בראשית היה ספר, ספר מופלא. "בשורות טובות", קראו לו, ובוראיו הם שניים מהסופרים הטובים בכל הזמנים: ניל גיימן וטרי פראצ'ט. הם כתבו אותו יחד, הוא יצא לאור ב-1990 והפך לאחד מספרי הפנטזיה האהובים ביותר בעולם, ואם אתם שואלים אותי – אחד מהספרים הכי טובים אי פעם, נקודה.
שנה לפני פרסומו של הספר, גיימן ופראצ'ט נסעו לכנס בסיאטל, וחלקו חדר בבית המלון כדי לחסוך קצת כסף. הג'ט-לג עשה את שלו, ושני הסופרים המשועממים ישבו כל הלילה והחלו לתכנן ספר המשך פוטנציאלי, שקיבל את השם "668—The Neighbour of the Beast". ספר ההמשך מעולם לא יצא לפועל. ב-2015 פראצ'ט הלך לעולמו, והחלום לספר המשך הלך איתו. ויהי ערב, ויהי בוקר, יום אחד.
אני מספרת לכם את כל זה כי בסוף השבוע האחרון עלתה באמזון פריים עונתה השנייה של סדרת הטלוויזיה המבוססת על "בשורות טובות". העונה הראשונה, שיצאה בשנת 2019, נשענה כל כולה על הספר האהוב, עם שינויים קלים פרי עטו של גיימן. ולא מספיק שהייתה לגיימן התעוזה לעבד כזו קלאסיקה על-זמנית לסדרת טלוויזיה, החוצפן הזה עוד הצליח לעשות את זה טוב. טוב ממש. עכשיו, הוא לקח את החוצפה והכפיל בשתיים – ויצר עונה שנייה. אין לי מושג האם העונה החדשה נשענת על אותו תכנון לילי של פראצ'ט וגיימן, או שבכלל מדובר בעלילה חדשה לגמרי. אני לא בטוחה שזה חשוב, אבל זה בהחלט מעניין.
העונה הראשונה התמקדה בסיפור החברות של אזיראפל המלאך וקרולי, המלאך שנפל והפך לשד, על רקע נסיבות הולדתו של האנטיכרייסט והגעתה הקרבה של האפוקליפסה - כלומר, היא עסקה גם בקרולי ובאזיראפל אבל גם באדם וחבריו, אגנס נאטר, אנתימאה, סרג'נט שאדוול וארבעת פרשי האפוקליפסה. אלו לא מעט דמויות. העונה השנייה, לעומתה, נשארת בגבולות מתוחמים יותר, ובמקום להתפרש לצדדים היא חופרת לעומק. היא עוסקת כמעט בלעדית בשלושה: בקרולי ובאזיראפל, ובארכי-מלאך גבריאל. היא משקיעה את ששת פרקיה כדי לצלול עמוק יותר לתהום יחסיהם של אזיראפל וקרולי, שחיו יחד על פני כדור הארץ מאז שחר האנושות, ומסבירה כיצד – למרות שמדובר, לכאורה, בהפכים מושלמים, הרי האחד שד והשני מלאך – הם למדו לעבוד יחד והפכו לחברים.
לעונה הזו יש גם עלילה משלה, אבל בכנות, היא הרבה פחות מעניינת. גבריאל (ג'ון האם, "מד מן") הזכור לשמצה מהעונה הראשונה מגיע לפתח דלתו של אזיראפל כשזיכרונו נמחק לחלוטין, והוא אפילו לא יודע איך קוראים לו. ההיעלמות של מנהיג כוחות גן העדן יוצרת כאוס הן בגן עדן והן בגיהינום, מה שמזמן התערבות על-טבעית לא קטנה בחיים בכדור הארץ. ויש גם רומן לסבי, כי למה לא.
ובכן, מן הסתם שהדבר הכי טוב בעיבוד לסדרה היה ונשאר הדינמיקה המסחררת של אזיראפל וקרולי, בגילומם המופתי של מייקל שין ודיוויד טננט ("דוקטור הו", "הארי פוטר וגביע האש"). זה פשוט צמד מופתי, שניחן באוקיינוס של כישרון סוער. הכימיה ביניהם עבדה נפלא בעונה הראשונה, והיא עובדת לא פחות טוב בעונה השנייה – וזה קריטי, בהתחשב בכך שעל כתפיהם של השניים האלה מונח כל כובד העונה השנייה. גם הפתיח היפהיפה נשאר עם עיבוד קל, ויש כמה שחקנים נוספים שחזרו – ביניהם האם, קולה בגילומה של פרנסס מקדורמונד, וגם שלוש שחקניות שגילמו בעונה הראשונה דמויות אחרות לגמרי: מירנדה ריצ'רדסון, נינה סוסניה ומגי סרוויס. זה מוזר, אבל זה לא לא-עובד.
למרות כל המחמאות, לצערי, אין מנוס מלהגיד את האמת העצובה: העונה השנייה של "בשורות טובות" לא עומדת בציפיות הגבוהות שהעונה הראשונה העמידה עבורה. הסיפור לא מספיק סוחף, והדינמיקה של שין וטננט אמנם מפליאה, אבל לסחוב על הגב סדרה שלמה עם עלילה בינונית זו משימה לא פשוטה. מהצד השני, רציתי – מן הסתם – לשנוא את העונה החדשה, וגם בזה לא הצלחתי. אי אפשר לשנוא שום דבר שגיימן, טננט ושין מעורבים בו, מה לעשות. אני רק בן אדם.
אלו ימים מורכבים. המדינה בוערת, שנאה וכעס נמצאים בכל מקום סביבנו. זו תקופה לא פשוטה להתעסק בה בטלוויזיה מנותקת, כי איך אפשר לעזאזל להיות מנותקים, ומה הקשר עכשיו למלאכים ושדים ואפוקליפסות. אבל ז'אנר הפנטזיה, שעוסק לכאורה בקסם ובחלומות, הוא גם מראה לחיים שלנו כאן; פנטזיה היא תמיד אקטואלית, לא משנה כמה תלושה היא עשויה להידמות. וזה חשוב כרגע, כי יש מצב שהעונה השנייה של "בשורות טובות" הגיעה בדיוק בזמן הנכון. אם מלאך ושד, ההפכים הגמורים זה לזה, יכולים למצוא את עמק השווה ולחיות ביחד בהרמוניה ובחברות, אולי שגם אנחנו נוכל בסוף. אנחנו נצטרך לעבוד בשביל זה, וזה ייקח קצת זמן. אבל לכו תדעו, כנראה שזה אפשרי.