"צבי הנינג'ה - טירוף המוטנטים" הוא סרט נחמד - אבל למה הדמויות נראות נורא?

בתור מי שגדלו על לאונרדו, דונטלו, רפאל ומיכאלאנג'לו, הגענו לקולנוע כשאנחנו זוכרים להם חסד נעורים. אלא שאז, נתקלנו בצבים המעוצבים בצורה מעוותת וחסרת השראה, ובסרט שצבוע בצבעים עכורים ואפלים. נו טוב, לפחות הפסקול החזיר אותנו לניינטיז • קוואבנגה, מה שנקרא | ביקורת סרט

"צבי הנינג'ה: טירוף המוטנטים"
"צבי הנינג'ה: טירוף המוטנטים" | צילום: יח"צ

מאז שראה אור לראשונה ב-1984, הקומיקס "Teenage Mutant Ninja Turtles", או בשפת הקודש - "צבי הנינג'ה המתבגרים", עבר מלאנת'לפים עיבודים שונים. חלקם מוצלחים, חלקם פחות, אבל דבר אחד ברור: מדובר באחת החבורות האייקוניות ביותר בתרבות הפופ.

ילדי האייטיז זוכרים לטובה את סדרת האנימציה משנת 1987 שהייתה להצלחה פנומנלית חובקת עולם שהולידה ב-1990 סרט לייב אקשן, שנחשב עד היום ללהיט ענק, בעיקר בזכות בובות הענק של הצבים מבית מדרשו של ג'ים הנסון. אחריו הגיעו שני המשכים שלא זכו לאותה רמת אהדה כקודמם. ההצלחה של הנערים המוטנטים בעלי השריון לא נעצרה שם והמשיכה לצבור אוהדים מעל דפי הקומיקס, בטלוויזיה ובכל מקום אפשרי.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

לקראת סוף שנות התשעים ההיסטריה המוטנטית מעט שכחה, אבל מי שגדל על לאונרדו, דונטלו, רפאל ומיכאלאנג'לו זכר להם חסד נעורים. במרוצת השנים צצו להן שלל גרסאות נוספות של הצבים, ואפילו מייקל ביי הידוע לשמצה לקח על עצמו את המשימה ליצור גרסה משלו לחבורת הנינג'ות הירוקה, אך הסרטים שלו נחלו כשלון צורם בקופות ובקרב המעריצים המושבעים.

אתם כבר יודעים שבהוליווד אוהבים חידושים (ולא המצאות), ומתוך הבליל חסר הדמיון הזה צץ רעיון במוחו של סת' רוגן: לחדש (שחקו אותה מופתעים) את ימיה של החבורה האהובה בסרט אנימציה נוסף. בכיסא הבמאי התיישב ג'ף רו שאחראי, בין השאר, לכתיבה של "גראוויטי פולס" האהובה.

לדיבוב הדמויות לוהקו שמות הרבה יותר מוכרים וגדולים, וביניהם אפשר למצוא את פול ראד, רוז ביירן, ג'יאנקרלו אספוסיטו ואייס קיוב. אז עם חבורה שכזו ניתן היה לצפות לסרט אנימציה בסדר גודל של "ממד העכביש". זה לא בדיוק המקרה, אבל מצד שני גם לא מדובר בסרט רע בהכרח. כמו בהרבה מקרים - תלוי את מי שואלים.

העלילה של "טירוף המוטנטים" פשטנית מאוד ודומה לכל דבר שראינו בהקשר של הצבים בכל הזדמנות בערך, רק שהפעם שרדר נפקד מהסיפור הראשי. חבורה של מוטנטים בהנהגתו של סופרפליי (אייס קיוב, "המספרה"), מעין זבוב ענק דמוי אדם (או להפך, תחליטו אתם), מאיימת להשתלט על ניו יורק, כשרק ארבעת צבי הנינג'ה המתבגרים (הם בני 15 בסרט) יכולים לעמוד מולם. הבעיה היא שהם מעולם לא נלחמו באף אחד. את כל סודות הנינג'טסו הם למדו מקלטות וידאו.

בגרסה הזו, ספלינטר (בדיבובו של ג'קי צ'אן) הוא לא מאסטר, אלא יותר כמו אבא מבוגר על סף הקשיש החרד לגורלם של ילדיו. בין הרצון שלהם לצאת מהביוב לעולם הפתוח, זאת אומרת, להיות תלמידים נורמליים בתיכון לבין הרצון להילחם בפשע, הצבים פוגשים את אפריל או'ניל, נערה מתבגרת בת גילם שחולמת להיות עיתונאית.

הדבר הראשון שקופץ ומפריע לעין הוא סגנון האנימציה של "טירוף המוטנטים". אחרי שהציב סטנדרט חדש בכל הקשור לסרטים מונפשים, ההשראה של "ממד העכביש" מורגשת כאן, אך השראות לחוד וביצוע לחוד. מיילס מוראלס וחבריו הציבו רף גבוה של צבעוניות עשירה, עמוקה ותזזיתית אבל לא שכחו לעצב דמויות בצורה קומיקסית מופלאה, אך לעומתו "טירוף המוטנטים" נופל בדיוק בנקודה הזו.

אפשר להבין את הצורך של היוצרים לעיצוב שונה בתכלית, אבל הדמויות כאן מקושקשות לגמרי, הצבעים עכורים ואפלים, וכסרט שתפקידו הוא להצחיק ולשעשע דווקא הקליפה החיצונית שלו גורמת לו להיראות כמוצר לא טוב בעליל. רובן של הדמויות, בייחוד של המוטנטים ה"רעים", מתבססות על הדמויות מסדרת האנימציה של 1987 אך מסוגננות בצורה מעוותת וחסרת השראה.

צבי הנינג'ה
קוואבנגה! אבל למה כל כך אפל? | צילום: יח''צ

אחד הדברים היותר חיוביים ב"טירוף המוטנטים" הוא הפסקול שלו, שיזרוק אתכם לניינטיז ולאייטיז. הוא אפילו מפנק ברפרנס מוזיקלי לאחד הסרטים משנות התשעים, כך שבאספקט הנוסטלגי והקריצות למעריצי הקומיקס הסרט מספק את הסחורה, גם אם המועטה ביותר. מעבר לכך יש בו כמה רגעים קומיים מוצלחים, חלק יותר וחלק פחות, אבל בשורה התחתונה לא תצאו מהאולם עם יותר מדי רושם, בדומה להייפ שהשאיר אחריו "לתוך ממד העכביש".

סת' רוגן ושות' לקחו כאן הימור על מותג אייקוני שראה אין-ספור גרסאות. אבל כל עוד הקופה רושמת וצעצועים בדמות הצבים ושאר היצורים יוצאים מהמפעלים חדשות לבקרים, למה לעצור כאן?

שימו לב: ישנה סצנת אפטר קרדיטס אחת.

"צבי הנינג'ה: טירוף המוטנטים": 3.5 כוכבים | במאי: ג'ף ראו | ארה"ב 2023, 99 דקות