גיבור על גיבורים

"קיק-אס" ("Kick-Ass") מתמודד בהצלחה עם שתי בעיות מהותיות בז'אנר גיבורי העל הקולנועיים: הפיכתו לבידור לכל המשפחה וההומור העצמי המוגבל של הז'אנר.

יש מידה רבה של צדק בטענה שהוליווד שועבדה לפנטזיות של גיקים קוראי קומיקס. התפתחות האנימציה הממוחשבת והתגבשותו של מודל עסקי המבוסס על סרטי הקיץ הגדולים הפכו את ספיידרמן, באטמן והענק הירוק לשמות שגורים בכל פה. יחד עם זאת, התקציב האדיר של סרטים אלו מוביל לתוצאות פשטניות ומרוככות. למעט מקרים ספורים כמו "אקס-מן 2" ו"האביר האפל", סרטי הקומיקס אינם משקפים את הקדרות והאמביוולנטיות של המקור.

הניסיונות הבודדים לעשות פרודיות קולנועיות על גיבורי על, כמו "אנשי המסתורין" (1999) או "הסופר אקסית שלי" (2006), הסתיימו בכישלון מהדהד בגלל הסתירה המובנית בין הבדיחות על חשבונם של גיבורים בגלימות וטייטס והניסיון לשמר את הגרעין המהנה בסרטים אלו.

מ. נייט שאמלאן ניסה להעמיק את הז'אנר ב"בלתי שביר" (2000) באמצעות הסטת גיבור העל לכיוון ריאליסטי יותר. הריאליזם הופך את האלימות לאפקטיבית יותר, אך "קיק-אס" מוכיח כי טקטיקה זו אפקטיבית גם לבחינה סאטירית מוצלחת של הז'אנר.

דייב ליזווסקי (ארון ג'ונסון) הוא גיק קומיקס אופייני. בן 17, בעל עניין מופרז בעולמם של גיבורי על וסיכוי קלוש להתקרב לקאת'י (לינדסי פונסקה), בת כיתתו היפה. את חבריו, גיקים שכמותו, הוא שואל שאלה פשוטה - "מדוע אף אחד לא מנסה להיות גיבור על?"

"קיק-אס". מכות ופלטות מתכת בגוף? שטויות

התשובה המובנת מאליה - מי שינסה זאת יחטוף מכות רצח - רק מדרבנת אותו להפוך לגיבור על שיישא את השם "קיק אס". ההבדל בין לעשות משהו מגניב (Kick-Ass) ולחטוף מכות (Ass-Kicked) מעולם לא היה כה מעומעם.

כשהוא עוטה על גופו חליפת צלילה ירוקה וזוג אלות ככלי נשק, יוצא ליזווסקי להכריע את הפושעים. המאבק הראשון שלו מוביל לתקופת אשפוז ממושכת, אבל גם פלטות מתכת בגופו וקצוות עצבים פגועים אינם מספיקים בכדי להכחיד את תשוקתו להפוך לגיבור. כשקיק-אס חוזר לפעילות עולים ליוטיוב סרטונים שבהם הוא מגן על קורבן תקיפה והופכים אותו לדמות נערצת. תשומת הלב הציבורית תגרור אותו למחוזות פרועים ואלימים אותם לא העלה בדעתו.

הדמויות האחראיות לכך הם אב ובת, המתכננים נקמה בברון סמים בשם פרנק ד'אמיקו (מרק סטרונג). דיימון מקריידי (ניקולס קייג'), שוטר שהופלל על-ידי ד'אמיקו, ובתו מינדי (קלואי מורץ) בת ה-11 התאמנו במשך שנים בכדי להפוך ל"ביג דאדי" ו"היט גירל".

כשהם תוקפים את אנשיו של ד'אמיקו, קיק-אס נחשד כמבצע הפעולה והופך ליעד מרכזי של עולם הפשע. כריס (כריסטופר מינץ פלאסה), בנו של ד'אמיקו, מתחפש ל"רד מיסט", גיבור-על מתחרה, ומנסה להשיג את ידידותו של קיק-אס בכדי להפילו בפח.

מכונת קטל עם קוקיות

מתוך הסרט. לא לכל המשפחה, וטוב שכך

המכות אכזריות והתגובות הפיזיות מצייתות, בוודאי בחלקו הראשון של הסרט, למגבלות הפיזיות של הגוף האנושי. ככל שהעלילה מתפתחת האלימות אמנם הופכת קיצונית עוד יותר, אבל גם פנטסטית יותר באופיה ולכן לפחות מטרידה. ההפקה העצמאית של הסרט אפשרה לשמר את אופיו כעיבוד מאוד לא ראוי לקהל משפחתי - וטוב שכך.

גולדמן והבמאי מתיו ווהן מתעלים על המקור באמצעות מהילת שפיכות הדמים בהומור עדין יותר ואפילו במתיקות. היחסים בין ליזווסקי וחבריו, ובעיקר בין קיק-אס ל"רד מיסט", מתבססים על הדינמיקה הגיקית המשעשעת בסרטים כמו "הדייט שתקע אותי" ו"חרמן על הזמן".

"ביג דאדי" ו"היט גירל" הם אולי הקצנות מופרכות הגובלות בעל-אנושי, אך היחסים בין השנים מכילים גם ממד רגשי אפקטיבי. קייג' שוב משחק דמות קיצונית, אך

הפעם במלאכותיות מאופקת - וזה עובד. קלואי מורץ גונבת את הסרט בדמותה של מכונת קטל עם קוקיות.

ווהן, שהחל כמפיק של סרטי גאי ריצ'י והפך בעצמו לבימאי ("Layer Cake", "אבק כוכבים"), מבצע בסרט קפיצת מדרגה ביחס לעבודותיו הקודמות. התוצאה קולחת ומצליחה להפוך כמויות חריגות של אלימות לבידור מצחיק ומהנה. הסרט יהיה אפקטיבי לקהל רחב, אך בקרב קוראי הקומיקס המושבעים - הצפייה בסרט עלולה להוביל לאורגזמה קולקטיבית.