(שם הסרט במקור: Rose)

בא לי לחנוק אותך

                                    גם אני אוהבת אותך

אפשר בקלות לבוא בטענות לסרט הזה. אפשר לפרק אותו לחתיכות בלי הרבה מאמץ. יש לא מעט חסרונות ב"אחותי". אבל אנשים שיודעים לשים את הציניות בצד, ולעשות לסרט הזה קצת הנחות, יכולים לצאת מההקרנה מסופקים. לטעמי מדובר בסרט יפה, גם אם רחוק מאוד משלמות.

ראשית, מדובר על מסע לפריז של אישה הסובלת מפיצול אישיות. אישה המטופלת במוסד לנתמכים נפשית, היוצאת למסע בליווי אחותה והגיס שלה. מעין "איש הגשם" תוצרת דנמרק. כבר הציניות מתגנבת. סרט על מוגבלת אמור להיות סרט "כבד", "סוחט דמעות". אני חוויתי את "אחותי" כסרט מרגש, אבל גם כזה שנמנע מללחוץ בכוח על הדמעות.

אז חסרונות: יש הרבה. למשל, די מהר אנחנו למדים שגיבורת הסרט לקתה במשבר נפשי שבו היא נמצאת עד היום בעקבות אהבה נכזבת שהייתה לה פעם. הפרידה ממנו שברה אותה. אותו אחד היה צרפתי. והמסע שלה עכשיו הוא לפריז. גם הצופה הלא מיומן יעשה אחד ועוד אחד ויבין שהמסע הוא אליו. לסגירת מעגל. למעשה, המסע הוא אמנם אליו, אבל העיסוק באותה אהבה כל כך משמעותית מפעם תופס חלק יחסית קטן בסרט. יש כמה פלאשבקים (מגושמים למדי. כמעט ולא רואים את פניה באותם פלאשבקים. אולי לא הייתה להם שחקנית שנראית בדיוק כמוה…), ויש הרבה עניינים אחרים בדרך. כך שהסרט אמנם לא משעמם לרגע, אבל מרגע שהבנו מהי מטרת המסע (לפחות מבחינת הגיבורה), נוצרת בטן תסריטאית לא קטנה עד שהסיפור עם אותו גבר מהעבר מגיע למימוש.

יותר מכך – אם הסיפור הרומנטי הזה היה כל כך משמעותי עבור הגיבורה, כל כך עוצמתי עד שהוא שבר אותה לחלוטין, אז איך זה שאחותה של הגיבורה, שמלווה אותה במסע באהבה גדולה, איך זה שהיא לא יודעת שהוא היה צרפתי? איך זה שהיא לא מזהה את מטרת המסע עד שלב מאוד מאוחר? איך זה שהיא מופתעת?

ובמסע עצמו יש דמות משנה (האבא של אחד הילדים) שמאופיין כאיש רע כאילו היה נבל מסרטי קומיקס. איש ללא צבעי ביניים.ועל כל החסרונות האלו מכסה הבימוי העדין. יש משהו נטורליסטי בדרך שבה נילס ארדן אופלב עוקב אחרי הסיפור. הכל שקט, רגוע, כך שגם כשקורים דברים מאוד דרמטיים הם לא נחווים על ידי כהיסטריים (הסיטואציה, הרי, טעונה דרמטית מעצם קיומה. אופלב רגיש מספיק כדי לרגש אותי מבלי להגזים). מערכות היחסים בין האחיות מלבבות ומרגשות (יפים במיוחד בעיניי הרגעים שבה האחות הבריאה לוקחת לעצמה כמה רגעים להירגע לפני שהיא ממשיכה. הזכיר לי קצת את "את לי לילה" הישראלי).  ויש מערכת יחסים משנית רגישה ויפה בין גיבורת הסרט לבין ילד קטן ואינטליגנט.

ודרך המסע הזה אנחנו למדים שבאהבה מינון גם הוא חשוב. אהבה חזקה מדי נשברת בקול גדול מדי, ומצד שני, חוסר באהבה כואב גם הוא. האימא (דמות משנית בסרט) אוהבת עד לחנק כמעט, ואם היה מתאפשר לה לאהוב את בנותיה כמו שהיא מבינה, גיבורת הסרט לא הייתה נוסעת לשום מקום אף פעם. ולכן היא גם נחנקת מאהבת יתר, וגם כואבת מאוד את האהבה שהלכה ואיננה.

אז "אחותי" הוא הסרט שיש בו לא מעט חסרונות, אבל טיפול רגיש בסיפור,  קצב נכון, הדרכת שחקנים נבונה, והבנה של טבע האהבה בעולמנו – כל אלו הופכים את הסרט הזה ראוי לצפייה למרות חסרונותיו. סרט יפה, גם אם רחוק משלמות.

איתן ווייץ

ניתן ליצור איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il