סגור
פנאי עופר חיון ושני קליין ב שישה אפסים
עופר חיון ושני קליין ב"שישה אפסים". השחקנים מצוינים, הקונפליקטים מוכרים (צילום: באדיבות כאן)

"שישה אפסים": החיים של אחרי זכייה בלוטו

לסדרה החדשה בבימויו של ניר ברגמן יש נושא מצוין: מה עושים אחרי שזוכים בלוטו? אבל הטיפול נוסחתי מדי, ולא ממש מצליח להצחיק או לרגש

"שישה אפסים" עוסקת בנושא שכמעט כל אחד משתעשע בו — מה היינו עושים לו זכינו בפרס הגדול של הלוטו? אני מכירה מקרוב מאוד זוג אחד שזה היה הריב הגדול הראשון שלהם. היא אמרה שהייתה נותנת את רוב הכסף לצדקה, כי מי צריך כל כך הרבה כסף; הוא לא האמין למשמע אוזניו: "מה פתאום. צריך להקים קרן מהכסף ולהחליט בעצמנו למי נתרום". כך הטונים הלכו ונהיו צורמים, כשהסכום היה לגמרי תיאורטי, איש לא זכה בו כי אף אחד מהם לא מילא כרטיס לוטו, לא אז ולא מאז.
הסיפורים על זוכים בלוטו מציתים את הדמיון. הכסף יכול לאפשר התחלות חדשות, הגשמת חלומות, אבל הוא גם יכול להביא מזל רע, ולפי הסטטיסטיקה, גם הזוכים סבלו מהזכייה. נתוני מחקר מלפני כעשור באוניברסיטאות אמריקאיות מצא 1,900 זוכים בלוטו שנהפכו לפושטי רגל חמש שנים בלבד לאחר שזכו בפרס גדול. ב"אבודים", אחת מסדרות הטלוויזיה הגדולות בכל הזמנים, התייחסו לזכייה גדולה כדרך לאסון. הארלי שזכה בלוטו ראה איך במשך שבועות מרגע הזכייה כל מי שהיה בסביבתו פגש בצרה צרורה, כולל התקפי לב, פגיעת ברק ופרידות. ב"שישה אפסים", שעלתה אתמול בכאן 11, וכתבה אותה התסריטאית נויה אורן וביים ניר ברגמן ("כנפיים שבורות", "הנה אנחנו"), לא הולכים עד כדי כך רחוק עם הקשיים. בכל זאת מדובר בסדרה קומית. אבל נראה כי הכסף שגיבורי הסדרה זוכים בו בלוטו הוא יותר מעמסה מאשר שמחה. מתברר כי ששת הזוכים מחויבים להשתתף בסדנה, שאותה מעבירה איילת (רוני דלומי), לפני שיקבלו את הכסף. זה חוק חדש שמחייב את המיליונרים החדשים השתתפות ואמור לעזור להם להתמודד עם המעמד החדש. אכן נראה כי המעמד הזה עומד לחולל שינויים — לגרום לפרידות, כעסים, התחלות חדשות, הדיפה של חברים וקרובים שצריכים עזרה, סודות ושקרים ואפילו במקרה אחד — ויתור על הכסף.
אפרופו כסף, נראה כי הרעיון של הסדרה (שאגב יכול גם היה להיות שבעה אפסים, ולא שישה אפסים, שקצת מעורר אסוציאציות אחרות) אמור גם לאפשר לתאגיד השידור הישראלי, למפיקים וליוצרי הסדרה, לגזור קופון. הסדרה ממש בנויה על נוסחה, כמו "כפולים" הישראלית שהצליחה לפניה, שמתמונה כללית אחת, מתפצלים לסיפורים מקבילים: נושא ומודל טלוויזיוניים שנראים כמתאימים לעיבוד לגרסאות בחו"ל. כסף וזכייה בלוטו הם נושא אוניברסלי, כך גם הסיפורים של כל הזוכים.
יש בסדרה אמנם זוג קיבוצניקים, אבל הבעיה של הזוג היא לא מה עושים עם כסף פרטי ומשותף בקיבוץ, אלא עניין אחר, הרבה יותר שכיח, לפחות ביקום הטלוויזיוני.
זאת הבעיה העיקרית של הסדרה, לפי הפרקים הראשונים מתוך שמונה שלה, שלמרות השחקנים המצוינים שלה — שלמה בראבא, לאורה ריבלין, שני קליין, רוני דלומי, רותם קינן ואחרים — הקונפליקטים נראים מוכרים וצפויים מדי, ולא נוצרת תחושת קרבה או אותנטיות.
דווקא הבמאי ניר ברגמן מתמחה בלספר סיפורים אישיים קטנים שחודרים ישר ללב. במקרה הזה החצים לא מגיעים, לא מבחינה קומית, לבטן המתגלגלת מצחוק, ולא מבחינה רגשית ללב הדואב, שמוצף עכשיו באנדורפינים.