נו, ספויילרים וזה.
|
• פרק 1: אניק 2: ההמשך |
פרק 1: אניק 2: ההמשך
ברוכים השבים ל"אפטר פארטי". הפעם כולנו חכמים יותר ויודעים למה לצפות – לא פארודיה, לא טייק חדש ומחודש אלא פשוט תעלומת רצח טובה ומצחיקה, דמויות כיפיות ומשחקים עם ז'אנרים.
אנחנו ממשיכים זמן מה אחרי העונה הראשונה, ואניק וזואי עדיין חמודים וביחד ובדרכם לחתונה של גרייס, אחותה של זואי. אניק לחוץ מאוד מהמעמד כי הוא רוצה להרשים את ההורים של זואי, כי גם לו יש תוכניות על חתונה, אבל בהתאם למסורת על פיה החיים של אניק הם קומדיה רומנטית אחת גדולה – הוא ממשיך לעשות טעות אחר טעות. זה מתחיל בתאונת דרכים בחניון ועובר דרך כמה וכמה צמתים.
אבל, לכל הפחות, אפשר להתנחם בכך שהוא לא רצח את אדגר, בעלה הטרי של גרייס. כלומר, ככל הנראה. אין לו סיבה לעשות את זה, הוא מזמין באופן מוצהר בלשית לשעבר (דאנר עברה לעסקי הספרות) לחקור את הרצח והוא, נו, חמוד מאוד.
אז מי כן? זאת רק תעלומה אחת מרבות בעונה הזאת, ובואו נראה אם עליתי על כל הדברים המסתוריים שאיתנו בתחילת העונה הזאת: איך הוא נרצח (כלומר, רעל, אבל איך בדיוק), מה ההתלחששות בין האנשים העשירים הלבנים, מי זה האיש העירום שרץ באמצע הלילה, מה זה הסכסוך המשפחתי בין אבא של זואי (קן ג'ונג) לדוד שלה (ג'ון צ'ו), מה קרה ללטאה ואיך היא חזרה לאדגר, על מה גרייס ואדגר רבו, למה אדגר יצא באקראי באמצע הריקוד, מי עשה את הרעשים בנאום של זואי, למה אדגר לא פשוט נתן לסבסטיאן – שבבירור לובש עניבת פרפר – לקשור לו את עניבת הפרפר, מי לעזאזל הזמין את הדי.ג'יי הזה, על מה לעזאזל הדמות של פול וולטר האוזר מדברת, למה אדגר כעס על כולם רגע לפני שמת, מה הסיפור עם התיק של האמא והאם כל הדברים השלומיאלים שקרו לאניק היו באמת בטעות.
יש לי השערות לגבי חלק מהם (אינשאללה יגלו שזאת הייתה לטאה אחרת והלטאה המקורית עדיין חיה), אבל אני מודה ששאלת החשוד המרכזי עדיין קצת באוויר. כלומר, ברור לנו בשלב הזה איך הסדרה עובדת, וכנראה בגלל שברור לנו אז גם לסדרה ברור שהיא תצטרך להפתיע יותר הפעם. כלומר, לא סביר שיהיה שוב מקרה יספר (אמן נזכה להופעת אורח בהמשך העונה) בו הדמות הכי חיה בסרט היא הרוצחת (שלום פול וולטר האוזר). או שמא בגלל שהם יודעים שאנחנו יודעים שהם יודעים, אז הם יעשו את זה בדיוק!
בכל מקרה, כמו הפרק הקודם, "אניק 2" לא התנהל כפארודיה על קומדיות רומנטיות אלא כקומדיה רומנטית עם הערות "אווו, זה בדיוק כמו בקומדיה רומנטית!". מכיוון שאני בעד אניק, ומכיוון שטיפאני האדיש טובה בלהתלהב מדברים, אני בעד, וזה היה פרק נהדר להחזיר אותנו לתוך הסדרה.
הפרק גם עושה עבודה טובה בביסוס שני הצירים שלנו – אניק שמנסה לזכות בהערכה של הוריה של זואי, ונו, הקטע הזה שצריך לפענח תעלומה. זואי זוכה למוטיבציה משל עצמה – היחסים עם אחותה שמתדרדרים במהלך הסופ"ש, למרות שאניק קצת מתעלם מהמצוקות הללו. הייתי אומר שנזכה לראות את הצד שלה, אבל הגרסה של זואי שמורה רק לפרק האחרון, וגם זה רק לחצי (או פחות) פרק.
בקיצור, ברוכים השבים למתגלגלת, נראה שהולך להיות כיף.
הערות:
- עשרה פרקים הפעם ולא שמונה, אבל ממש כל דמות (טוב, נו, חוץ מהאיש סושיאל של פנג או הדי.ג'יי) זוכה לפרק. בין הז'אנרים הצפויים, אם הבנתי נכון: דרמות רומנטיות תקופתיות, מערבון או הרפתקה אפית, נואר, סרטי שוד, סרטי ווס אנדרסון ו… עוד?
- לא הבנתי למה הוא ירק חלב גמלים??? זה פשוט… זה עדיין פשוט חלב. וזה לא שאניק טבעוני או משהו.
- כרגע יש שתיקה בכל הנוגע להופעות של דמויות אחרות מעונה 1, אבל אם יספר כן יחזור (וזה יכול להיות עם כל עלילת "דאנר כותבת ספר על מקרה הרצח"), אני מקווה שגם קאלפ. מגיע לו.
- בכל פרק מוחבא רמז אחד בנוגע למי זה לא – אני לא אציין את זה בהערות בשוטף כי זה מרגיש לי קצת ספוילרי (כי זה לא משהו שאפשר להבין מהעלילה אלא מהפורמט, אז זה קצת רמאות) וגם כי זה לא משהו שאני עולה עליו, אלא החברים המוכשרים ברדיט. בכל מקרה, שווה לעקוב אחר הנושא הזה – זה משחק כיפי גם למצוא איפה זה מתחבא (הפעם זה בשלטים על השולחנות בארוחה לאחר החתונה, אות אחר אות) וגם לנסות לפצח למי מתכוונים בשם קוד הזה (וכיוון שחפרתי עד כה כן אציין את האחד שהיה הפרק הזה: "הנוחר/ת").
- לעזאזל, דאנר, אין לך רמת טאקט בסיסית מה זה הכניסה הזאת לזירת רצח בהכרזה מי הרוצח?
- הקטע הכי טוב בפרק: הוא לא הקטע הכי מצחיק, אבל החיבור בין אדגר לאניק על בסיס הקולות שהלטאה עושה כשהיא אוכלת וזה ששוקולד לבן הוא לא באמת שוקולד היה אמיתי וחמוד וסיפק רגע אחד של נחמה לאדם עם סוף שבוע מזעזע. הקטע הכי מצחיק הוא התשובה לשאלה "איך קוראים לך, אתה אחלה כגיהנום". לחלופין, הנאום של האמא.
- הימור "זה הרוצח!" מופרך לפרק: כן, אנחנו עדיין עושים את זה. בכל מקרה, הדי.ג'יי בבירור קינא באדגר, עד כדי לרצוח אותו כדי לזכות בגרייס. יש לו טיפוס!
- אל… אל תבעטו בכלבים.
- אני מעוניין בכל סיפור בני הים שסופר בטקס, תודה.
פרק 2: גרייס
הפרק השני שלנו מסופר מנקודת המבט של גרייס, ומבהיר שני דברים – אחד, אכן נראה שהבעיה העיקרית של אניק כרגע זה שהוא לא ממש תומך בזואי ויותר מנסה "להיות מועיל". אני מניח שהנושא הזה יגלוש עד להשלמה כלשהי בהמשך העונה. שניים, אנחנו עוד לא בשלב של לפתור תעלומות, אלא לאגור אותן.
אז לא רק שלא ענינו על שום תעלומה מהפרק הקודם, הוספנו לעצמנו רשימה נכבדת של שאלות כמו חפתים, מרשמים, גלולות ועוד דברים. בגדול, כל הפרקים הראשונים יהיו הפרדת המוץ מהתבן, הבנה מה סתם הסחת דעת ומה אקדח מפליל. אני בעד.
כמו שהיה אפשר לנחש מהאישיות הרומנטית של גרייס (ומהפתיחה), הפרק מסופר כולו בג'יין אוסטן-ית שכזאת (כולל מחוות מפורשות ל"גאווה ודעה קדומה" מ-2005). ובו אנשים רוקדים את "החייל הילד" ו"האישה הבלתי נשואה", ונבחרים במגזינים כ"רווק הכי מבוקש של עמק הסיליקון". כמו שאפשר לצפות מהסדרה, זה לא בדיוק פארודיה על הז'אנר אלא מחווה וקצת צחוקים על סמך חוסר ההתאמה של הז'אנר לעלילה שמתרחשת כולה ב-2023 ונוגעת לאיש שעושה את הונו מעסקי הקריפטו.
החלק המעניין של הפרק זו העובדה שבניגוד לעונה שעברה, הפעם הדגש לא היה על אירועי החתונה, אלא על הסיפור של גרייס ואדגר, מה שכלל שלל מאורעות שלא ראינו בפרק הראשון, ורק קצת שכן. האם זה אומר שצופים ערניים צריכים להתמקד דווקא באותם מאורעות, או שמא העונה אנחנו צריכים להסתכל בכיוונים אחרים? מוקדם מכדי לקבוע, מן הסתם.
הדבר העיקרי שאנחנו לומדים זה שמערכת היחסים של גרייס ואדגר אכן הייתה פחות ממושלמת, אפילו ברגעי החתונה. כך שאפילו אם לאניק אין מוטיבציה לרצח, לזואי ולגרייס דווקא יש. אפשר להגיד שזואי לא חשודה כי היא חוקרת את הרצח בעצמה… אבל זה לא מנקה מחשד אנשים כמו טראוויס, אז אין סיבה שזה ינקה את זואי, עדיין.
זאק וודס נהדר כאדגר, כרגע כנראה שהוא השחקן הטוב של העונה ויהיה מעניין לגלות עוד צדדים שלו ככל שהעונה תתקדם (האם ההדגשה של אחות "חורגת" רומזת לבאות? האם העובדה שהוא קריפטו-ברו רומזת לצדדים דושים שאנחנו עוד לא ראינו?). טרוויס, אני מודה, נראה מטומטם מכדי להיות באמת חשוד ברצח – אבל אני שמח מאוד שהפרק הבא הוא שלו, כי אני נהנה מכל שנייה אתו.
הערות:
- הימור "זה הרוצח!" מופרך אחד לפרק: העלמות הצוחקות ברקע במסיבה. הן יודעות יותר ממה שהן מגלות! והן קינאו בגרייס! חשוד מאוד!!
- נשאלת השאלה: כמה האמא הזאת מחוקה לחלוטין מאלכוהול וסמים, וכמה היא באמת מרשעת? לשכוח בכוונה איך קוראים לכלה שלך זה… ובכן, חתיכת מהלך מנייאקי.
- רגע אהוב בפרק: "שדים אומרים מה?"
- טוב, הימורים – מכיוון שבשלב כלשהו נגיע לבגידות ולמשולשים הרומנטים (אבל אני מניח שלא אצל טרוויס, שם כנראה נקבל הרחבה על הצד העסקי של אדגר), מי עם מי? אדגר עם אחותו? עם השותף שלו? עם הדוד הכיפי? לא אדגר איכשהו, למרות שזה הכי מתבקש???
פרק 3: טרוויס
"אפטר פארטי" מתחילה לפתח דפוסים והדפוס העיקרי הוא: פרקי 3 הם כנראה הפרקים הכי טובים בכל עונה, הא?
טוב, סתם – אפשרי שפרקים אחרים יתעלו על מה שקורה ב"טרוויס", אבל אם כן זה אומר שאנחנו בפני עונה פשוט מצוינת של טלוויזיה.
אבל כן, שוב אנחנו מראיינים בחור אקסצנטרי דחוי על ידי החברה שנמצא במסע חסר סיכוי שהוא הכניס לעצמו לראש בתוך סטייל קולנועי מופרך. בעונה הראשונה זה היה מחזות זמר, הפעם זה פילם נואר. מקום שבו כולם חשודים, הכל שחור לבן ומחשבים עושים קולות של מכונת כתיבה, משום מה.
מבחינת תעלומה, מדהים לגלות שאנחנו עדיין רק בשלב שחושף עוד ועוד תעלומות: "טרוויס" מרחיב טיפה על הצד העסקי יותר של אדגר, שכרגע נראה כאילו הוא אחראי להונאת ביטקוין כזאת או אחרת. לצערנו, טרוויס לא מגלה מידע קוהרנטי יותר מזה. אנחנו למדים שאחותו החורגת של אדגר רצתה לבטל את החתונה (אבל אז התחרטה), אנחנו לומדים על כל מיני מסמכים, ואנחנו רואים שסבסטיאן ככל הנראה מנסה לשדוד את השותף שלו (בעזרת אנשי הקייטרינג והדי.ג'יי?), וכמובן – איש (אנשי?) הפיסטוק שיצא מהדלת של גרייס מוקדם בבוקר. אבל טרוויס כל כך משוכנע מראש בפתרון מורס המוזר שלו, שבו אדגר יזייף את מותו, שהוא לא מצליח לשים לב ליותר מדי דברים אחרים (אם כי יש לנו עוד כמה פרטי מידע קטנים שאולי יהיו חשובים בהמשך, כמו כמה וכמה דברים שצ'נג עושה במהלך הפרק).
בינתיים זואי מתגלה כבלשית די טובה, ומצליחה גם לגלות מתי אדגר מת (חצי שעה אחרי שהלך לישון) וגם מצאה פרח שיש סבירות גדולה שהוא היה זה שהביא למותו של אדגר. הפעם היא מצומדת לגרייס, ומערכת היחסים שלהן רחוקה מלהיות פתורה. גרייס חושדת במניעים זרים מצד זואי, ולא ממש רוצה לשמוע איך זואי היא "האחות הגדולה שמנסה לשמור עליה".
עכשיו, פארודיות נואר ראינו, וראינו לא מעט. אז מה עושה את הפרק הזה לאחד מהטובים בהן? ובכן, התשובה הראשונה היא פול וולטר האוזר. בפארודיה מושלמת על סוג המשתמשים ברדיט שאובססיבים לשטויות שכאלה, הוא מצליח להיות תמיד מצחיק אבל גם תמיד בעל ערך עצמי וטוב לב שקשה לבוז לו. הוא לא הבלש הקשוח והמגניב שהוא רוצה להיות, אבל הוא אדם מסור ואכפתי שמשקיע את מלוא מרצו בלנסות להגן על מי שהוא טוען שהוא בכלל לא מאוהב בה כבר.
והתשובה השנייה היא שנו, הם פשוט יודעים את העבודה שם ב"אפטר פארטי". ואומנם לרוב הם יותר באזורי המחווה מהפארודיה, כאן הם הרשו לעצמם להשתולל הרבה יותר והתוצאה בהתאם.
הערות:
- הימור "הוא הרוצח!" מופרך אחד לפרק: אמא של טרוויס! איך אנחנו יודעים שהיא באמת הייתה במיטה כל הזמן הזה, הא? הא??
- הקטע הכי טוב בפרק: "אני עונה על השאלות שגוגל לא יכול לענות עליהן, במקום שאף אחד לא מרגיש בר מזל"
- מצחיק לראות את טרוויס עצמו אובססיבי למפה על הקיר של אדגר בדיוק כמו כל הסאברדיט של הסדרה.
- אוקיי, בסדר, היא ירתה חץ לתוך מטרה למה זה אמור להיות כזה קליף האנגר מאיים???
פרק 4: האנה
הפרק הרביעי מצליח לעשות מה שעשרות מחשבים ולא מעט קומיקאים ניסו לעשות: לחקות באופן מושלם את הסגנון של ווס אנדרסון. הוא גם מצליח למקד חשדות סביב שתי נשים: גרייס והאנה.
בפרק הרביעי, משולש האהבה של החתונה נחשף – האנה וגרייס ניהלו רומן סוער כחודש לפני החתונה. רומן שנקטע בגלל גרייס, אבל לא ברור בכלל כמה היא שלמה איתו, כפי שאפשר לראות מזה שהיא, נו, לא סיפרה עליו בעדות שלה וגרמה לעצמה להיראות יותר חשודה.
אבל כן חשודה-לא חשודה, כרגע הסיפור הכי מקושקש שסופר עד כה שייך ללא ספק להאנה, כאשר הסיבה היחידה לכך שהיא לא תהיה הרוצח היא רק זה שהסדרה אומרת במפורש "מה, את אפילו לא מנסה להסתיר את זה שיש לך מוטיבציה לרצוח את האח שלך, הא???". עכשיו רק נותר לתהות האם הסדרה עושה לנו הטעיה כדי שנחשוב שזאת היא אבל זאת לא היא, הטעיה כפולה כדי שלא נחשוב שזאת היא כי הם רוצים שנחשוב שזאת היא אבל זאת היא, הטעיה משולשת כדי שנחשוב שזה היא כי הם יודעים שאנחנו יודעים וכו' וכו' וכו'. בכנות, תזרקו מטבע ותחליטו על פיו.
אבל כל זה לא משנה שמשהו בעדות של האנה פשוט מחורר – מאורעות גדולים ומשמעותיים (כמו האפטר פארטי עם השדונים) מסופרים עם קפיצות מסוימות (ובלי, אממ, החלק שאדגר צועק על כולם) וחלקים קטנים יותר (כמו השבועות של גרייס ואדגר) מסופרים באופן שונה (אם כי פה דווקא ניתן ליישב את זה בכך שהגרסה של גרייס היא שקר או גרסה של איך שהיא חוותה את השבועות, כאשר היא קיצרה את כל ענייני המספרים). אפילו אם היא לא הרוצחת, משהו בעדות שלה פשוט לא מסתדר.
מחוץ לענייני העדות, זואי חתכה סופית מחקירת דאנר-אניק כדי לנהל חקירה שלה, עם בלאקג'ק ואשכרה לגלות דברים. אבל אם בשני הפרקים הקודמים היא באמת קידמה את החקירה, הפעם היא פשוט עימתה את אחותה עם כל הקטע של הרומן, והרגישה קצת מעפן.
דמות נוספת שזכתה ליותר תשומת לב, רגע לפני הפרק עליה, היא סבסטיאן – שנראה שממשיך לנהל את העסקים של אדגר למרות או ליתר דיוק בגלל מותו. אצא מראש בהצהרה שכנראה תתפוצץ לי בפנים: מישהו שמכריז על עצמו כ"שותף עסקי לשעבר", כנראה לא הולך להרוג את אותו האדם כנקמה על כך. לבוא לאנשים ולהגיד – "שומעים, הנה סיבה טובה עבורי לרצוח מישהו!" זה משהו די מרושל לרצח שנראה לי מתוכנן, וסבסטיאן נראה יחסית מאופס על עצמו. אין ספק שסבסטיאן מנצל את כל העסק לטובתו – ואני לא אתפלא אם הפרק הבא כן יסתיים בהרשעתו בפשע כלשהו ושכתוצאה מכך אנשים יחשבו שהחקירה נפתרה אבל בעצם – יש איזה הבדל בין רצח, שוד ופשעי צווארון לבן.
בנוגע לפרק עצמו – כאמור, זה פרק מאוד מדויק מבחינת הפארודיה על ווס אנדרסון, אבל אני מודה שחוץ מקידום לא מעט כלי שח, הוא דווקא לא היה מצחיק או מבריק באופן יוצא דופן לסדרה. מה שאומר שהוא עדיין היה, כמובן, מצחיק ומבריק – פשוט לא הפרק הבולט בעונה הזאת.
הערות:
- הימור "הוא הרוצח!" מופרך אחד לפרק: הבחור מהשיחה עם פנג! למה הוא מסכים כל כך בקלות לעסקה של סבסטיאן? האם הוא פוחד שאם ישאר על הקו יעלו עליו???
- אוקיי, אז יש משהו עם חליפת השריון הזה. עכשיו השאלה רק מה.
- הקטע הכי טוב בפרק: "יהדות".
- בהנחה שהאנה לא מבלפת, ובהנחה שהפרח הוא זה שהרג את רוקסנה (וגם את אדגר), אז בעצם כל מי שהיה בשולחן בערב לפני הוא חשוד, כי הוא בעל ידע על הפרח הזה. זה לכאורה מנקה מאשמה את יוליסס וטרוויס, אם כי אפשרי שיוליסס, כאיש האדם הגדול, מכיר את הפרח גם בלי הסברים עליו. אז אולי רק טרוויס.
- מעניין הפער בגרסה במתח המיני בין טרוויס והאנה – לכאורה, היינו מצפים שהאנה תציג אותו יותר כמי שנמרח עליה ונמשך אליה. בפועל, האנה מתארת אותו כמי שנרתע ממנה באופן פעיל.
- ושוב סיכת החתונה האגדית של המשפחה לא מופיעה בחתונה, אחרי שגם אניק לא שם לב שגרייס ענדה אותה. אפשרי שזה סתם טעות או משהו ששניהם לא קלטו בזווית העין. אבל אני לא סומך על הסדרה הזאת שתעשה סתם טעויות. כמובן, אפשרי שזה הטעיה.
פרק 5: סבסטיאן
"סבסטיאן" מסמן את הרגע בעונה שבו שאלות מתחילות להיענות, גם אם התמונה הגדולה עדיין עכורה. אנחנו יודעים שסבסטיאן הוא הרץ העירום (האם מדובר במוטיב חוזר בכל עונה? כי אני בעד. מה שכן – פתרון קצת מאכזב שהיה לכאורה ברור מהרגע הראשון כי אין עוד, נו, אנשים עם תיאור גוף הזה). אנחנו מבינים למה הוא הגיע לפתות את האנה. אנחנו מבינים (גם פה, אחרי ניחושים די סבירים) למה הדיג'יי והמלצר התנהגו מוזר, איך סבסטיאן השכיל לאסוף את הדודות והדודים, מה זה SEC4 (משהו שפיצחו ברדיט באופן יפה מאוד) ולמה אדגר נעלם באמצע הריקוד שלו.
הפרק מוסיף עוד כמה תעלומות, אבל לא משהו משמעותי מדי: יוליסס שם משהו בכוס למישהו, ויויאן ואדגר רבים על משהו (כבר הימרתי בפומבי על זה שויויאן ויוליסס היו נאהבים ואולי אחת הילדות היא מהזוגיות הזאת או שזה זמן טוב לצאת בהכרזות שכנראה יביכו אותי?), והתעלומה סביב ההתנהגות הלא ברורה של איזבל ממשיכה ומעמיקה (בייחוד לנוכח ההתנהגות הצלולה יחסית שלה בזמן הווה).
אבל עם כל התעלומות מכל כיוון, נראה לי שיש טוויסט אחד שנסכים כולנו שבא משום מקום: המבטא האמריקאי הנוראי של ג'ק ווייטהול. אני חיבבתי אותו, אגב – אבל כזה, וואו, מה זה הדבר הזה. זה טוויסט מהסוג שאפשר להחמיק רק בסדרה כמו "אפטר פארטי": הרי לא משנה כמה ג'ק ווייטהול היה מקצין את המבטא והסלנג הבריטי שלו, זה היה נחשב רק לפאנץ' קומי ולא לדמות אמריקאית שכמו הצופים, מבססת את הידע שלה על בריטים ממדיה חיצונית וסלנג מיושן. שאפו.
הפרק עצמו, אגב, אחלה. הסדרה מתמסרת לסגנון סרטי שוד, עם "אושן 11" כמסמן הדרך – אם כי קשה לי להגיד שהפרק ממש מצליח לתפוס את השפה הויזואלית של הסרטים האלה (אם כי החלק של גיוס הצוות ושמות הקוד הטיפשיים היה מחווה נחמדה). הוא כן תפס משהו בנוגע לרוח הסרטים האלה, עם זאת – משהו בטוויסט, במשקעים הרגשיים של הדמויות שמסתווים למשקעים חמדניים, ובדיבור השנון-מהיר של כולם. כחובב הז'אנר קשה להגיד שהיה שימוש מלא ביכולת שלו או בשפה שלו, אבל סרטי שוד זה תמיד כיף.
אה, ויספר. אם מתעלמים מהשאלה מדוע סבסטיאן מספר לאניק ודאנר על יספר וההרפתקה שלו בכלא (ועל הדרך על נפנוף הידיים בשחרור בני הדודים שלו), כיף היה לראות אותו שוב פעם ולראות שהוא עדיין כלוא בתוך הפנטזיות המוזיקליות שלו. הסורגים האלה לא יכולים להחזיק את התיבות האלה, אומרים לכם. וכמה זמן זה בכלל "מאסר עולם"?
צריך להודות, אגב, שהחלק של העונה שמתרחש בהווה חלש יותר מהעונה הקודמת. בעוד שבעונה הקודמת נהנינו מאניק ויספר מנסים להאזין לסיפורים, מתחמקים מקספ ומה לא – הפעם יש תחושה שריבוי הדמויות, התככים וכל הסיטואציה של החתונה גרמו לאיזה השהייה של הדינמיקה בהווה, פרט לזואי מגלה כמה דברים. עד כה, לכאורה, כל האנשים האלה פשוט ישבו בחדר וחיכו שסבסטיאן יעשה שיחות. זה… טוב, זה פשוט פחות מעניין.
הפרק הזה מנסה לשפר את העניין עם דינימקה של המשפחה של גרייס נגד שאר העולם, אבל אני מודה שהפרק עדיין קצת מגושם בנושא הזה, ובהתחלה לא הבנתי בכלל מה התרחיש שאני רואה, ומה זה משנה שיש בחדר שלהם את הפרחים מהחתונה. הטוויסט בנושא, וגם העובדה שפרח אחד אכן חסר, הם חמודים אבל לא באמת גילויים מעניינים או מצחיקים מספיק.
אם נחזור לעדות של סבסטיאן – זה פרק שני ברצף שמשהו בעדות פשוט לא מסתדר לי. אני באמת חושב שהוא לא עשה את זה, אבל יש תחושה שרב הנסתר על הגלוי במה שהוא אומר. גם הוא, למשל, לא מספר על מסיבת האפטר פארטי בשלמותה, כולל ההתנגשות שלו בהאנה. כאמור, מוטיבציה יש לו, ועבור מי שמתגאה בשקרים שלו, האם לא סביר להניח שיש כאן לפחות איזושהי הטעייה בנוגע לכך שהוא מסתפק רק בקלף סנטימנטלי מהעבר?
מה שמחזיר קצת לחשש גדול שלי בעונה הזאת, והוא (כפי שגם רומז הקליפ האנגר) שיתופי פעולה בין דמויות שונות. לא ממש תיאום גרסאות על פי הספר, אבל אם חלק מהמשחק ב"אפטר פארטי" זה לנסות להצליב את הגרסאות כי אנחנו מניחים שכל אחד דואג לעצמו, אז הרי הנחה שיש שניים (או יותר) גורמים שדואגים לא רק לעצמם אלא גם אחד לשני קצת מתסכל, כי אז האלמנט של "טוב, משהו קרה בשני סיפורים אז יש אישוש" נעלם, ואנחנו נשארים רק עם תחושות בטן. הרי אם נניח שטראביס וסבסטיאן עובדים יחד, עדיין אין לנו מושג אם הוא באמת קיבל מכה בראש (ולכן הגיע לאפטר פארטי באיחור) או בעצם רק קנה לעצמו זמן מת. זה נהיה יותר השערות כלליות ממשהו שמבוסס על המידע שניתן לנו. אפילו אם הרוצח כן יתגלה רק כרוצח/ת ולא כרוצחים/ות, עדיין משהו באלמנט עצמו של בריתות בין דמויות קצת מוציא מהעוקץ. אבל אולי גם זה, כמו שלל דברים בסדרה, הוא בסך הכל הטעיה.
הערות:
- הימור "הוא הרוצח!" מופרך אחד לפרק: עורך הדין של יספר! כלומר, יספר מן הסתם לא יכול להרוג אף אחד, הוא בכלא – אבל מה אם סימני הידיים המוזרים שלו היו בדיוק רמז מדויק את מי להרוג, איך וכיצד? לא חשבתם על זה, הא!
- הקטע הכי טוב בפרק: "אח שלו. שגם הוא היה בן דוד שלי". אם כי יש לי גם פינה בלב ל"הבן שלך שלח אותי כדי לשכב איתך?"
- העונה אנחנו מקבלים את פרק "דאנר מספרת סיפור אקראי" מוקדם יותר מבחינת סדר הפרקים. האם זה אומר שהוא לא יבוא עם רגע "אוריקה!" אלא פה כדי לתת לטיפאני האדיש לעשות יותר מסתם מלהאזין? והאם זה אומר שנראה את קאספ?
- אנחנו נחשפים כאן לצד מאוד שונה של אדגר, מה שמעלה לא מעט שאלות על דמותו: אם סבסטיאן צודק והוא כזה חד אבחנה – איך הוא פספס את הרומן של גרייס והאנה? והאם הוא באמת כזה חסר רחמים, או שמא סבסטיאן מעוות את הדברים קלות מנקמה?
פרק 6: האש של דאנר
דאנר, יא מטומטמת.
לא, כאילו, באמת – עזבו את זה שהפסיכיאטר הזה נופף באיזה עשרים דגלים אדומים שככל הנראה כותבים בסמפור "לא זמר הקריוקי" – מה עכשיו כל הסיפור הזה שהיה אפשר לסכם ב"אניק, תשיג את החרא שלך ישר"?
כלומר, זה היה סיפור מצחיק ואני שמח שהייתה לי הזדמנות לשמוע אותו, אבל אם הייתי מזמין מכרה לפתור רצח עם מגבלת זמן, לא הייתי רוצה שהיא תתחיל לדבר על הפעם ההיא שהיא יצאה סתומה אלא אם בסוף המונולוג הארוך על חיי המין שלה יש "אה, כן, והרוצח היה הבחור בתחפושת בובספוג כל הזמן הזה".
בכל מקרה, כמו בהרבה סדרות קומדיה-תעלומת רצח, תודה לאל שהחוקרים שלנו מטומטמים כי איזה פרק נהדר. זה לא רק שובו של קאלפ (אם כי הרבה מזה הוא שובו של קאלפ. איזה באסה שהוא לא שותף מלא לחקירה הפעם), אלא גם בכלליות כל פארודיית המותחנים האירוטיים של שנות התשעים וגם הופעת האורח של וולדו.
זה היה פלאשבק נהדר – הרבה יותר טוב מהפלאשבק הקודם של דאנר, יש לציין – שבאמת הדבר המבאס העיקרי בו הוא שהוא לא מצייר תמונה מחמיאה של דאנר בכלל וזאת למרות שעד כה שיקול הדעת שלה בסדרה תמיד היה מעולה. וגם זה שהוא לא קידם את החקירה אפילו בפרומיל (אלא אם אתם מתחילים לחפש רמזים על גבי רמזים בנוגע לכל מיני קווי עלילה שאולי דומים לחקירה הגדולה. מה שאפשר, אבל נראה לי חסר טעם).
לכן נחמד לראות בינתיים את האנשים שאינם אניק ודאנר עושים משהו שימושי כמו לסמם את עצמם, ספק למוות. אם חשבנו שדי סיימנו עם טרוויס אחרי הפרק שלו, פול וולטר האוזר חוזר בסערה מסוממת אל חיינו בכדור פורח שעובד על קיטור. מזל שיוליסס שם להכין פנקייקים ולא יודע, לעשות משהו – השם ישמור, הבאתם את ג'ון צ'ו ועד כה כל מה שהוא עשה זה להיות יפה ברקע.
הגילוי – שכל אחד היה יכול להכין תה רעיל מהפרח – הוא כזה שלכאורה היה נראה ברור מאליו, אבל טוב שהסדרה מבהירה את זה, אני מניח. השאלה היותר חשובה היא זאת: האם זואי מחביאה את הקומקום כי היא יודעת משהו או כי היא מתכוננת לגרוע מכל?
כלומר, הרי אנחנו יודעים שאדגר סומם במשהו עוד לפני שהגיע לחדר השינה. לכן לא סביר שקומקום התה הוא אכן כלי הרצח, אלא אם מניחים מראש שגרייס היא הרוצחת – וזה שזה מה שזואי חושבת כרגע (אם כי כפי שאני חושב שאמרתי – לא כדאי להוריד לחלוטין את זואי עצמה מרשימת החשודים. זה מאוד לא סביר שזו היא, אבל לא להוריד לחלוטין).
בכל מקרה, אנחנו מתקרבים לישורת האחרונה של הסדרה, בה נשאר לראיין בעיקר את בני משפחתה של זואי (וגם אמא של אדגר) – וקשה להגיד שיש חשוד אחד שבולט מעל השאר. נראה שיוצרי הסדרה התבאסו קלות שבפעם הקודמת עלו על הרוצח מוקדם והפעם הם מחזיקים את הקלפים קרוב לחזה. זה, במידה ותהיתם, טוב מאוד.
הערות:
- הרגע הכי טוב בפרק: אני מודה, השורה עם סוכריות ורתר. אם כי "שוטר טוב, שוטר מכוער" היה המשך ראוי שביסס את סצנת החקירה בהתחלה כשיא הפרק – בלי להעליב פארודיות על "תשעה וחצי שבועות" ואת "אני כמו פירומן אבל למין". מה שכן, אוליייי הגילוי של הציור בעצם הרגע הכי טוב.
- הימור "זה הרוצח!" מופרך אחד לפרק: וינסטון! הרמזים נמצאים בשיר שהוא שר בקריוקי!
- אני מבין שזה סוג ההומור שהאדיש מתמחה בו – בטחון עצמי מופרז לעומת אנשים שלא נוח להם – אבל באמת שחשתי מאוד לא נוח עבור אניק שהיה צריך לשמוע על חיי המין של מכרה שלו בפירוט שכזה. כלומר, צחקתי מלא, כן? ועדיין מהלך די מבאס.
פרק 7: יוליסס
ג'ון צ'ו נהדר.
כלומר, אני לא מנסה להוריד מהנוכחות של מישהו אחר מהמשתתפים פה (בייחוד לא פול וולטר האוזר, שממשיך להיות תענוג בכל פרק ופרק) אבל באמת שהייתי מוכן לראות עוד ועוד מסיפור חייו הטיפשי להחריד של יוליסס.
עוד חשד סביר ירד מהלוח: ליוליסס ולויויאן אכן היה רומן (אין לי מושג למה אניק מתנהג כאילו זה בלתי נתפס, לאור הדברים שהוא עצמו ראה ושמע) וכמובן, איפה שיש רומן יש גם תהיות בנוגע לשאלה מי אביה האמיתי של גרייס – נושא שפנג מאוד מאוד לא רוצה שיעלה בפני גרייס ואף פולט איום מרומז לגבי מה הוא יעשה בנוגע לכך.
כל זה מוביל לשאלה: האם יוליסס מנסה בכוח להפליל את אחיו? כי אמנם אין לו מוטיבציה גלויה נגד אדגר – אבל יש לו בהחלט מוטיבציה בנוגע לויויאן, והיא להשיג אותה לעצמו. הוא טוען שהוא השלים עם המצב וכו' וכו', אבל האם הוא באמת עשה את זה? האם הוא ניסה להרוג את פנג ובטעות הרג את אדגר – ולכן מנסה להפנות אצבע לפנג? האם הוא תכנן מראש איך להיפטר מפנג על ידי הפללה שלו ברצח? או האם הוא באמת איש של שלום?
אני מודה שסיימתי את הפרק עדיין מתפעל מההופעה של ג'ון צ'ו באופן כזה שאני מקווה שהוא לא יהיה הרוצח כי איזה באסה זה יהיה – אבל ככל שאנחנו מתקרבים לסיום, זה נראה כמו מהלך סביר מצד "אפטר פארטי". עכשיו צריך רק לראות איך נראה הצד של פנג לכל הסיפור הזה.
בכל מקרה, הסיפור של יוליסס כיפי למדי אם כי קצת חבל שהפרק מתחיל בעצם בכך שמי שנחשב לדוד המטורף והחכם הוא בסך הכל רקדן, רק בשביל להשתפן בסוף ולהגיד "אבל בעצם הוא כן היה בכל העולם טוב בסדר".
מספרים שהפרק צוחק בעיקר על "רוחות של תשוקה" שלא ראיתי, אז אותי בעיקר עצבנה קצת המחווה לוונג קאר וואי שהרגישה ריקה ומפספסת את המקור מכמה כיוונים. גם אם אנחנו אומרים שזה מחווה רק ל"מצב רוח לאהבה" (ובחייאת, הבן אדם עשה סרטים אחרים, שנראים אחרת והמשותף בין כולם הוא לא אורות אדומים), עדיין זה קצת מפספס.
בגזרת "הדברים שלא קורים בחדר החקירות", הפעם יש… אה… כלום. וואו. כלומר, כן, זואי עלתה על הרעיון לדבר עם הבחור שצילם את כל האירוע (שזה רעיון טוב), אבל באמת נראה שהסדרה איבדה את האיזון שלה בין מחוץ לחדר חקירות ובפנים, ואני מקווה שהיא תצליח למצוא אותו אם וכאשר תחודש לעונה שלישית.
הערות:
- החלק הטוב של הפרק: "אתה תהיה בסדר", "אני מעריך את הדאגה", "לא דיברתי אליך" (וגם החלק לפני של "אני לא אמור לדעת את זה. למה אני יודע את זה?". אם כי השימוש במקרנה היה כנראה השימוש הכי טוב בשיר מאז שהוא שוגר לחלל העולם. "באנקל" במקום שלישי.
- הימור "זה הרוצח!" מופרך אחד לפרק: האישה עם הקסטנייטות! היא עזבה עם טעם מר מאוד בפה. אולי מר מדי???
- כמו כן, אניק, תגיד לזואי מה יש לך.
פרק 8: מר פנג
"מר פנג" הוא כנראה הפרק הכי עצוב ב"אפטר פארטי" עד כה. אולי זה מגיע עם אמירה כלשהי על פרסום ברשתות חברתיות – הניסיון לצאת קליל ומגניב בעודך סובל מבפנים – אבל אם יש הומור בעצם הפורמט, הוא חמק ממני. אלא אם הרעיון היה שנצחק על פנג והשטויות שלו, אבל איכשהו אני בספק.
לא, פרק 8 הוא פרק דרמטי, על אב שמנסה להחזיק את הראש מעל המים בעודו משקר לכל הסביבה שלו. שוב, אני חושב שזאת הסיבה שבחרו ברשתות חברתיות – פערי תדמית ומציאות – אבל זה לא באמת עובד כקומדיה. אם הניסיון היה לצחוק על סרטוני טיק טוק (ואני בספק), זה לא קורה. אם הניסיון היה לצחוק על סרטוני פאונד פוטג', זה לא קורה. במקום זה, יש לנו פשוט פרק שבו, לכאורה, כל דבר שקורה באמת קרה, וכל המאורעות בפרקים האחרים נשפטים על פיו.
כאמור – גם זה לא מצחיק וגם זה כנראה בכוונה. כל זה מוביל לפרק של ה"אפטר פארטי" שהוא הכי לא "אפטר פארטי" עד כה. זה דבר טוב, אבל נדע יותר טוב איך השתלם ההימור הזה כשנסיים את העונה ונבין כמה המידע שנחשף פה קריטי לעומת האחרים.
קן ג'ונג עושה עבודה נהדרת בתפקיד שכמעט מנוגד לסטיגמה שלו. מי שפרץ בתפקיד האסייאתי המטורף בסרטי "בדרך לחתונה", וקיבע את מעמדו כקומיקאי מוגזם ב"קומיוניטי", מגלם כאן איש רגיל בלי מניירות פסיכיות, וזה עובד.
מבחינת תגליות הפרק, הדבר העיקרי שאנחנו מגלים זה למה פנג עזב את ארוחת הערב (אם כי זה לא היה כה חשוד מלכתחילה), ובעיקר – מי הפריע לנאום של זואי. מדובר היה, כמו כמעט כל הפרק, בעוד חלק שבו פנג מגלה כמה הוא לא מצליח להיות שם עבור המשפחה שלו כמו שהוא רוצה.
ברגע הזה, רוב העיניים נשואות אל משולש האהבה ויויאן-יוליסס-פנג, והשאלה מי מהם רצה להרוג את אדגר – או שמא אחד את השני ואדגר נפל ברשת בטעות. רדיט חלוקים בשאלה, למשל, האם פנג לוקח את הכוס של אדגר או של עצמו אחרי ההצגה – מה שכמובן אומר שהכוס האחרת הורעלה, מה שאומר שיוליסס הוא הרוצח. או שלא.
אני מודה שבשלב הזה די ויתרתי על המחשבה שאצליח למצוא משהו מהראיות, ומשהו בעובדה שהפרק הבא זורק אותנו לכיוון אחר מהמשולש אל אמא של אדגר, מחזק את המחשבה שיש מידע חשוב אצלה שלא קשור למשולש הנ"ל, ואם שמרו אותו לסוף – כנראה שהוא משמעותי. כלומר, אולי זה טיפשי – אבל יש תחושה שאם כל המידע שאמור להיות לנו כבר אצלנו, הסדרה לא הייתה מטריחה אותנו לשמוע את איזבל. מצד שני, בשלב הזה הסדרה די בבירור משחקת עם הצופים שלה בדרך כזאת או אחרת, ונכון לעכשיו מבחינת מוטיבציה, יוליסס עדיין החשוד הכי סביר (לכל הפחות, החשוד הכי סביר בלי להניח שגרסאות שלמות הן מצוצות מהאצבע לחלוטין). לא שזה אומר משהו.
הערות:
- החלק הכי טוב בפרק – קצת מבאס אותי לתת לבדיחה קטנה בפרק מלא ברגעים דרמטיים, אבל, נו "זה גילוי עריות!"
- הימור "זה הרוצח!" מופרך אחד לפרק: הגרר! לא ראינו אותו עוזב אי פעם את האחוזה. חשוד מאוד!
- אם כבר הזכרתי את רדיט, לכל מי שזוכר את כל ענייני "לא ה___" מעונה שעברה – אז זה המקום הכי בולט בו נראה שהיוצרים משחקים עם הקהל, כי כרגע כל הרמזים פוסלים דמויות מאוד משמעותיות כמו הכלב, הדי.ג'יי, הדודה הנוחרת, ועוד. זה לא עוזר בכלל, אבל זה כן מצחיק לראות אנשים מתאמצים כל כך הרבה בשביל לקבל כל כך מעט.
פרק 9: איזבל
זוכרים שאמרתי שפרק שלוש הוא הפרק הכי טוב בעונה? שכחו מזה. הפרק של איזבל הוא הפרק הכי טוב של, ובכן, הסדרה. בפארודיה על סרטי פרנויה היצ'קוקיאנים הסדרה הגישה את הפרק הכי טוב שלה, עם כמה מהפאנצ'ים הכי טובים וסגירות הקצוות הכי מהודקות שנראו עד כה.
יוצרי הסדרה הבטיחו לנו שנשנה את דעתנו על אדגר עד סוף העונה, ואם אנחנו מאמינים לאיזבל – ויש לנו, לכאורה, לפחות ראיה אחת שאמורה להבטיח שנאמין לה – יש סיבה טובה לשנות את דעתנו. בכלליות, הרושם ממנו עד כה זה שהוא מאוד נחמד לכל מי שהוא לא צריך ממנו משהו, ואכזרי למדי וחסר רחמים למי שהוא כן רוצה ממנו משהו. וכזה – היי, להיות נחמד לאנשים שמתחתיך זה גם משהו, אבל אני לא חושב שאדם שמחליט לחרפן את אמא שלו כדי לשלוט בכסף שלה יכול להיחשב אדם טוב.
עם זאת, הוא עדיין לא ניסה להרוג אותה. כנראה. או, אם כן – הפרק גם עשה עבודה טובה בלהראות למה זה לא הגיוני.
וכך, למרות שהיה יכול להיות משהו יפה בכך שאדגר יהיה הנבל בסיפור של עצמו – "אפטר פארטי" יודעת שזאת בגידה מסוימת בחוזה שהסדרה חתמה מול הצופים שלה, ועל כן יוגש לנו בפרק הבא (בעזרת המשטרה?) רוצח. או רוצחת.
אבל בואו נשאיר את הספקולציות לתגובות ונתמקד בכך ש-וואו. זה היה פרק מופתי. אמנם היו חשדות מסוימים בנוגע למערכת היחסים הרעילה של אדגר ואימו, ושההתנהגות המוזרה שלה לא נובעת מכך שהיא סתם "קוקו", אבל פרק תשע היה סינכרון מושלם בין סוגה, תוכן, והומור. כאילו, בחייאת, אף אחד לא יכול לנצח מקהלת ילדים שרה בג'יבריש "מממ בופ". אף אחד.
אבל גם הרפרנסים הרבים להיצ'קוק (כולל הופעות האורח סוג של) היו נהדרים, ובכלל השילוב בין הסגנון הויזואלי הישן והתוכן העדכני גרם לפרק הזה לבלוט בקלות מעל החבורה. או אולי חוץ מ"טראוויס", שכשחושבים על זה – בעצם עשה את אותו השטיק.
ובעוד שכל רגע בסיפור של איזבל היה נהדר, היה גם משהו טוב במיוחד במה שקרה מסביב לסיפור שלה. העונה הזאת, כפי שכבר דנו מספיק, לא השכילה לאזן טוב מספיק בין הסיפורים וההתרחשויות בחוץ. הפעם, לעומת זאת, הבחירה של איזבל לספר את הסיפור מול כולם מנצלת היטב את צוות השחקנים ואת הדינמיקה בין הדמויות. בין אם זה בשיחות קצרות ומרגשות מול האנה, בהערות צד על קוסמים אירוטיים מצד יוליסס, או ההערות הקבועות של אניק, זואי ודאנר.
מחוץ לדברי איזבל, סבסטיאן וטראוויס סוגרים איזה פינה בינם לבין עצמם בעוד מופת של הומור מצד פול וולטר האוזר והופעה סבבה כן למה לא מצד ווייטהול. הוא הקליט את השיחה הזאת, אגב, לא? אם לא, זה יהיה ממש מוזר.
אז זהו. הקלפים על השולחן והגרסה של כמעט כולן (זואי וויויאן נשמרות לסוף) נשמעה, ואפילו ג'ין פרמז'ן הגיע לעזרת חבר.
הערות:
- הימור "הוא הרוצח!" מופרך אחד לפרק: השוטר שהגיע עכשיו! תזמון נוח מאוד, לא????
- הרגע הכי טוב בפרק: ממממ בופ, כמובן. אבל "לא ראיתי אותה כל כך נסערת מאז שאישרו לאיטלקים להיכנס לקאנטרי קלאב" שורה לפנתיאון.
- תגידו, מישהו ראה את הכלב לאחרונה?
- אגב, אני גם מכיר את הקוסם האירוטי הזה שיוליסס דיבר עליו, אבל הוא לא מטורקיה – הוא מעיירה קטנה ושלגית בקולורדו.
פרק 10: הזואי וויויאן
אם פרק סיום העונה הקודם היה אחד מהפרקים הכי טובים של הסדרה – לאו דווקא בגלל שפתרון התעלומה היה מפתיע אלא בגלל הדרך שבה הכל קרה, התגובות של כולם, ועוד – הרי שפרק סיום העונה השנייה הרבה פחות טוב. וחלק מזה קשור לפתרון התעלומה.
זה לא בגלל שיוליסס היה רוצח צפוי – זה בסדר. כן, היה נחמד שהקאמבק של הז'אנר יתחיל לתת לנו טוויסטים מגניבים יותר מאשר "השחקן הכי מפורסם ומגניב בקאסט הוא זה שעשה את זה", אבל אני בסדר עם זה. לא, הבעיה היא שיותר מדי דברים בנוגע לרצח הזה לא נסגרים בסדרה, ואז נשאר לצופים רק להניח שהפתרון הוא "אה, כי הוא אידיוט?".
נניח – כל הסיפור שיוליסס רואה את אדגר מתחרפן מההרעלה ועדיין חושב, משום מה, שפנג הוא זה שהורעל. או, לא יודע, כל הסיפור שיוליסס מרעיל מישהו בלי מחשבה עמוקה לגבי העובדה שדי ברור שיתפסו אותו.
עכשיו, זה בסדר לגרום לנו לחשוב שדמות היא חכמה ואז להראות לנו שהיא טיפשה (כלומר, אם אנחנו כבר בטריטוריה של תעלומת רצח פופולרית אחרת מהתקופה האחרונה) – אבל הסדרה לא מראה את זה, ולא ברור האם משפטים כמו "יש לך תשע נשמות" שנאמר לכלב אמורים להיות רמז לכך או לא.
זה לא שזה לא היה יכול להתרחש ככה – יש רוצחים מטומטמים. פשוט זה הופך את כל הסיפור של יוליסס למשהו שאנחנו לא הבנו עד הסוף, כי יש נדבך שלם של "הוא בעצם אידיוט מוחלט" שלא נחשפנו אליו. וזה עוד כשאני נותן קרדיט לסדרה שהיא לא סתם דילגה על דברים שהיא לא חשבה עליהם עד הסוף.
כי כזה, כן – חלק ניכר מהרמזים שנשארו באוויר היו הטעיה מכוונת או סתם משחק חביב לצופים ערניים (אפשר לקרוא לזה בזבוז זמן, אבל אני חושב שביצי פסחא זה כיף גם אם הן לא עוזרות לפתור את התעלומה) אבל הפעם התחושה היא שבעשרה פרקים היו פחות דברים שהם חשבו ושמו לב אליהם. כלומר, בסדרה כמו "רק רוצחים בבניין", כשהסיום מגיע בנפנוף ידיים, זה מצופה כי כל הסדרה היא קצת יותר קומדיה מתעלומה. ב"אפטר פארטי", סדרה שמחביאה רמזים בברייל וסמפור לצופים שלה, וכל הפרקים מלאים באזכורים ויזואלים לסדרות אחרות – מראש יש ציפייה ליותר תשומת לב. כלומר, זאת סדרה שבונה למשך עשר פרקים פאנצ'ליין נהדר כמו "כלב קופצני מהגיהנום" או "מממ בופ" בצד אחד אבל אז אף פעם לא פותרת את "אני שרמוטה", מילותיו האחרונות של אדגר, וזה אמור להישאר ברמת ה…מצחיק? אקראי? כך או כך, זאת בהחלט ירידת מדרגה מהעונה הקודמת.
כי כשיספר התגלה כרוצח, זה הסתדר עם הדמות שלו. לא רק המוטיבציה, אלא גם אופן ביצוע הרצח. פה, הייתה סתירה מאוד גדולה בין איך שהדמות הוצגה לבין איך שהרצח בוצע, והסדרה אף פעם לא גישרה בין שני הקצוות הללו עם איזה מונולוג קומי שמציג את יוליסס במערומיו או משהו.
בכלליות, כל סצנת הגילוי הייתה פחות כיפית. אם המונולוג של דאנר בשנה שעברה היה מתגלגל, כיפי ומצחיק – הפעם הוא היה ממוקד יותר בהצגת הרמזים (שחלקם היו מגניבים לגלות בדיעבד, לא אכחיש).
אבל טוב, לפחות יוליסס קיבל איזשהו סיום – שאר הדמויות, שאינן אניק וזואי – מקבלות פירורים של אפילוג. כולם, מסתבר, די בסדר עם זה שאדגר מת בשלב הזה (עברו כמה שעות, כן?) כולל אמו, אחותו ואלמנתו. אותה אלמנה, אגב, לא צריכה איזה רגע להתאפס על עצמה אלא יום אחרי החתונה וכמה שעות אחרי שבעלה מת מוכנה למערכת יחסים חדשה. סבסטיאן וטרוויס מוצאים את עצמם בצדדים שונים של בועת המטבעות הדיגיטליים (הגילוי שטרוויס יודע לבטא את השם לא כזה מספק, יש לציין). ואיזבל… פשוט רוצה כסף?
זה לא נוראי, אבל זה מחוויר מאוד לעומת הסיכומים שקיבלנו בעונה הקודמת. אם בסופה קיוויתי לחזרה של דמויות מאותה עונה, הרי שהפעם אני בסדר אם לא נראה שוב אף אחד. טוב, בסדר, אולי חוץ מטרוויס.
ואז, האפילוג – דאנר הופכת את מאורעות הרצח של אקסבייר לסדרה. ובשלב הזה, זה לא הם, זה אני. הופעות אורח של שחקנים מפורסמים ופורמט מטא פשוט לא מצחיק כמו שזה היה. זה נחמד, ולא נורא – אבל לא הפאנץ' הקורע מצחוק.
מצד שני, המוזיקה של הפתיחה ניגנה לאורך כל הסצנה הזאת, ונורא ציפיתי שמישהו ימות בזמן שהם על הסט. אבל אז זה לא יהיה "רצח שמתרחש באפטר פארטי". אז אני אניח שאם תהיה עונה שלישית היא תתמקד בצוות המפורסמים שהציגו לנו. ומכיוון שהפעם לא יעשו לנו "רק רוצחים" ואלייז'ה ווד הוא לא "בלייק בלוד" – עונה שכזאת, עם מפורסמים בתפקיד עצמם? אוקיי, אני בעניין.
הערות לסיום:
- החלק הכי טוב של הפרק: הפרק ממשיך את התימה של העונה שבה החלקים הכי חזקים הן העדויות של אנשים, כי הסרטים של זואי וויויאן היו פשוט נהדרים. מקום שני: חנקתי אותו! עם ידיים מורעלות.
- אה, הנה הכלב. על הטרמפולינה, איך יכולתי לשכוח.
- בשביל לסיים בטעם טוב – אפילו ולמרות פרק הסיום המאכזב, עדיין אחלה של עונה. עד הפעם הבאה.
זה לא חלב גמלים, זה חלב גמלים מותסס
אני חייב לומר שלא נחמד לי שאניק וזואי חזרו, ולכאורה יש להם את שיריון הגיבור. ומצד שני באמת שאין להם מניע ככה שזה יהיה מאד מוזר אם מישהו מהם בסוף יהיה הרוצח.
בינתיים אני פחות אוהבת את העונה החדשה.
בעונה הקודמת המטרה בשימוש בקלישאות סוגתיות הייתה לא רק בידורית, אלא גם ביקורתית. מטרתה הייתה להראות לנו ולאניק שהדמויות בסדרה אינן סטריאוטיפ מהלך, אלא דמויות עגולות. הדבר נכון לחבריו לשכבה החשודים ברצח ולקורבן הרצח עצמו, אקסבייר. בנוסף, כל אחת מהדמויות הבינה שהיא רואה את עצמה ואת המציאות באופן שגוי. לדעתי זה הכי בולט במקרה של ברט, שרואה את עצמו כגיבור של משפחתו ומבין שהוא פעל לפי קריטריונים שטחיים של גיבור 'מהיר ועצבני' (שלמות המשפחה, אלימות כאמצעי) במקום להיות הגיבור באמת (לכבד את רצונה של זואי, לשמור על נאמנות, אמפתיה ואהבה כאמצעי). הדבר נכון גם לגבי אניק, שמחשיב את עצמו בחור חביב ומאוהב, אבל רואה את האנשים סביבו בצורה חד מימדית, אפילו את אהובתו זואי. רק בסוף הסדרה הוא לומד להתחבר לסביבתו באמת ומגלה מי ראוי לאהבתו ומי לא. אמנם הביקורת אף פעם אינה מנוגדת לגבולות הז'אנר המקורי (ברט לא זונח את תקוותיו ההירואיות, אניק זוכה בלב אהובתו), אבל המסקנה מרגישה בכל זאת עמוקה יותר, כי הדרך הייתה כנה ואותנטית ולא לפי הצ'קליסט הרדוד של הז'אנר.
בינתיים, אני לא מקבלת את אותו האפקט.
הפרק של אניק היה די מביך בשבילו. ככלל, אני פחות אוהבת את ז'אנר ה'בן זוג שמתקשה להרשים את הורי אשתו/בת זוגתו לקראת חתונתם'. כנראה שהתהליך של אניק בעונה יהיה לראות את המשפחה של זואי כבני אדם ולא כמכשול, ויסתיים בחיבור אמיתי ביניהם ובקבלת ברכתם. שזה בדיוק התהליך שקורה בכל קומדיה משפחתית מהסוג הזה. זה חמוד, אבל זה די הורס את הציפייה מהז'אנר הראשי של הסדרה: תעלומת רצח. הרי אין מצב שהרוצח יהיה בן משפחתה של זואי.
בהתאם למה שלמדנו על זואי בעונה הראשונה (למדה לקבל את עצמה כמו שהיא) ובפרק הראשון של העונה הזו, היא תצטרך ללמוד לקבל את בני משפחתה כמו שהם. הקונפליקט הבולט הוא לקבל את גרייס אחותה הקטנה כאדם עצמאי ולא כתינוקת או כהזדמנות של זואי לתקן באמצעותה את הטעויות שעשתה בחייה שלה. ששוב, זה חמוד אבל לא לגמרי נהניתי בינתיים. בעיקר כי לא נראה שזואי בכלל מנסה.
לעניין הפרק של גרייס, אמנם לגמרי התאהבתי בה ובאדגר, אבל הדמיון לז'אנר הרומנטי מתקופת הרג'נסי לא היה מספק. לא כי יש מכשירים או אזכורים תרבותיים עכשוויים (דווקא ריקוד הילד החייל וכו' הזכירו לי את ברידג'רטון, שהוא בעיקרון עיבוד בסגנון הריג'נסי לאחת שיודעת, בו משמיעים בנשפיהם עיבודים קלאסיים ללהיטים מודרניים כמו thank u next) אלא מבחינת ערכי ההפקה והמשחק. קשה לי לשים את האצבע על בעיות ספציפיות, אבל משהו שם לא ישב עד הסוף. כמו כן, לא הייתה אותה אלגנטיות ושנינות שמתחבאת מתחת למעטה של נימוס שמלוות את היצירות המקוריות מבחינתי. כן היה המסר של אוסטן ששידוך מוצלח תלוי באהבה לצד רווחה כלכלית, אבל המתח בין אהבה לבין השאיפה (המעט צינית) ליציבות, כסף וכוח לא היה מספיק בולט.
הפרק היה עובד טוב יותר לדעתי אם האפיון של גרייס כרומנטיקנית מעופפת, שמכחישה את החסרונות של בעלה או את היתרון הבולט שבממונו הרב היה מובהק וקיצוני הרבה יותר. כך, כשהפרק היה מעמת את גרייס עם מחשבותיה על אהבה ונטיותיה הרומנטיות, הביקורת והתהליך שהייתה עוברת לקראת ההבנה שבעצם אינה מבינה כל כך באהבה היה מעניין וטרגי יותר. כך גם היה אולי גדל החשד שתדמיתה הרומנטית היא העמדת פנים לא רק בפני עצמה אלא גם כלפי סביבתה, כשלמעשה מה שמעניין אותה היה לרשת את כספו של אדגר, אחרי שלא חתמה על הסכם הממון.
כן אגיד שבינתיים אדגר מצטייר בשני הפרקים כדמות מורכבת יותר מ'חנון עשיר ומוזר' וזה נחמד לראות שיש לקהל ולדמויות סיבות לחבב אותו באמת, במקום להשתמש בו כאמצעי בלבד (אניק: בשביל למצוא חן בעיני הוריה של זואי בחתונה, גרייס: כדי לזכות בחיי רווחה, מעמד ובזוגיות 'מוצלחת' לפי הספר).
עם זאת, בעונה הקודמת הצלחנו להגיע לעומקים האלה תוך דבקות יחסית בתעלומת הרצח המרכזית. גם כשסטינו מהסיפור הראשי לפרק אחד-שניים, אחד מהם לפחות (התיכון) הסביר את מניעיהן של רוב הדמויות. לא פלא שפרק התיכון ספג הרבה פחות ביקורת על אי-קידום התעלומה מאשר הפרק של דאנר, שהציג את הרקע שלה בלבד. זאת אף על פי ששניהם תרמו במידה דומה לפתרון התעלומה. שניהם גם הופיעו מאוחר יותר בעונה, כשכבר הייתה לנו היכרות עם הדמויות האחרות החשודות ולאחר שנבנה המתח הנוגע למיני-תעלומות שהוצגו לאורך העונה (מה קרה במסיבה של הדוד של ברט? למה דאנר מתעקשת לפתור את התעלומה בעצמה ולא סומכת על הבלש שמינו לחקירה במקומה?).
הצלילה המוקדמת לאירועים שקרו לפני התעלומה לא מעודדת. אין מה לעשות, אפקט הראשומון הוא הפרמיס הראשוני והייחודי של הסדרה והוא מעביר את המסר המרכזי שלה בצורה הרבה יותר טובה ומשכנעת. להשתמש בזיכרונות מחוץ לאירועי החתונה כדי לתת עומק לדמויות זה עצלני מדי ופחות מספק. נו, לפחות הפעם כל החשודים מקבלים פרק/חצי פרק לעצמם. מקווה שנראה שיפור בפרקים הבאים :)
טוב, זה רק פרק שני,
וזאת עונה שנייה. עונה שנייה זאת מלכודת – צריך להיות מספיק קרובים לעונה הראשונה המוצלחת, אבל לא לחזור עליה בדיוק. אני חושב ששני פרקים זה עוד מוקדם בשביל לראות האם זה הצליח או לא, זאת עוד לגמרי אקספוזיציה.
מה שהעונה הזאת צריכה ממש להיזהר ממנו זה אפקט ווסטוורלד. אחרי שהעונה הראשונה הפתיעה (במקרה של האפטרפארטי – כשגילינו שזאת הייתה באמת תעלומת רצח ולא רק ראשומון), הצופים באים לעונה השנייה מוכנים יותר, וצריך עדיין להקשות עליהם מבלי להפוך את זה למשחק חתול ועכבר.
נכון, וגם פרק לא רע בכלל.
ובכל זאת, הפרק השני של העונה הראשונה היה מהאהובים עליי וגרם לי לרצות להמשיך לצפות בה, כי הוא הפך מיד את הציפיות של הצופים ושל "הדמות הראשית" אניק לגבי ברט. הפרק הזה לחלוטין הרגיש כמו אקספוזיציה ולא ייצר מספיק עניין או ייחוד סביב גרייס. ובכלל, אקספוזיציה יכולה להיות מעניינת וכיפית הרבה יותר מהפרק הראשון של אניק בעונה הזו.
לעניין התעלומה, מסכימה שהסדרה צריכה להיזהר מסיבוך מיותר. אני פשוט חוששת שההתחמקות מעיסוק בערב החתונה וההתקדמות המעטה עד בלתי קיימת בעלילה עשויות לרמוז שהסדרה הולכת לקראת התוצאה האמורה. לדעתי כבר בעונה הקודמת הדרך לפתרון הייתה קצת מייאשת, הגם שהפתרון היה מספק מבחינה לוגית ותמטית (המסר של הסדרה הוא להיות כן עם עצמך ולראות את העולם והאנשים בו כפי שהם, כך שהגיוני שהרוצח יהיה האדם היחיד שלא למד על עצמו כלום ועדיין נאחז בתקוות שווא). עם זאת, ברור שיש תקווה גם לעונה הזו, בעיקר כי נראה שהם למדו מהעונה הקודמת ונתנו לכל הדמויות הזדמנות להציג את נקודת המבט שלהן ובכך להיחשב לחשודים לגיטמיים (אם כי הייתי מוותרת על דאנר הפעם).
ומהי דעתך שלך על הפרק?
פרק בסדר. עושה את העבודה שלו.
(ל"ת)
לא רואה איך הבימוי בפרק 4 שונה משאר חיקויי ווס אנדרסון ביוטיוב או ai.
(ל"ת)
אתה יכול להגיד את זה על כל פרק בסדרה הזאת אם בא לך
אבל בעיקרון – תקציב, כתיבה משויפת עם השקעה בפרטים הקטנים מעבר לסרטוני יוטיוב, וזה שזה חלק מסיפור גדול ומוצלח יותר ולא סתם בדיחה.
פטריק ה. ווילמס דיבר על זה לאחרונה
בדיוק השבוע הוא הוציא פרק על גרסאות AI, ספציפית במיוחד של ווס אנדרסון, ומדבר למה הן לא באמת מבינות לעומק את מה שעושה את ווס אנדרסון ווס אנדרסון
https://www.youtube.com/watch?v=aC99lNQdNmA
בקצרה, הרבה מהחיקויים של ווס אנדרסון מפספסים חלק מהותי מאפיון הדמויות, סגנון הכתיבה והערכים שהוא מעביר, ווס אנדרסון זה סגנון שהוא מעבר לסטייל מסוים.
אגב, גם אני חושדת שהיה בין ויויאן ליוליסס משהו ושאחת הבנות שלה (אם לא שתיהן) הן בעצם שלו ולא של פנג.
לכן בטוח שיפריכו את התיאוריה הזו בפרקים של יוליסס/פנג ויביכו 90% מהצופים בסדרה.
מפרק 6 הכי נהניתי בינתיים
טיפאני האדיש באמת מצחיקה אותי, אהבתי את ההיפוך מגדרי כשפעם השרון סטון הפתיין של המותחן האירוטי הוא פסכיאטר חתיך שלא חובב חולצות ואני מת על השותף שלה איזה כיף שהוא חזר. הטוויסט בעלילה כמעט פארודי מרוב שהוא צפוי ואיכשהו זה עבד בפרק הציזי הזה (כל פעם שהופיעו תריסים ברקע התחלתי לגחך).
אבל בעיקר זה מעיד עד כמה העונה השנייה יבשה והתעלומה לא מעניינת שאני מעדיף פרק של טיפאני האדיש עושה שטויות. אין דינמיקה קבוצתית או עניין בקו הלילה של ההווה
פרק 7 הכי טוב עד כה
כצפוי גון וו נהדר כך גם המחווה לוונג קאר וואי, שהייתה הרבה יותר מוצלחת מהמחווה הבנאלית לווס אנדרסון (אפ כי זה נעשה בהכל בכל מקום). האמת שגם פה וגם בעונה הקודמת אני פחות כאן בשביל התעלומה (הן לא הצד החזק של הסדרה) ויותר בשביל המשחקים הזאנריים, ההומור והדמויות והפעם כל האלמנטים האלו התבלטו והצטיינו.
המחווה של הפרק היא לא רק לוונג קאר וואי
וספציפית המחווה לוונג קאר וואי די חלשה. לשים כמה אורות אדומים זה לא מספיק.
מממ כן זה נראה רחוק מסרט שלו כמו שהפרק הקודם נראה רחוק מסרט של ווס אנדרסון.
אבל מעבר לאורות האדומים הקיטשיים ואפ נתעלם בכלל מהבאמי הזה, השפה הקולנועית של הפרק עבדה. המלודרמה הצליחה להיות מעניינת בפני עצה וגם כמלודרמה קומית מודעת לעצמב במקביל, בעיקר בזכות השחקנים הראשיים אבל גם כל מיני שטיקים של צילום, תאורה וכו. סצנת הקיסמים נהדרת. קיבלנו תשובות על כמה דברים אבל עדיין לא אכפת לי מהתעלומה בכלל. הסצנות באחוזה משעממות, נראות רע. החלק היחיד בהווה שהוא נחמד זה ההערות של דאנר על הסיפורים של המרואיינים, בניגוד להרבה אחרים לא נמאס לי מהשטיקים הקומיים של האדיש (אבל כן נמאס מאלו של אקוופינה).
אז כן לעשות אורות אדומים וחלון עפ אור כחול זו מחווה שטחית לוונג קאר וואי אבל אני מרגיש שהפרקים האלו מנסים לעשות מחוות שטחיות לבמאים, ולמען האמת אני לא רואה הרבה הבדל מהמחווה של הכל בכל מקום בבת אית מלבד העובדה שהם עשו את זה קודם.
אני ממש אוהב את הצלילה של הסדרה לסאגת פנג- ויויאן- יוליסס. יותר מעניין מהאחות המשעממת מפרק ןןס אנדרסון או
התמהוני מהפילם נואר. התעלומה עדיין משעממת אבל. הסדרה כנראה לא תחזןר לעוד עונה.
אויש, אני ממש נגד רעיון כזה
זה חוצה את הגבול הדק שהסדרה הולכת עליו. אבל ממש. אני מקווה שנקבל שבוע הבא הסבר טוב יותר (יש הרבה דברים להסביר).
למה? זה לא סותר את זה שיש הסבר מתוך העולם.
אפילו ההיפך, זה הולך יד ביד.
אם איזבל היא הסוג של הבן אדם שחושב במותחן של שנות החמישים, היא לא תדבר על נושאים כאלה בפומבי, בטח לא אם זה מוריד אותה מהמעמד שלה ומוציא אותה פחות אלגנטית משהיא רוצה להיתפס.
מעבר לעובדה שהפרק האחרון היה מצויין
אם אני משווה את הפורמט של אפטר פארטי לזה של "רק רוצחים בבניין" אין ספק שהראשונה עובדת לי הרבה יותר טוב. ב"רק רוצחים בבניין" אני לא ממש מתעניין בתעלומת הרצח, לא ממש מחפש את הרמזים וגם אם היא משעשעת מדי פעם, היא לא ממש משכנעת כתעלומת רצח. לעומת זאת, באפטר פארטי פורמט הראשומון הרבה הרבה יותר מיצר עירנות וגורם לי לשים לב לפרטים. בנוסף, בניגוד למרבית הסדרות בתחום, היא בהחלט מצדיקה את הפורמט של סדרה, בעוד ש"רק רוצחים בבניין" הייתה עובדת טוב יותר כסדרת סרטים כמו "רצח כתוב היטב" כיוון שהיא מתקשה (לפחות עבורי) לשמר את המתח מפרק לפרק.
הבנתי בעונה הקודמת של "רק רציחות" שהפתרון תמיד מצוץ מהאצבע בסוף
ואין לכם בכלל אלמנט של רמזים מתרימים ואקדחים במערכה הראשונה.
אבל זה לא העיקר, העיקר של הסדרה זה הדרך לשם וזו דרך ממש כיפית.
באפטר פארטי, לעומת זאת, הדרך בעיקר נועדה להוביל לפיתרון, עם חשיבה על רמזים קטנים ומי נמצא איפה ומתי כשבסוף אפשר באמת לפענח את הרוצחעוד לפני שמגלים אותו, מה שהופך אותה לתעלומת רצח טובה בזמן ש"רק רציחות" לא.
מוכרח להודות שהעונה, לדעתי, לא משהו
אולי זה כי כריסטופר מילר לא ביים לבדו את כל הפרקים ואין חזון אחיד מאחוריה.
לתחושתי רוב הפרקים מפוזרים, לא כל הז'אנרים מובהקים (יוליסס) או עשויים היטב (דאנר) וגם מחוץ לז'אנרים, באחוזה בהווה – האווירה, הבימוי והדיאלוגים בנאליים ומזכירים לי טלנובלה בסגנון "צעירים חסרי מנוח" (ולא בקטע פרודי). וכל זאת בניגוד מוחלט לוילה של אקסבייר בעונה שעברה והאווירה התוססת שהיא הציעה.
אני עדיין מתעניין בה כדי לדעת מי הרוצח, ואדגר הוא ללא ספק אחד הקורבנות היותר מעניינים שז'אנר ה-whodunit הציע, רק חבל לי שכל המסביב הרבה פחות מוצלח.
אבל אחלה סיום.
(ל"ת)
איבדו גז בפרק הסיום ומעדו לנקודת הסיום בחוסר אלגנטיות.
הרגע הכי מספק הוא נאום הבלש. קצת כמו בסכינים בחוץ, גם כאן הנאום של ההמשך מחוויר לעומת המקור. ויש לי יותר מדי חורים בהיגיון, דבר שמפריע לי בסדרה כזאת מבוססת פרטים. עדיין יותר טוב מרק רוצחים בבניין.
(דמות השוטר הייתה מיותרת לגמרי (
הזכירו בפרק הראשון שהיא עם הגרוש
אמנם תמוה שלא הביאו אותה אבל לא בלתי סביר.
הסוף היה מאכזב במיוחד.
1. כדי לפתור את התעלומה די לצפות בשלושה פרקים (של יוליסס, פנג והאנה). מה שאומר שכל הזמן שהושקע בדמויות אחרות לא מקבל פיי אוף מבחינת התעלומה. ספציפית, הפרק של דאנר מיותר לחלוטין כי הוא לא תרם במאומה לפתרון התעלומה: הוא לא הסיר חשד מדאנר (כי היא מעולם לא הייתה חשודה בעיניי הצופים או הדמויות) והוא לא הסביר כיצד הרצח התבצע.
2. גם מבחינה רגשית הסדרה לא מספקת איזהשהו פיי אוף לחלק מהדמויות שקיבלו פרק (טראוויס, סבסטיאן), כי מלכתחילה לא הייתה לנו אמפתיה מיוחדת כלפיהן והן לא עברו תהליך משמעותי בפרק או בסדרה. לפחות לא כזה שנבנה באופן משכנע.
3. אדגר והפתרון לא מתאימים אחד לשני. דמות כמו אדגר, שנראית מתוקה מבחוץ אבל אכזרית מבפנים, מתאימה יותר לרצח רגיל. אולי כזה שהשתתפו בו מספר רוצחים ואפילו עלילה שבסיומה הצופים יכולים להזדהות עם הרוצח. במקרה כזה, הבעיה ממבט ראשון היא שאין חשוד שהיו לו מניע אמצעי והזדמנות. או לפחות, אין חשוד שהצופים מוכנים לקבל (גרייס).
לעומת זאת, הפתרון מתאים יותר לקורבן שלכולם יש מניע רציני נגדו. כאן הבעיה ממבט ראשון היא שיש יותר מחשוד אחד בעל מניע, אמצעי והזדמנות ואי אפשר להעדיף אחד מהם. אפשר כמובן להשתמש בפתרון כזה עבור דמות שאף אחד לא חפץ במותה, אבל אז הדרך משעממת רצח.
כל אחד מהאלמנטים הוא בסדר כשלעצמו, אבל השילוב ביניהם מתסכל. למה השקענו כל כך הרבה זמן ואנרגיה בחשיפה של טבעו האמיתי של אדגר אם הוא בכלל לא הקורבן?!
4. יש כל מיני פרטים שלא מסתדרים עם הפתרון ויש שאלות שנותרו ללא מענה. ביניהם:
א. אם אדגר מת בשנתו, למה העיניים שלו פקוחות?
ב. למה ראשי התיבות של אדגר הם EDM על אף שבאתר החתונה כתוב ששמו המלא הוא אדגר אלכסנדר מינואוס?
ג. למה שאדם מרוכז בעצמו שמתעניין באחרים רק לתועלתו האישית יסע לקצה היבשת כדי למצוא את הדודיפי (דוד כיפי) של אשתו לעתיד? ובכלל, האם אדגר באמת אהב את גרייס?
ד. למה אדגר הוא היחיד שלא אוהב באו בינג? חשבתי בהתחלה שהוא משקר כדי לא להשקיע כסף שאין לו בעסק של פנג, אבל אנחנו רואים בסרטון את רוקסנה משתעלת. כיוון שהטעם שלהם דומה (למעט שוקולד לבן ועוגה), סביר להניח שהוא לא משקר.
ה. בסוף אנחנו מגלים שקנקן התה בחדר של גרייס ואדגר אינו מורעל. אבל איך הוא הגיע לשם?
ו. למה לאף אחד לא אכפת ממה שקרה כאן?! האנה לא מזועזעת מכך שאחיה האהוב רימה את אמא שלהם? המשפחה של זואי לא מופתעת מניסיון הרצח? מזה שפנג כמעט נרצח? למישהו אכפת שאדגר מת?
ספציפית, יכול להיות שזו רק אני שבעייתית בהתמצאות, אבל המבנה של הבית לא היה ברור לי. לכן כשדמויות נעו ממקום למקום, ההשלכות לא היו ברורות לי מספיק. למשל, לא הבנתי איפה נמצא החדר של ויויאן ופנג ביחס לחדר של גרייס ואדגר. לכן לא הצלחתי לקשר את הדמות שרצה מול טראוויס ליוליסס שמופיע בפתח הדלת של ויויאן ופנג. בנוסף, לא הבנתי איך הכלב הגיע מהחדר של גרייס ואדגר לטרמפולינה. חשבתי שהחדר שלהם נמצא בקומה ראשונה ובצד ההפוך מהספרייה…
5. אני חושבת שהעובדה שאניק היה חלק רשמי מצוות החוקרים טיפה הרס את חשיפת הפתרון. אניק חכם, אבל הוא אמור להיות קרוב יותר לרמת ההבנה של הצופה מאשר לזו של דאנר. כשהוא הפך לשותף מלא לחקירה, לדאנר לא הייתה יותר סיבה להסתיר ממנו את מה שהיא חושבת. לכן, כדי לעכב את הגילוי דאנר הגיעה למונולוג שלה בלי שהיא יודעת את הפתרון. זה גרם למונולוג חסר ביטחון עצמי ומשכך פחות מבדר.
בקיצור, אני מקווה שהעונה הבאה, אם תהיה, תשיב עטרה ליושנה ותיפתר בצורה מספקת. היות שהעונה הזו לא ענתה על הציפיות, אני בספק שתקוותי תתגשם.
ולגבי ההערה בביקורת על עונה 3 על סט הצילומים של הסדרה של דאנר: עושים אפטר פארטי של שחקנים וצוות הפקה לאחר העלאת ההצגה הראשונה והאחרונה, סיום צילומים וכו'. כך שיש סיכוי שהרצח הבא יקרה על הסט.