זה הסרט הכי טוב של נטפליקס מזה שנים. חבל שלא תשמעו עליו

אם לפני חמש שנים הייתם אומרים לי שב-2023 יוקרנו זה לצד זה הסרט של "ברבי" ו-"אופנהיימר", והמבקרים ישירו הלל לשניהם, כנראה הייתי צוחק ואומר שאין סיכוי – אבל הנה, אתם כבר רואים אנשים נוהרים לבתי הקולנוע בלבוש ורוד, וצופים בצמד הסרטים, אחד אחרי השני. ההצלחה של "ברבנהיימר" היא לא מקרית – "אופנהיימר" מרגיש רלוונטי בימי מתח מול רוסיה, "ברבי" מרגיש רלוונטי כפיצוי ורדרד פוסט מגיפת הקורונה. מצד אחד מבט למציאות, מצד שני אסקפיזם לנשמה (אבל עם משמעות). שני הענקים, גרטה גרוויג וכריסטופר נולאן, תפסו את מרבית תשומת הלב עם שני שוברי הקופות, ובסופו של דבר סרט אחד ממש טוב נפגע מזה – כי אף אחד לא מדבר עליו.

הסרט הזה הוא "הם שיבטו את טיירון", קומדיית המד"ב החדשה של נטפליקס, בבימוי ג'ואל טיילור, התסריטאי מאחורי "קריד 2". הסרט מספר על סוחר הסמים פונטיין (ג'ון בוייגה), סרסור (ג'יימי פוקס) וזונה (טיונה פאריס) שמנסים למצוא פתרון לתעלומה אחת: איך לעזאזל ריססו בכדורים את פונטיין, סוחר הסמים, וגם וידאו הריגה – ויום אחר כך הוא חוזר לחיים כאילו כלום לא קרה? למרות שמנסים למכור את הסרט כמותחן פסיכולוגי מד"בי, הוא קודם כל קומדיה, ולאחר מכן פארודיה על סרטי בלאקספלויטיישן. רק אחר כך הוא גולש לז'אנר המד"ב והמותחנים הפסיכולוגיים, למרות שהוא לא מאד מותח.

כך למשל ההומור הויזואלי בסרט הוא אלמנט מאד חזק, ולרוב הפאנץ לא מגיע מהטקסט אלא על ידי הפעולות שהדמויות עושות. ההומור שנע על הקשת הרחבה בין אינטליגנטי למטופש ואקראי, הוא חלק מההנאה בחוויית הצפייה – אך לכל דבר בסרט יש משמעות. טיילור בחר לקחת דמויות לא הירואיות, ובוחר במכוון לא לייפות את סיפורי הרקע שלהם. אין כאן הצדקה לבחירות החיים שלהם מלבד שהם נולדו לחיים האלה בשכונה הזאת. הדמות של פונטיין היא קשוחה, חסרת רחמים ותמיד נוטה לאלימות –  בעוד הסרסור סליק יעדיף להימנע מעימותים, יו-יו, שעובדת בשביל סליק, היא אולי הדמות היחידה שקצת עונה לתכתיב ההוליוודי ומקבלת סיפור רקע על כך שהיו לה חלומות גדולים להיות עיתונאית לפני שהיא הייתה זונה, אבל גם זה מוזכר רק בחלקים ולא מרגיש מלוטש מדי.

הסרט לוקח את כל תאוריות הקונספירציה שיש בתרבות האפרו-אמריקאית ומדגים איך הן נכונות במציאות שלנו מבלי שהן יהיו נכונות במציאות שלנו – כלומר: מישהו מרוויח משימור השחורים בגטאות, מישהו מרוויח מהעובדה שהפשיעה ברחובות עולה, והכל לטובת "הניסוי האמריקאי הגדול". האמירות בסרט פרובוקטיביות ולא נעימות, גם אם יש צחוקים באמצע, אבל הן מראות בדיוק מה קורה כשהמיעוט מגיע לנקודת שפל, כפי שראינו במציאות בצורת הפרעות בארה"ב לאחר הרצח של ג'ורג' פלויד, וכעת גם בפריז. 

לסרט "הם שיבטו את טיירון" היו את כל הסיכויים להפוך לסרט הקיץ הגדול הבא: קאסט מצוין, במאי מוכשר עם אמירה חזקה וסיבה מספיק ברורה כדי לצאת דווקא ב-2023, ולמרות שהוא עדיין מקבל הכרה מצופים ומבקרים, הוא לא יגיע לאותה רמת חשיבות בשיח הציבורי כמו אופנהיימר וברבי.

בניגוד לצמד שוברי הקופות, לסרט יש נקודת חוזקה שגם אופנהיימר וגם ברבי לא יכולים להתחרות איתה: מקוריות. לא רק האמירה של הסרט חזקה, אלא גם העובדה שהוא לא נשען על ספר/קומיקס/צעצוע/ביוגרפיה/כל מותג אחר העולה על רוחכם – וזה דבר שכמעט לא רואים בסרטים היום. זאת גם החולשה של הסרט – איך במאי הוליוודי בתחילת דרכו יכול להתחרות בשמות ענקיים כמו "אופנהיימר" ו-"ברבי"? הוא לא. לפחות לא בקטגוריה הזאת, כי מבחינת רוב הפרמטרים האחרים – "הם שיבטו את טיירון" הוא הסרט הגדול והחשוב של הקיץ.
"הם שיבטו את טיירון", זמין עכשיו בנטפליקס