בישראל יש תקציבים למלחמות, לא לסרטים. וזה רק תורם לסרט הזה

לפני שנתיים יצא למסכים סרטו של אבי נשר "תמונת הניצחון", שסיפר על נפילת קיבוץ ניצנים במלחמת העצמאות, והציג את הבחירה בכניעה לצבא המצרי כמעשה גבורה. אף שהאירועים שתיאר התרחשו ב-1948, במבט לאחור אפשר לקשר אותו לגל הנוכחי של סרטים וסדרות טלוויזיה שעוסקים במלחמה הטראומטית שהתרחשה 25 שנים אחרי כן. הגל של שחזורים עלילתיים של מלחמת יום כיפור החל עם "שעת נעילה" ב-2020, ממשיך השנה עם "המזח", וגם עם "גולדה" של גיא נתיב שיעלה בהמשך החודש.

הנושא המרכזי שבו עוסקות שלוש היצירות האלה הוא התבוסה של הימים הראשונים של המלחמה, כשצה"ל המהולל נתפס עם המכנסיים למטה. נראה שהיו צריכות לחלוף חמישים שנה לפני שהקולנוע הישראלי, שכבר עסק במלחמות אחרות, יעז לגעת בטראומה הזאת. מבחינה זו הגל הנוכחי מזכיר במידה מסוימת את שלושת הסרטים הבריטים על מבצע דינמו במלחמת העולם השנייה שיצאו לפני שש שנים – גם הם עסקו בפיאסקו צבאי (החיילים הנצורים על חוף דנקרק) שהניב סיפורי גבורה. ובחזרה אלינו – "המזח", כמו "תמונת הניצחון", מספר סיפור גבורה על כניעה, ועושה את זה יותר טוב מכל בחינה.

מוצב המזח היה המעוז הדרומי ביותר בקו בר-לב, שהוקם לאורך תעלת סואץ אחרי מלחמת ששת הימים. סרטו של ליאור חפץ ("הרפתקה בשחקים") מתאר את מה שהתרחש שם במהלך שבעת הימים הראשונים של מלחמת יום כיפור. כמו "בופור" של יוסף סידר מ-2007, פרט לסצנות בודדות כמעט כל הסרט מתרחש באתר המצומצם של המוצב (ששוחזר בערבה התיכונה על ידי המעצב האומנותי שחר בר אדון). שאר אירועי המלחמה בחזית הדרומית מועברים לצופים כפי שהם נקלטים במכשירי הקשר שבמוצב, ומותירים את רישומם על פניהם של החיילים הלכודים בו. התבנית הדרמתית הזאת היא אילוץ של תקציב ("לבנון" לקח את זה הכי רחוק כשמיקם את הסרט כולו בתוך טנק). בישראל יש תקציבים למלחמות, לא לסרטים על מלחמות (המפיקים מתגאים בטנק אחר שהושב לפעולה לצורך הצילומים). אבל הצמצום המרחבי הזה תורם למתח הדרמתי של הסרט – לשמוע במכשיר הקשר את זעקותיהם של חיילים הנקטלים על ידי חיילים מצרים שחדרו למוצב סמוך, מטלטל יותר מאשר לראות את הדבר עצמו.

לפעמים הצליל יותר חזק מהתמונה. המזח. צילום: דני שוורצמן. באדיבות סרטי יונייטד קינג

"המזח" הוא סרט מלחמה, שהוא דרמה אנושית הנבנית סביב קונפליקט בין ערכים מנוגדים – קדושת החיים מול אתוס מצדה – המיוצגים באופן סמלי (והיסטורי) על ידי רופא ומפקד. הסרט מתחיל עם הגעתו של ד"ר נחום ורבין (מיכאל אלוני מ"מלכת היופי של ירושלים") לשירות מילואים במוצב המרוחק והמנומנם. במוצב הוא מתוודע לקשר שולטהייס, שמתייחס לכפכף שלו כאל כלב (דניאל מורשת מ"שישו ושמחו" ו"חאנשי"), לאביחיל מהרבנות הצבאית, שבא לעזור עם התפילות (אמיר טסלר מ"עלומים"), למפקד המוצב סגן דודו (נועם כרמלי מ"בני אור") וגם לסגן שלמה ארדינסט, מפקד פלוגת נח״ל יוצאי ישיבות הסדר (דניאל גד מ"שבאבניקים"). סיפור מסגרת, שבמהלכו הדוקטור נחקר אחרי המלחמה על ידי צמד נציגים של הפרקליטות הצבאית, מכין אותנו לכך שמתישהו בהמשך הסיפור הוא יעשה משהו שבגינו יואשם בבגידה. אבל האופן שבו הוא מוצג בפנינו מסמן לנו כבר מהתחלה שמדובר בגיבור מהסוג ההרואי.

האקספוזיציה הנינוחה, שמאיירת הרמוניה בין החיילים החילוניים לדתיים, מסתיימת ברעש גדול עם הופעתם של ארבעה מטוסי קרב, שחולפים מעל המוצב בדרכם להפיל פצצות על טנקים החונים ממזרח לו. מרגע זה והלאה הסרט נע בין קרבות עזים מול חיילים מצרים המגיעים בסירות, בטנקים וברגל, לבין סצנות של רגיעה מתוחה בין ההתקפות. כשמספר הפצועים בבונקר הולך וגדל, מאגר התרופות הולך ומצטמצם והקריאות הנואשות לעזרה מושבות ריקם, הרופא הטוב מתחיל להעלות את הרעיון של כניעה מסודרת. אך המפקד, בנו של ניצול שואה, מתעקש להילחם עד מוות, ומסרב להעלות על דעתו אופציה של כניעה לשם הצלת חיים. וזה השלב שבו "המזח" הופך מסרט יריות ופיצוצים עשוי היטב (שבחים לצלם רם שוויקי ולמלחין אריאל בלומנטל שסיפק צלילים מלחיצים) לדרמה מעניינת שמושכת אותנו לתוכה.

מי בכלל הגיבור? המזח. צילום: דני שוורצמן. באדיבות סרטי יונייטד קינג

אם בחלק של האקשן הסרט סובל במידה מכך שמעבר לסימונים חיצוניים לא הספקנו להתוודע לדמויות השונות שנבדלו זו מזו, בעיקר על פי מידת גבורתן (יש גם חייל מבוהל אחד), כששאלת הכניעה עולה על השולחן, חלקן מתחילות להתגבש סביב יחסן לסוגיה. וכששר הביטחון משה דיין מצטרף לסיפור – לא בעצמו אלא דרך שליח – מתקבל אחד הרגעים הכי עזים בדרמה (יש לציין שגם "גולדה" מוציא את דיין רע מאוד). שילוב נבון של צילומי וסרטוני ארכיון תורם הרבה לעוצמה הרגשית של המערכה האחרונה. יש לציין שהסרט נגזר מסדרה בת חמישה פרקים שעתידה לעלות בכאן 11 באוקטובר. גם כך הוא נחווה כיצירה שלמה, ולא כתקציר, אבל מן הסתם בסדרה הדמויות השונות מקבלות יותר מקום לפרוח.

4 כוכבים
בימוי: ליאור חפץ. עם מיכאל אלוני, דניאל גד, דניאל מורשת. ישראל 2023, 108 דק'