"סובייצקה" מציבה לראשונה בפריים טיים את המציאות של דור אחד וחצי לעלייה מבריה"מ

ענת היא בת למשפחה של עולים מברית המועצות לשעבר, שכל חייה התכחשה למוצאה הסובייטי בניסיון להיטמע בחברה הישראלית שבה נולדה וגדלה. הסדרה החדשה של כאן 11 מציגה בפשטות את הסיפור של העולים וצאצאיהם | ביקורת טלוויזיה

סובייצקה
סובייצקה | צילום: מיכה בריקמן, באדיבות כאן 11

שני דברים חיוביים יצאו מהמלחמה האיומה של רוסיה באוקראינה: הראשון זה שעכשיו אם שואלים אותי אם אני אוקראינית או רוסיה, באמת מחכים לתשובה ולא כדי לענות לי, "די נו - זה אותו דבר". השני הוא כניסת הדור אחד וחצי לעלייה מברית המועצות, סוף סוף, לשיח הישראלי.

זה התחיל בסדרה "דור אחד וחצי" שסיפרה את סיפורם של ילדי העלייה של שנות ה-90 לארץ, וכעת ממשיך בסדרה החדשה "סובייצקה" - דרמה קומית חדשה שעלתה אמש (ראשון) בכאן 11, אותה יצרה דנה אברמוביץ' וביימה ענת סטלינסקי.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

העלילה מתמקדת בענת (סוזנה פפיאן), סטודנטית צעירה למתמטיקה, בת למשפחה של עולים מברית המועצות לשעבר, שכל חייה התכחשה למוצאה הסובייטי בניסיון להיטמע בחברה הישראלית שבה נולדה וגדלה. בשלב מאוחר בחייה, מבינה ענת שלמרות הכול היא עדיין נשארת "הרוסיה" בעיניי החברה. בניסיון לעזור לאבא שלה (גרא סנדלר) בביטוח לאומי, מונולוג שלה עולה לטיקטוק והיא הופכת לכוכבת רשת והקול של "הרוסים" הצעירים.

בצפייה בשני הפרקים הראשונים של הסדרה עברתי את כל קשת הרגשות. בכל זאת, לא בכל יום יוצא לך לצפות בעצמך על המסך.

סובייצקה
ידיעה מרעישה: רוסים אוכלים גם שניצל ופתיתים! | צילום: מיכה בריקמן, באדיבות כאן 11

מיליון עולים מברית המועצות הגיעו לישראל בעלייה ההיא. זו נחשבת לעלייה הכי גדולה שהגיעה לכאן אי-פעם במרוכז. עולים ששאפו לברוח מהמציאות המופרעת של פוסט ברית המועצות, הגיעו למדינה שלא הייתה ערוכה כמעט בכלל לקבל אותם. ההורים והסבים שלנו הפכו לקורבנות של מה שאומנם הייתה הבחירה החופשית שלהם, אבל עדיין טלטלה את העולם שלהם ושל משפחותיהם מהקצה אל הקצה. אף משפחה לא נשארה ללא פגע.

עם השנים הרוב הצליח להיטמע כמעט לחלוטין בזכות משמעת עצמית גבוהה מאוד שבהמשך גבתה מחיר. הדור של מי שהיו ילדים בעלייה לישראל, גדל לא מטופל בצורה הקיצונית ביותר. זה דור כלוא בניסיון להתאים את עצמו לשני עולמות. בראש ובראשונה לישראליות, שזה אומר להכיר מא' ועד ת' את התרבות הישראלית (כן, אני מכירה מערכונים של הגשש למרות שההורים שלי כנראה חושבים שזה שם של מחלה). ובהמשך הצורך להתאים לתא המשפחתי שנשאר מאחור ולפעמים נראה כמו איזו ספה ישנה שיצאה מהאופנה.

סובייצקה
צילום: מיכה בריקמן, באדיבות כאן 11

צורך נוסף הוא הצורך שלא לשכוח את הרוסית, כי אם יש מי שבאמת מממש את הדיבר "כבד את אביך ואת אימך" אלה הרוסים. הרי מה שעומד מאחורי פורמט הסבתא בסלון זה הכבוד לאימא שגידלה אותך (טוב נו, וגם קצת כדי שתגדל את הנכדים כי ההורים בעבודה כל היום). וזה מבלי לציין את העובדה שמספר לא מבוטל של דור אחד וחצי נאלץ לסייע להורים בכל הבירוקרטיות המזעזעות.

לא סתם בחרה היוצרת להפוך בעלילה את ענת לכוכבת רשת דווקא בקטע שבו היא כועסת על הפקיד האנמי בביטוח לאומי. המפגש הזה בין ההורה שלא מצליח להסביר את עצמו מול המערכות האטומות ועומד כמו ילד טיפש ונבוך שנזקק לילד שלו שיתרגם וילחם את המלחמה שלו, היא תמצית המורכבות של להיות עולה בישראל. אומנם אדם נחשב לעולה חדש רק בעשר השנים הראשונות, אבל האמת היא שצריכים לעבור לפחות שני דורות כדי שמשפחה תפסיק לתפקד בתוך טראומה.

Cf13043c A88f 40ed B2c3 5071ab
צילום: מיכה בריקמן, באדיבות כאן 11

לרגעים הסדרה נופלת לסטריאוטיפים של ישראלים על עולי ברית המועצות, אבל לא בהפוך על הפוך, אלא ממש. כמו למשל בסצנה שבה ענת אוכלת ארוחת צהריים עם ההורים שלה. האימא (יבגניה דודינא) מגישה לכולם בורשט. יש לי ידיעה מרעישה: רוסים אוכלים גם שניצל ופתיתים, אז למה? למה שוב? חבל שהאבא לא מוזג גם איזו כוסית וודקה.

מצד שני, באותה נשימה היוצרת דואגת גם לאתגר את הנרטיב ולהראות את הדיסוסנס בין הדורות - מה שפחות מוכר למי שלא גדל בתוך המציאות הזו. כך למשל, בסצינה שבה אחיה של ענת (דניאל סטיופין) מסרב לעשות ברית מילה לבן שלו ומבריח אותו באמצע הטקס - הסבא והסבתא הסובייטים המומים.

החשיבות של שמירה על סמלים יהודים פלוס הקונפורמיסטיות של עולי ברית המועצות לשעבר, ניצולי הקומוניזם, מתנגשת הרבה בערכים החילונים ליברלים מערביים שאימצו הילדים שלהם שגדלו במדינה מודרנית ודמוקרטית. הקונפליקט הזה בא לידי ביטוי בסדרה שנותנת הצצה לראשונה למורכבות של הקשר בין שני הדורות.

סובייצקה, ראשון וחמישי בכאן 11