמם, "החלטה לעזוב" ו"החלטה לעזוב 2: הנקמה".
למרות זאת, צ'אן-ווק מעניק סיום ראוי למסע, כזה המצליח לקשור את כל קצבותיו, מזכיר שאנו נמצאים תחת ידיו של מאסטר מאחורי המצלמה. בנוסף, הצד הוויזואלי כנאה מסרטיו הינו יפיפה, ממתק לעיניים. למשל: האובססיה של השוטר אל החשודה מתבטאת בהיותו מדמיין את עצמו בבייתה כשמחליט להתקשר אליה. טאנג וויי בתפקיד החשודה (או פאם פאטאל) מהפנטת ביופייה ומעניקה תצוגת משחק מרשימה, שרויה במסתורין (כנאה מדמותה וסוגיית הסרט). לא בהכרח הסרט הטוב של צ'אן-ווק, אך בהחלט ראוי לצפייה לכל שוחרי הקולנוע.
ברוקר
נשארים בקוריאה, הפעם מדובר בבמאי הירוקאזו קורה-אדה היפני. "ברוקר" הינו סרטו דובר הקוריאנית הראשון, שלוש שניים לפני כן, ביים לראשונה באנגלית/צרפתית את "סיפור חיי". קורה-אדה הינו טעם נרכש, סרטיו האחרונים בקריירה, מלודרמות הבוחנות ומרכיבות את התא המשפחתי. נועדו להמיס את ליבם של הציניים ביותר. סרטו החדש בוחן את הנושא הרגיש של סחר בילדים, כנגד עלילתו המציגה התוותה של משפחה לא נורמטיבית: שני סוחרי ילדים ואם המחליטה לחזור בשביל בנה, בניסיון למצוא לו בית חדש.
אינני צריך להרחיב בהרבה אל מול הבעייתיות בהצגת נושא כרגיש, סחר בילדים כמלודרמה מחממת לב. מי שבקיע בסרטיו האחרונים של הבמאי, לא ימצא הרבה הפתעות חדשות, קורה-אדה מנסה בכל יכולתו להעניק מספר תפניות, המעמיסות גבי סיפור שעל פניו פשוט מייסודו. מדובר בדרמה משפחתית, מסע בדרכים, מותחן בלשים/גנסטרים. הקאסט מחזיק את הסרט על כתפיו, הכימיה ביניהם והכריזמה מצליחים במידת האפשר להחזיק את תשומת הלב של הקהל. על אף שלפי דעתי, סונג קאנג-הו שזכה בפרס השחקן בפסטיבל קאן, שיחק בסרטים טובים יותר. מי שנכנס אל תוך סרטיו של קורה-אדה יידע מה יקבל, מבנינו המחפשים מעשיות נועזות, יצטרכו לצלול אל תוך סרטיו המאוחרים של הבמאי.
בסיום מהדורה נוספת של פסטיבל הקולנוע ירושלים, שמחה גדולה לראות את האולמות מלאים, אוהבי קולנוע עוברים מאולם אחד לשני, נשטפים מכוחו הפנומנולי של המדיום, בתקווה שהיותם חוזרים שונים ממה שהגיעו אל תוך היצירה. תודות לצוות הפסטיבל המפוזר במוקדיו השונים, היח"צ שדאג וטרח להעניק את החוויה המקסימלית. לכם שקראתם את הסיקורים. עד לשנה הבאה מאחל שתמשיכו לצפות בסרטים מצויינים.
(אור פז)
Film Castle 