זה לא יניב כלום: הסיטקום החדשה של רשת 13 היא ד"ש משנות ה-80

לפני שנדבר על הפרק הראשון של "יניב", הקומדיה החדשה ברשת 13, צריך לומר שני דברים. הראשון – הרבה קומדיות נהדרות היו זקוקות לכמה פרקי השתפשפות עד שמצאו את הקצב והאופי שלהן. "המשרד", "שיטס קריק" ו"מחלקת גנים ונוף" היו זקוקות אפילו לעונה שלמה. השני – כל סדרה חדשה ומקורית שעולה בערוץ מסחרי היא בשורה משמחת, עוד לפני שראינו אפילו שנייה אחת מתוכה. בנוף טלוויזיוני עם כל כך הרבה ריאליטי, חדשות ועוד ריאליטי, אפילו שעשועון עם פורמט חדש יכול להיראות כמו הפתעה מרעננת. אז עם שתי ההסתייגויות האלה בראש, בואו נגיד בעצם – למה, בעצם, דווקא "יניב"?

האמת, זה לא כל כך מפתיע שעד שרשת מציגים סיטקום חדש הוא נראה כמו חיקוי של "סברי מרנן" פינת "שנות ה-90". המסגור – בניין משותף בו מתגוררים יניב (חנן סביון), אשתו אפרת (שני קליין) ושלושת ילדיהם, כשבאותה קומה מתגוררות גם אמו ואחותו של יניב (תיקי דיין ואורנה בנאי) ובין השכנים נמנית גם חסיה, מנהלת ועד הבית המרושעת (גילה אלמגור). יניב הגשים לאחרונה חלום והפך את בית המשפחה למסעדת שף, לא שהפרק הראשון עושה עבודה טובה במיוחד כדי להסביר לנו מה זה בעצם אומר מעבר לוויכוח האם צלחת הלווין שיניב הביא לארוחה פולטת קרינה מייננת (וכן, זה הוביל לפאנץ' שמבלבל את המילה "מיינן" עם "מאונן". בוודאי).

היחידה שמצליחה להבריק. גילה אלמגור, "יניב" (צילום מסך: רשת 13)

סיטקום שמתרחש כולו באותו הבניין ונודד בין שתיים-שלוש דירות? קלאסיקה. אפילו בארץ יש לנו רפרטואר לא מבוטל בתחום – הנה רק כמה כאלה:  "קרובים קרובים", "הפיג'מות", "שמש", אפילו "בנות הזהב" החיננית בדרכה. רק שב"יניב" קורה משהו מוזר. הפרק מציג עוד ועוד שכנים ובעיקר שכנות ועוסק ברובו בקרב על ועד הבית בין אפרת לאחותו של יניב, דסי, אבל הסדרה עדיין נקראת "יניב". אפילו בלי להתקטנן שהשם יניב כבר נתפס על ידי משפט קלפים, הבחירה הזו קצת תמוהה כשלפחות בפרק הראשון יניב את הדמות היא הכי פחות מעניינת והעלילה שלו צדדית עד מיותרת. 

כאמור, כל עניין המסעדה בתוך הבית קצת מעורפל, עם צלחת בודדת על שולחן הקפה בסלון ועלילה מטופשת למדי שבה יניב בוגד – קולינרית, כמובן – עם השכנה. הסדרה משקיעה בערך משפט וחצי כדי לתת לנו את סיפור הרקע (משהו על "הגשמת חלום" – מתי זה קרה? למה? איך?). בעצם, הבדיחה הכי מצחיקה בקו העלילה הזו היא בכלל על חוסר הטעם של אפרת, שכישורי הבישול שלה מסתכמים בהוספת סוכר או קטשופ.

תקווה מסוימת להמשך. אורנה בנאי ותיקי דיין, "יניב" (צילום מסך: רשת 13)

ואם כבר הזכרנו בדיחות, אולי כדאי שנדבר גם על הקומדיה. "יניב" נראית כמו סיטקום נשכח משנות השמונים, שבמקרה כולל אזכורים תרבותיים עדכניים כמו מכוניות חשמליות (סליחה, "מכונית חשמל"). זה לא בהכרח דבר רע, אבל במקרה הזה זה גם לא ממש דבר טוב. גם אם נעלים עין על הדינמיקה הקומית החורקת בין הדמויות ונייחס אותן לעובדה שמדובר בפרק ראשון, נישאר עם משהו שבתכלס כבר ראינו בעבר, ולרוב בגרסה משויפת ומקורית יותר.

דמות ראשי משנית לחלוטין. חנן סביון, "יניב" (צילום מסך: רשת 13)

"יניב" לא באמת נוראית, היא סבירה מינוס, אבל משהו בטון הקומי שלה לא משאיר יותר מדי מקום לאופטימיות להמשך. הפוטנציאל העיקרי שלה טמון בעיקר בנוכחות של תיקי דיין, גילה אלמגור ואורנה בנאי, אבל היחידה מביניהם שבאמת מבריקה קצת בפרק הבכורה היא אלמגור, כצפוי. ולא צריך להתרחק יותר מדי בשביל לדעת שזה לא חייב להיות ככה. בכאן 11 יצאה אתמול לדרך הקומדיה "סובייצקה", שבירור נוצרה מתוך ניסיון חיים ותשוקה לספר דווקא את הסיפור הזה. יש טלוויזיה ישראלית קומית אחרת – בתאגיד השידור, ב-HOT, ב-yes – אז אם כבר לספוג פרסומות ופרומואים של "האח הגדול", לפחות שנקבל משהו שנראה כאילו נוצר בעשור האחרון, או אפילו המילניום הנוכחי.