כאב עמום: מה ששובר את הלב היא לא הדרמה, אלא האנשים שמאחוריה

הפעם הראשונה ששמעתי על "אוקסי" – או בשמו המלא, אוקסיקונטין – הייתה אי שם בשלהי 2018, כאשר התכתבתי עם מישהי באחת האפליקציות. "אני יוצאת רק עם מי שיש לו אוקסי", כתבה, ובהתחלה חשבתי שזאת בדיחה. כשהבנתי  שהיא התכוונה לכך ברצינות, חיפשתי רגע באינטרנט, והבנתי שזה משכך כאבים. ידעתי, כמובן, שאנשים צורכים משככי כאבים באופן הזה, אך לא ידעתי את השם של התרופות. מיותר לציין שהשיחה לא התקדמה יותר מדי. היא הסבירה לי שזה הסם היחיד שמצליח להרגיע אותה. לא שפטתי. קל לשפוט מכורים, קל להאשים אותם. במשך שנים חברות התרופות האשימו את האנשים שהתמכרו לתרופות שהם סיפקו, והמכורים הפכו לשק החבטות שלהם. רק בשני העשורים האחרונים נחשפו חלק מאותן חברות, שהונו את הציבור, שיקרו לו ומכרו הרואין בצורת כדור. עכשיו אנחנו בעיצומו של גל עיבודים לסיפור הזה. 

ראינו את זה ב-"דופסיק", שעוקבת בחלקה אחר הסיפור של חברת פרדו פארמה, וחזינו בעלייתה ונפילתה של אליזבת' הולמס בסדרה "עלייתה ונפילתה של אליזבת' הולמס" (תודה על התרגום הפשוט ל-"The Dropout"). כעת הסיפור של "פרדו פארמה" חוזר למסך בסדרה "אימפריית הכאב", שעלתה לנטפליקס בסופ"ש האחרון, ומגוללת את סיפור החקירה של החברה – החל מהמצאת הסם אוקסיקונטין ועד לסיפורם של המכורים, הסוחרים והספקים.

בעידן הטלוויזיה של היום לא תמיד מלהקים לתפקיד הפרוטגוניסט את הבחור הטוב, אבל כאן לוקחים את זה רחוק יותר – בניגוד מוחלט לציפיות הצופים, מתיו ברודריק מגלם אנטגוניסט מוחלט, ריצ'רד סקלר, חבר למשפחת סקלר השולטת בחברה הנבזית. הגיבורה שלנו היא אידי פלאוורס (אוזו אדובה, "כתום זה השחור החדש"), עורכת דין שהפכה את פרדו פארמה למטרה העיקרית שלה, שהיא למעשה תערובת של דמויות שרדפו את ענקית התרופות. היא עורכת דין מפולפלת שמקדשת את הבירוקרטיה כערך עליון, שאולי נשמעת כמו אדם נוראי וחסר נשמה, אבל בתוך התפקיד המומצא שלה הצליחו להרכיב עולם פנימי שלם, גם אם מעט מאולץ. זה מרענן לראות את אודובה בתפקיד רציני, ולא בתור "המשוגעת מכתום", ויש רגעים שבהם יש חוסר אמינות וחוסר בהירות במניע המרכזי של הדמות קצת מסיחים את הדעת, אבל ברגעים שהיא מצליחה לשחק טוב ,היא מצליחה לגעת ברגש. זה קורה בעיקר בהמשך הסדרה. 

באתר הדירוג של Rotten Tomatoes הסדרה עומדת על דירוג של 44% מצד המבקרים ו-61% מצד הצופים, אבל אני לא מסכים עם הדירוג הזה. אידי פלאוורס היא לא דמות הגיבור שרצינו בסדרה כזאת. אולי אם ריצ'רד סקלר היה עומד בתפקיד האנטי-גיבור הסדרה הייתה מצליחה לקבל דירוג גבוה יותר, אבל מה שמורגש יותר מכל לאורך הסדרה הוא הכבוד לקורבנות מגפת האופיואידים. ולהפוך את סאקלר לגיבור הסדרה, גם בתור אנטי-גיבור, מחטיא לגמרי את המטרה. לכן היינו צריכים את דמות המספרת, להלן אידי פלאוורס. את הכבוד לנפגעי מגפת האופיואידים אנחנו רואים בכל פתיח, בו קרובי משפחה של הקורבנות מספרים פרק אחר פרק שהסיפור עצמו מבוסס על סיפור אמיתי ושחלק מהשמות שונו מטעמי פרטיות ודרמטיזציה – אבל הסיפור של המשפחה שלהם הוא אמיתי ובכל פתיחה לראות את קרובי המשפחה האלה, שאינם שחקנים, שובר את הלב מחדש. 

ברודריק מבצע את תפקיד הנבל באופן מושלם – לא מאד כריזמטי, בודד ומוזר, אך עם זאת גם רציונלי, ומעל הכל חושב על איך להציל את החברה מכל התסבוכות אליהן הוא הכניס אותה. הוא מצליח להיות מוזר מבלי להיות מוזר מדי ואפילו השיחות עם הדוד המנוח שבזכותו הוא הבעלים של חברת התרופות מצליחות להישאר אמינות. בכלל, הסגנון של הסדרה הוא מאד קופצני ומוזר – לפעמים יש דברים שלא עובדים כמו כמות הדרכים שבהם אדובה מתארת באמצעות צלילים רנדומלים כמה סאקלר קוקו, מונולוגים שפורטים על מיתרי הרגש או סצינות בנאליות של לחץ חברתי על אנשים שמעולם לא ניסו סמים "שכולם עושים", אבל ההפסקות הסאטיריות הקטנות והמוזרות שמוציאות את הסדרה מתבנית הריאליזם הופכות אותה למעניינת ואפילו ייחודית. יוצר הסדרה, מייקה פיצרמן-בלו לקח סיפורים ממאמרים, ספרים ותכניות דוקו שתיעדו את האירועים, והפך אותם לדרמה – לרוב בהצלחה רבה. יחד עם הבמאי פיטר ברג, שמצליח לשים את טביעת האצבע שלו, הם מספרים את הסיפור בדרך שלהם. אולי לא כולם יתחברו אל הסדרה הזו, סביר להניח שתהיה לכם ביקורת, וטוב שכך, כי יש בה פגמים.

אבל במקביל שווה לשים עין על התפתחות תת-ז'אנר חדש – "דרמות תרופתיות" אני קורא לו – בתחום שאין בו יותר מדי סיפורים, כי עדיין נחשפו מעט מאד עוולות בתחום התרופות. הסיפור של "אימפריית הכאב" הוא לא סיפור מהפנט שמגולל הונאה מטורפת, אלא פשוט סיפור בלי סוף טוב, בלי סגירת מעגל, ממש כמו סיפורי הקורבנות שהם מציגים בכל פרק. זה גם הסיפור הכי חשוב באמריקה כיום. "אימפריית הכאב" מביאה דרך מרעננת לספר סיפור, עם שבירות של ריאליזם, קאטים מהירים בין סצנות ויש בה פגמים, ולמרות שלא מדובר ב-"סמוך על סול" של הדרמות התרופתיות, זאת בהחלט סדרה שתעצב את תת הז'אנר בעתיד, במידה ולא תישכח בג'ונגל התוכן של נטפליקס.
עונה ראשונה של "אימפריית הכאב" זמינה עכשיו בנטפליקס