בניגוד לרושם ש"גולדה" מנסה ליצור, הלן מירן היא לא השחקנית הראשונה שמגלמת את ראשת הממשלה שלנו בסרט, ואפילו לא הראשונה שעושה את זה בסרט שמוקדש לה. הקדימו אותה שחקניות כמו אינגריד ברגמן וג'ודי דיוויס, אבל כן צריך להגיד שהסרטים האחרים היו סרטים עם כוכבית – סרטים לטלוויזיה (שזכו באמי) או סרט שהוא בעצם תיעוד של הצגה. בקיצור, לא משהו להראות לכיתה בשיעור היסטוריה כשרוצים לסגור פינה. "גולדה", לעומת זאת, בהחלט סוגר את הפינה של לסגור פינה.
הסרט עוקב אחרי גולדה שמגיעה לועדת אגרנט – מסגור עלילתי מיותר, שמחוויר בייחוד לנוכח משהו כמו "אופנהיימר", שם יש פואנטה לכל העסק, ו"המזח", שבו לפחות יש איזושהי דרמה בנוגע למה יקרה בוועדה עצמה. כאן אין לא את זה ולא את זה. גולדה מספרת על מלחמת יום כיפור – במקום שפשוט יראו לנו את מלחמת יום כיפור – כי מה שיותר מתוחכם יותר חכם, כך מקווה הסרט.
הסרט, אגב, באמת עוקב רק אחרי מלחמת יום הכיפורים. שזה מוזר, כי הייתם מצפים שעם שם כמו "גולדה", הסרט יחקור עוד חלקים בסיפור שלה שקצת פחות ידועים לקהל הישראלי הממוצע, או שהסרט יבין שהוא לא מסכם את גולדה דרך המאורע ויקרא לעצמו "המטבחון", אבל במקום זה – לא. הנה גולדה, שהדבר היחיד שמגדיר אותה זה מלחמת יום כיפור. נניח.
אם אני נשמע קצת קטנוני בנוגע לסרט עוד לפני שהתחלתי, זה רק כי הסרט הוא בעצם כל ביופיק גנרי שראיתם על מנהיג כזה או אחר שמגולם על ידי שחקן שמישהו שכנע אותו שלקבור את עצמו באיפור ולדבר באופן רציני במבטא יביא לו אוסקר, רק בשביל לגלות שכל הז'אנר הזה כבר מת ברובו אצל האוסקר. זה לא אומר שהוא רע או משהו, אבל הוא בהחלט חסר ייחוד, גם אם גיא נתיב, הבמאי, מנסה לעשות כל מיני משחקי מצלמה שכאלה.
אבל כל זה, בעצם, נכון רק אם שופטים אותו כסרט אמריקאי, דבר שהוגן לעשות – הוא הרי סרט דובר אנגלית ברובו – אבל לא חובה לעשות. ואם לרגע לוקחים בחשבון את הבמאי הישראלי, את הקאסט הישראלי, ואת המפיקים הישראלים שתרמו את חלקם וממונם – אז הרי שהנה "גולדה" מביא לישראל בשעה טובה את ז'אנר הביופיק הגנרי. הידד!
כי הרי יש עוד הרבה כמו "גולדה" שם בחו"ל, אבל פה בארץ? רק לאחרונה התחלנו להתנסות בז'אנר סרטי המלחמה ברצינות עם "המזח" ו"תמונת הניצחון" (שעדיין מצומצמים למקום אחד) והביופיק הראשון שעולה לראש בקולנוע הישראלי הוא בכלל "זוהר" (יש כמובן סרטים על בסיס סיפור אמיתי פה ושם). יש לציין שדווקא נעשו בעבר שתי ביוגרפיות קולנועיות על ראשי ממשלה – "בגין" (סרט נשכח באורך 40 דקות מ-1998 בכיכוב משה איבגי) ו"42:6" על דוד בן גוריון (שניתן לצפות בו כאן) אבל אם סופרים את כל הביופיקים הקולנועיים בישראל, צריך לחפור קשה כדי להשתמש בשתי הידיים לספירה הזאת.
על כן, יש סיבה למסיבה עם "גולדה", שמביא לנו קצת שטאנץ אוסקר-י לארץ שחסר לה שטאנץ שכזה. הרי בטח בארץ שכה אובססיבית סביב הפוליטיקה שלה, יש ערך במבט על דמויות מפתח שהביאו אותנו לאן שהובילו אותנו וסיפור סיפורן. כמו שאומרים – להביט בהם ולראות אותנו, שכזה. ואת הצמא יש – מספיק להציץ בקטגוריית הסרט התיעודי באופיר ולראות שאנשים מתים לראות ביוגרפיות קולנועיות על ישראלים. אז הנה "גולדה", שאפשר לקוות שתהיה סנונית ראשונה לביוגרפיות נוספות. וכן, חלקית כי היא באמת ביוגרפיה קולנועית מאוד ממוצעת.
אם כי יש לקוות שבפעם הבאה ישימו את האנגלית בבית – אומנם יש משהו כיפי בלראות את הלן מירן וליב שרייבר על המסך, אבל בכל פעם שאנחנו מגיעים אל הקאסט הישראלי, הדברים משתבשים. חלק מזה באשמת התסריט – הסצנה עם אריאל שרון (אוהד קנולר) כתובה כמו סצנה של מארוול כמעט, עם רפרנסים ופאנצ'ים ליודעי חן; חלק באשמת הליהוק – אין יקום שבו אני לוקח את רמי הויברגר ברצינות כמשה דיין, לא משנה איזה שפה הוא מדבר; אבל חלק גם קשור בניסיון המוזר לספר סיפור ישראלי בשפה זרה. הרי זה לא פרויקט כמו "מינכן", שבו השחקנים הישראלים נדחקים לשולי הפריים, אבל גם לא משהו ישראלי למהדרין. השעטנז הזה בעיקר מכשיל שחקנים טובים.
אפשר עוד להתפלפל על היתרונות של הסרט והחסרונות שלו, במיוחד בשאלת הקהל: האם הליהוק של מירן הלא יהודית נכון, האם עובדת היותו סרט פרו-ישראלי מובנת מאליה או חריגה ביחס לחו"ל, וכו' וכו'. אבל כל ההתפלפלויות יסתירו את העובדה שבבסיסו, "גולדה" פשוט סרט בסדר. החידוש שלו הוא רק עצם היותו, אבל כל דבר שבתוכו עשוי בתחושה כבדה של "ראינו כבר" – ולא רק כי הסרט כמעט הולך צעד צעד אחרי "שעה אפלה" של ג'ו רייט. לא מדובר במשהו שהיה אפשר להשיג בוויקיפדיה, ואני בטוח שהתלמידים שיצפו בו בבית ספר יזרמו איתו בסך הכול, אבל בסופו של דבר המצב הוא שאיכשהו "גולדה" הוא אפילו לא הסרט הישראלי הכי טוב על מלחמת יום הכיפורים בקולנוע כרגע.
אם כבר לחקות במאי בריטי ששם משפחתו הוא רייט
אז אני יכול לחשוב על מישהו יותר טוב מג'ו
כל עוד הרייט האחר יכתוב דמיות בגיל 35 ומעלה זה יהיה בסדר
בשאר המקרים…..
לייק על התגיות!
עושה לי חשק לראות את הכרזות של סרטי ״היקום הקולנועי של מדינת ישראל״.
אם מישהו בא לו להרים את הכפפה, זה יכול להיות אחל׳ה.
אלן סמית'י
(ל"ת)
מישהו יכול להסביר לי את כל הקטע של הjewface
אני באמת משתדל להבין את העלבון, אבל אני לא מצליח להבין למה שחקן לא יכול לשחק בן אדם מדת אחרת. אני יכול להבין גזע אחר וצביעת פנים בשחור וכ'ו.
שחקן המשמעות שלו היא לגלם בן אדם אחר ואם הוא מגלם אותו טוב הוא צריך לשחק אותו.
מה זה משנה שהלן מירן משחקת גולדה או בראלי קופר מאפר את האף שלו .
יגיע היום ששחקן לא יוכל לשחק חייל קרבי כי הוא היה ג'ובניק?.
לא מעביר ביקורת או כועס אני באמת פשוט לא מבין ורוצה ללמוד :-).
זו לא דת, וקופר הוא נושא אחר
לגבי השאר אני מסכימה.
אני עקרונית לא מסכימה עם התנגדות לליהוק "לא תואם" ואפילו ל"הלבנה" של דמויות בדיוניות, אבל יכולה להבין שבמציאות של תת-ייצוג לקבוצות מסוימות, זה נראה כמו החמצת הזדמנות נדירה.
אין היגיון בהחלה של ההתנגדות הזו על קבוצה עם ייצוג סביר.
לדעתי,
זו מתודולוגיית משחק שהוצגה בזמנו ב-"חזרות" לפיה אדם איננו יכול לגלם את מה שהוא לא התנסה בו ישירות כמו אישה שמעולם לא הייתה אם לא יכולה לגלם אם או הדוגמא הספציפית שם הוא של מיה גוטמן שלא חוותה סבל בחייה לא יכולה לגלם דמות מיוסרת. היא נשמעת על פניו מטופשת ומגבילה את מנעד הדמויות ששחקן יכול לגלם אבל מכאן עשויה לבוא ההשקפה המוזרה שלא יהודי לא יכול לגלם יהודי משום שעולם החוויות של היהודי שונה באופן תהומי מהלא יהודי.
אבל מדובר בשחקנים
אנשים שבהגדרה שלהם משקיעים הרבה כדי להתמקצע בלהיות מישהו שונה מהם.
אישית אין לי שום בעיה שלא-יהודים ישחקו יהודים, או כל דבר אחר כל עוד הם נראים מספיק כמו הדמות שהם אמורים לייצג והם שחקנים טובים מספיק בשביל לא להוציא מהחוויה.
ואם הלן מירן רוצה לשחק את גולדה – יש לה מספיק קרדיט בשביל לעשות את זה.
"יגיע היום"
מישהו פה לא היה בסביבה כש"בופור" יצא.
אני יכולה לנסות להסביר את זה
אקדים ואומר שאין לי בעיה עקרונית ששחקן לא יהודי יגלם יהודי, כמו שאין לי בעיה ששחקן סטרייט יגלם דמות של גיי. בעיני – שהשחקן הטוב ביותר לתפקיד יגלם את הדמות, ואם הוא שחקן טוב מספיק זה לא אמור לשנות כמה הוא דומה לה במציאות.
With that being said…
הטיעון מגיע למיטב הבנתי מכך שמדובר בקבוצות מיעוט שמקבלות פחות ייצוג על המסך, ולכן כאשר הן כבר כן מקבלות ייצוג, יש שיראו בזה הזדמנות לתת לשחקנים מקבוצות המיעוט האלו הזדמנות לגלם תפקיד משמעותי. זה נושא שנוי במחלוקת לגביי גייז ולגביי יהודים כי זה לא מאפיין נראה לעין בשני המקרים. לגביי סיטואציות בהן האפיון כן נראה לעין, יש בימינו הרבה פחות חוסר הסכמה (כלומר, אף אחד כמעט כבר לא חושב שזה סביר ששחקן לבן יגלם דמות אסיאתית או שחורה).
עכשיו, אפשר לומר שלא חסרה עבודה לשחקנים יהודים אז זה לא שיש פה איזו הזדמנות לתיקון עוול היסטורי של הוליווד כלפיי שחקנים יהודים (וזה אולי בניגוד לשחקנים גאים שהיו צריכים בעבר להישאר בארון מתוך חשש לקריירה שלהם). עדיין, אני חושבת שזה אחד הטיעונים המרכזיים, לצד הטיעון השני, שהוא ״מישהו שחולק מאפיינים עם הדמות יכול להזדהות איתה טוב יותר״. עכשיו, לדעתי זה חרא טיעון כי אפשר להשתמש בו לצורך אפלייה – נגיד לומר ששחקן גיי יתקשה לגלם דמות סטרייטית. זה בעיקרון לומר שאתה לא חושב ששחקן יכול לגלם דמות שלא דומה לו במציאות, וזה עלבון די גדול לעצם הרעיון של משחק.
ספציפית לגביי בראדלי קופר ולאונרד ברנשטיין – בעיני האף הוא בחירה אומללה לא בגלל שזו אנטישמיות, אלא בגלל שלבראדלי קופר יש במציאות אף יותר גדול משהיה לברנשטיין, והתוספת של האף המזויף לא גרמה לו להידמות יותר לברנשטיין, ורק הסיתה את הדיון למקומות לא רצויים עבורו. מעבר לזה, הייתי ממש רוצה לראות מה ג׳ייק ג׳ילנהל היה עושה עם התפקיד הזה, אבל לא בגלל שהוא יהודי, אלא בגלל שהוא בעיני שחקן יותר מוצלח ומעניין מקופר, ונשמע שהוא היה מאוד מושקע רגשית בפרוייקט.
אני מסכים עם מה שאת כותבת אבל יש שתי נקודות שאני חושב שכדאי לדייק.
הראשונה היא שאכן יש המון יהודים מאחורי ולפני הקלעים. הבעיה היא שעד לא מזמן ליהדות שלהם לא היה מקום מול המסך. כמו הקידוד הלהט"בי, היה קידוד יהודי, ומי שהבינה הבינה, אבל זה לא נאמר במפורש. כמו העונות הראשונות של סיינפלד, אחת מהסדרות היהודיות-אמריקאיות ביותר אי פעם (ואח"כ עם המשפחה של ג'ורג'). או דורותי וסופיה מבנות הזהב. אז כן, יהודי מעולם לא היה צריך להסתיר את יהדותו בעולם הקולנוע מאחורי הקלעים, אבל על המסך, אסור היה ליהדות שלו לבוא לידי ביטוי במפורש.
שנית, הייצוג שכן היה ליהודים, כיהודים (ולא כ-"סתם" דמויות, כש-"סתם" מתורגם אוטומטית לנוצרים לבנים) היה כמו בסרט הזה, שימוש במאפיינים יהודי בין היתר באמצעות אף גדול. כל מיני סממנים סטריאוטיפיים שעוזרים לשחקנית לעבור כיהודייה. כפי שכתבת, אין הבדל פיזי נראה לעין בהכרח בין יהודים ללא יהודים. הבחירה החוזרת ונשנית ללהק או לגלם יהודים שנראים "יהודים" על פי סממנים מסוימים דומה למה שנעשה ליהודים על ידי אנטישמיים. זה לא אומר שזו אנטישמיות כאן, בטח לא במקרה של קופר, אבל זו כן עצלות אמנותית, וזה כן מוביל לסטריאוטיפים שעלולים להתפרש כאנטישמיות.
יהודים הם מקרה מעניין בהקשר הזה: חזקים ומקושרים מצד אחד, ונרדפים מצד שני, משולבים ובשוליים. אנטישמיות עדיין קיימת, אין מה לעשות. לצד זה שיהודים השתלבו בתעשיית הסרטים והובילו אותה המון שנים, הם עדיין נרדפים על יהדותם, היא נתפסת כחריגה, ולכן הם נאלצו להסתיר את הזהות היהודית שלהם עד לא מזמן על המסך כדי לא להרחיק קהל פוטנציאלי. כשמייצגים יהודים שוב ושוב עם סממנים חיצוניים סטריאוטיפיים כמו אף גדול, זה במקרה הטוב לא עוזר, ובמקרה הרע תורם לאנטישמיות, גם אם הכוונה מאחורי הסרט היא לא כזו.
אתה צודק
ואכן התלבטתי אם להיכנס לדקויות האלה, כי זה נכון שהמצב של יהודים בהוליווד יותר מורכב ורווי ניואנסים מאשר מה שאפשר להעביר באזושהי אמירה גורפת. תודה על ההרחבה בנושא, ואני מסכימה בגדול עם מה שאמרת.
דרך אגב, בהקשר של הדואליות בהתייחסות ליהודים הן ככל יכולים ושולטים והן כחריגים ושוליים, ממליצה לקרוא את הספר של דיוויד בדיאל Jews Don’t Count. הוא מדבר מאוד בהרחבה על הנושא הזה, על הצורות המגוונות שתופסת אנטישמיות מודרנית, ועל האבסורד שקיים באיך שיהודים נתפסים (ומושמטים) משיח הזהויות המודרני.
מצטרף לדיון הזה קצת באיחור
מאמין שיש הרבה מה לדון בזה.
אבל בסופו של דבר, צריך לבדוק האם האפיון של הדמות היהודית היא טכנית (נולד להורים יהודים) או חלק מהותי מהשחקן (שומר מסורת/ תורה ומצוות).
אם טכנית מדובר על ראש אמפריית עסקים שבמקרה הוא יהודי, אני לא חושב שצריך דווקא יהודי שייצג אותו. הריסון פורד לא שונה מרוברט דאוני גוניור גם אם יהיה מדובר בלייצג יהודי.
אם הדמות צריכה להציג משהו מהיהדות (ולא כפרט טכני) אולי כן כדאי שזה יהיה משהו שקשור לזה (שיוכל להתחבר לפרט של קיום מצוות, ולא כבסרטים אחרים שזה פשוט בולט שהשחקן מנסה לשחק אותה יהודי דתי).
לצורך הדיון. האם אריק לנשנר (מגנטו) צריך דווקא להיות מגולם ע"י שחקן יהודי?
ליהדות תמיד יש השפעה
כמו שלכל מוצא אתני תמיד יש השפעה ולכל תרבות יש השפעה, בוודאי כשמדובר במיעוט. זה לעולם לא טכני. כתיבה טובה צריכה לזהות את הניואנסים האלה. לעתים אלה אפילו לא ניואנסים, ונוצר חור ענק בתסריט, במשחק ובעלילה כי לא מתייחסים לכל אלה. אם החליטו שראש אימפריית פשע יהיה יהודי, זה צריך לבוא לידי ביטוי על המסך.
לא חייבים להיות דתיים, כי יהדות היא לא רק דת. אני חושב שהסדרה הטובה ביותר שהדגימה את זה בשנים האחרונות היא "האקסית המשוגעת". סדרה שמפרקת נרטיבים מיזוגניים ופטריארכליים של נשיות בתוך מחזמר. לכאורה הדמות הראשית לא צריכה להיות יהודייה, ולא היה קורה כלום אם היא הייתה נוצרית. אבל רייצ'ל בלום היא יהודייה, והיא מביאה את כל המטען היהודי שלה לתוך הכתיבה של הסדרה ובוודאי לתוך הדמות של רבקה. וזה בולט, חזק ומוסיף המון רבדים לדמות, ועומק שקשה למצוא בסדרות אחרות. הייצוג היהודי אמריקאי שם הוא מעולה, ותורם רבות לפיתוח הדמות. כל זה כשהיא אוכלת שרימפס בכיף שלה. זה לא הופך אותה לפחות יהודייה. אם היא הייתה "יהודייה" בלי שום סממן זה היה פוגע בדמות, בכתיבה ובסדרה. בעיניי, זה עוול שגרמו לנו לחשוב כאילו יהדות היא רק דת, שאנחנו לא חלק משיח הזהויות המתקיים היום, או שאנחנו חלק ממנו אבל מהצד הלא טוב, המדכא.
בנוגע לשחקן או השחקנית, פה אני מסכים. אין בעיה של שוויון הזדמנויות בהוליווד. שחקן יהודי יכול להצליח כמו שחקן לא יהודי, אין שום הבדל חיצוני, בוודאי לא משמעותי, ולכן שחקן לא יהודי יכול לשחק יהודי. זה האידאל מבחינתי באופן כללי בעולם מושלם ללא דעות קדומות או אפליה. אבל – אם אתה בוחר לשחק יהודי ואתה לא יהודי, קח בחשבון שיש לך אחריות: לא לשחק מנייריסטי, לא ליפול לקריקטורה, לא להעלים או לטשטש את היהדות של הדמות. חייבים לעשות מחקר עומק גם על הנושא הזה, כמו על נושאים אחרים. זה בוודאי נכון גם באספקטים אחרים של ההפקה: כתיבה, בימוי, תפאורה וכד'.
דורותי וסופיה
הייתי שמח לקרוא עוד על הקידוד היהודי של דורותי וסופיה. לא מוצא קישור באינטרנט
גם אסטל גטי (סופיה) וגם בי ארתור (דורותי) היו יהודיות. לדברי בי ארתור, היא שיחקה את עצמה, כפי שהיא, וזה בא לידי ביטוי על המסך. אסטל רצתה לשחק את סופיה כיהודייה, אבל לדבריה, היוצרים החליטו שכמהגרת איטלקייה, יותר יזדהו איתה. אבל מה? חווית ההגירה של איטלקים ומה מאוד לחוויית ההגירה של יהודים (לא בדיוק באותו זמן, אמנם, כי שנות ה-40 באיטליה לא היו בדיוק ידידותיות ליהודים, וגם לא בארה"ב). וסיפור החיים של סופיה ושל דורותי מקביל לסיפור החיים של השחקניות, ומאוד מאפיין יהודים מהגרים בניו-יורק. בגדול, התאימו את הדמויות לשחקניות, והן שיחקו אותן באופן מושלם – כיהודיות. אבל בחרו להפוך אותן לאיטלקיות. לא רק הן, גם סטן, בעלה לשעבר של דורותי, היה יהודי. הסדרה מלאה בהתייחסות ליהודים ולתרבות יהודית, גם (אולי בעיקר) דרך הדמויות של סופיה ודורותי. אבל להיות ממש יהודיות, בפועל? לא. חס וחלילה. לא ניתן להזדהות עם יהודים.
אם כבר מדברים על זה
היום שבו פגשה סופיה את גולדה (חכו ל-1:30).
מבחינה היסטורית, יש גם סרטים שבהם הדמויות הראשיות היו אמורות להיות יהודיות, בין השאר כי היוצרים יהודים והביעו את עצמם ואת עולמם, אבל בלחץ האולפנים הן שונו. הכנופיה של "הפולנים" בסיפור הפרברים אמורה הייתה להיות כנופיה של יהודים צעירים שהוריהם היגרו מפולין. בסרט ובספר לאב סטורי, האהובה של הגיבור אמורה הייתה להיות יהודייה ולא קתולית ממוצא איטלקי. בשתי יצירות שעוסקות באהבה אסורה, היהדות של אחד הצדדים היא רלוונטית מאוד ומסבירה את ההתנהגות הקיצונית של כולם (כי בואו, מבינה שגזענות פנימית היא דבר נפוץ וכו, אבל איכשהו יותר הגיוני שהוריו הוואספים של הגיבור המצליחן ינתקו איתו קשר כי התחתן עם יהודייה מאשר כי התחתן עם קתולית).
ונכון, זה קרה בשנות ה-60 וה-50, אבל אני חושבת שבסופו של דבר זה העלים גם חלקים מההיסטוריה של כולנו מהתרבות הפופולרית- אנחנו פחות יכולים לדבר על אנטישמיות וגזענות כלפי יהודים בארה"ב בעשורים האלה, ועל העובדה שהם היו אז אוכלוסייה ענייה ומוקצה, ובכלל, כי היא אפילו לא הורשתה לעלות לדיון באמנות אז. הדיון לא ממש חזר במבט לאחור לתקופות האלה ומבחינתנו, בזיכרון ההיסטורי תרבותי, היהודים בארה"ב תמיד היו הדוד העשיר, החזק, האהוד וחסר הבעיות.
אתמול צפיתי בסרט גולדה, ששמו כפי שקראתי בריאיון עם הבימאי שלו, ניתן לו על ידי המפיצים כדי למשוך את הקהל. אולם הסרט לא עוסק כלל בחייה של גולדה וניכרת, גם כן כפי שהבמאי מעיד על עצמו באותו ראיון, ההשפעה של סרטי אימה אמריקאים עליו.
הסרט שערוך על פי ימי המלחמה, עמוס בדקות ארוכות מחרישות אוזניים של הקלטות מפורסמות בעברית במכשירי קשר בזמן המלחמה וכן ברעשים מחרידים של הפצצות והפגזות, משל הבימאי רצה להפוך גם את הצופים להלומי קרב של המלחמה ההיא, כאילו שלא היו מספיק. הדיאלוגים בסרט (באנגלית) הם תרגום של הפרוטוקולים המוכרים ביותר מהישיבות, כך שהסרט לא מוסיף שום דבר. למעשה יעיל יותר לקרוא על המלחמה בויקיפדיה.
לא הצלחתי להבין על מה השבח לשחקנית? על שעות האיפור הרבות שגרמו לה להיראות "אמיתית"? הקולז אפים על נעלי גולדה? העישון? לא הייתה שום מורכבות בדמות שלה. כולנו ידענו שהגנרלים היו גברים ושחלקם תמכו בהתעלמות מהאזהרות. בסיכומו של דבר הסרט הוא לא יותר מאשר אוסף של קלישאות – נעלי גולדה ומטבחון שלה, התיאבון של אריק שרון, הרטיה של משה דין. נמלטתי לפני אירועי החווה הסינית והצטערתי שלא יצאתי הרבה קודם. למעשה שטרחתי כלל להגיע. השיא היה אחר כך לשמוע בבית את יונית לוי שואלת את השחקנית מה גולדה היתה אומרת, כאילו שדמותה הגיחה מהשאול.
זה סרט שאין בו כל חדשנות ושום מימד אמנותי וסימבולי. גם ניחוחות הוליוודיים לא יכולים לעזור לו.
מהשאול?
(ל"ת)
במקור השאול זה עולם המתים, לאו דווקא הגהנום
ע"ע לרדת ביגון שאולה
זה לא אומר לרדת לקבר?
(ל"ת)
זה מה יש
שמעתי בפודקאסט את גיא נתיב מדבר על הסרט,
זה פרויקט שהתחיל עם הרבה יותר תקציב ובגלל הקורונה ושיקולים כאלו ואחרים סיים עם תקציב קטן בהרבה , אם אני לא טועה התחיל כפרויקט של אמזון וסיים במקום אחר לגמרי אחרי שהם העדיפו להתמקד בסרטים אחרים. לכן מקבלים סרט דל תקציב שלא יכול להראות סצנות מלחמה והבעיה היא שהוא מתמקד בדמות שמבחינת הישראלים כבר דובר עליה מספיק. אני דווקא הייתי מעדיף שיעשו ביופיק על אריאל שרון למשל. אדם שקיבל החלטות מאוד משמעותיות בהיסטוריה של ישראל ולצד רגעי גבורה אחראי על רגעים מאוד מעוררי מחלוקת.
אם כבר נכנסים לזה
דחוף לעבד את הסיפור של שאול לסדרה ב-HBO. כסף על הרצפה.
כמו כן, לכולנו ברור שעשרים שנה מהיום ומישהו יהפוך את מה שהולך במדינה כבר ארבע שנים לסדרה, כן?
סדרת אימה.
(ל"ת)
דווקא חשבתי על סדרת דוקו
בתור מישהו שלא יודע מה דעתו ומתעב את שני הצדדים, אני חושב שככה אפשר לספר את זה הכי טוב
נראה לי שיהיה מאתגר מאוד לעבד את כל מה שקרה מאז 2019 לסדרה או סרט שילכדו את החוויה המציאותית. מדובר בסופו של דבר בזגזוג דו קוטבי בין אירועים הזויים מאוד, משעשעים מאוד במבט אובייקטיבי עד פארודיים לחלוטין, לאירועים מלאי פאתוס וגורליים לחייה של מדינה ובעלי משקל חוקתי וציבורי ומה לא. סרט "רציני" שיחתוך את החלקים המצחיקים וההזויים ואת ההתנהגות ה… ליצנית של המעורבים בדבר (אפילו רק במשפטי נתניהו, אפילו רק בתיק 4,000) ויתמקד בדברים הגורליים והרציניים יאבד הרבה מהחוויה האותנטית של לחיות בתקופה הזאת, מצד שני זה באמת לא רק סיפור הזוי ומצחיק. רוב ההומור נבנה על העובדה שזאת התנהגות מגוחכת מצד מי שעוסקים בכסף של מדינה וחיים של המוני אנשים.
זה כמו השאלה איך יעבדו בעתיד את מלחמת אוקראינה-רוסיה, האכזרית והמדממת שגבתה מאות אלפי קורבנות, בהתייחס לדמויות הצבעוניות והייחודיות שעומדות בראש שתי המדינות- ולדימיר פוטין, קריקטורה של רודן, וולודימיר זלנסקי, בדרן יהודי שהגיע לשלטון באמצעות סיטקום פופולרי וייאוש לאומי. ודמויות הזיה רצחניות כמו פריגוז'ין שגרם לכל העסק להישמע כמו משחק די.אן.די על מלכים והמפקדים העצמאיים של שכירי החרב שלהם.
ההודעה שלך מקוממת
טוח שגם על שרון יש הרבה מה להגיד. יחד עם זאת גולדה היתה הרבה דברים והסיפור שלה מעניין לקהל גם אם נצמצם אותו לשתי הנקודות היחידות שכולם יודעים וזוכרים:
1. היא חתומה על המלחמה הכי מדממת בישראל
2. היא אישה שהנהיגה מדינה סופר אובר מצ׳ואיסטית בתקופה שכל העולם היה סופר מצ׳ואיסטי.
האם דובר עליה מספיק? לדעתי לא
אבל נשמע שהסרט הזה לא מוסיף הרבה מעבר לנקודות האלו וזה קצת חבל.
ככה זוכרים ראשי ממשלה לרוב.
לא כדמויות מאד מורכבות, לא את ההצלחות וכישלנות, יוזמות, מהפכות קטנות או איזו מידיניות כלכלית מהפכנית. את אריאל שרון זוכר בגלל ההתנתקות ובגלל מצבו הרפואי לדוגמה. ברור שיש בקיאים ממני אבל ההדיןט הממוצע זוכר אותם כך (בייחוד כשהוא בקושי היה ילד כשאריאל שרון היה חי)
מה מקומם?
זורקים פה מילים כמו מקומם, על מה ? מה כבר אמרתי ,
גולדה בנאדם סופר מעניין, שווה לבחון את הדמות שלה מעבר לאירועי יום כיפור, למשל עזרה להקים את ביטוח לאומי , אני חושב שבחרו לספר עליה דווקא בגלל שהיא הייתה ראשת ממשלה בתקופה שלא היו כאלו בעולם(אגב ממה שקראתי , לא בדיוק דחפה נשים אחרות קדימה בדומה לתאצ'ר) .
אבל שוב ממסגרים את כל החיים שלה דרך אירועי יום כיפור וזה בעיני כבר מאוס .אם כבר במאי ישראלי מדבר על ראש ממשלה הייתי הולך על אריאל שרון, בתור אחד שמתעניין בפוליטיקה , אני חושב שהוא אדם סופר מעניין, אחראי על מבצעים סופר חשובים בתולדות ישראל כמו חציית התעלה ביום כיפור לצד החלטות מעוררות מחלקות כמו אלו במלחמת לבנון הראשונה וההתנתקות.
לא "זורקים פה מילים" אלא אני *השתמשתי* במילה
גולדה היא לאו דווקא טיפוס חיובי, אע"פ שהרבה מהנרטיב סביב למה היא לא טיפוס חיובי נולד מהבדיעבד.
לשאלתך, מקומם בעיני שטענת שדובר עליה מספיק, כאילו שאין מה להוסיף. אני מסכימה שמדברים עליה הרבה בקוטנקסט די שטחי ונשמע שגם הסרט הזה לא ממש מוסיף הרבה, אבל לא חושבת שאי פעם ראיתי יציאה שלמה שעסקה בה- מההתחלה ועד הסוף עם המכלול של הפיקנטריה ושל האירועים הגדולים. אני לא חושבת שדובר בה מספיק.
זה תלוי איזו דמות מחפשים
שתי הדמויות האלה מעניינות.
גולדה היא דמות מעניינת של אישה שהתקדמה בזכות נחישות עצומה ושאפתנות כשהרבה דברים היו לרעתה- היא גם הייתה אישה ביישוב היהודי בארץ, במחנה הפועלי בתקופה שאפילו זכות ההצבעה של נשים הייתה בסימן שאלה, כשאין לה רקע כלכלי תומך ואפילו השכלה גבוהה שתעמוד לצדה. היא השלימה תיכון בלבד, וגם בשביל זה היא ברחה מהבית כי ההורים שלה לא חשבו שנערה צריכה ללמוד בתיכון וגם לא שהם צריכים לממן את זה, והרבו ללעוג לה על חוסר ההשכלה שלה "אם יש לה גם ככה אוצר מילים של 200 מילים, למה היא משתמשת רק ב-100 מתוכן?". והיה גם את המטבחון. גם לסיפור סביב מלחמת יום כיפור היה הקשר מגדרי מובהק: האם היא לא חזתה את המלחמה כי היא אישה? האם היא סמכה יותר מדי על שר הביטחון שלה כי היא אישה, או שזה היה קורה גם לגבר? (לדעתי זה קרה לפני כן ויקרה בהמשך גם לגברים, ראו אריאל שרון ובגין, אבל זה נחשב עדיין דיון).
אריאל שרון הוא דמות אחרת מאוד עם סיפור אחר ו"ז'אנר אחר", זאת דמות של לוחם ומפקד עצמאי שאף פעם לא ממלא פקודות, ברגעי גבורה וברגעי שפל. הדבר הכי דומה ליואב התנ"כי, אני חושבת. שר צבא נועז, דמות עצמאית שלא מצייתת לפקודות, שטובתה האישית וטובת הממלכה מעורבבות. הוא חצה את התעלה ביום כיפור על דעת עצמו לפי המיתוס ושינה את מסלול המלחמה, הוא גם יצא על דעת עצמו למלחמת לבנון הראשונה לפי דעה מסוימת במחקר ההיסטורי. הוא נחשד בשחיתות, הבן שלו ישב בכלא, הוא שינה את החוק כדי להקל על יכולתו להמשיך להיבחר לראש הממשלה גם עם כתב אישום (שלא הוגש בסוף). אליל ההתנחלויות שפינה את רצועת עזה וגוש קטיף. האופי המובהק, הכריזמטי והעצמאי שלו נשאר תמיד אבל ברגעים מסוימים בהיסטוריה הוא נזכר כגיבור ובאחר- כמעט נבל. האם גיבורים הם האנשים הנכונים בזמן הנכון, ובזמן אחר אותן תכונות יכולות להפוך אותם לנבלים? האם אין בעצם טיפוס של גיבור, אלא גיבור הוא מי שתכונותיו האישיות ומעשיו התאימו למה ששולחיו היו צריכים באותו רגע בהיסטוריה?
זה תמיד תלוי איזו דמות מחפשות לסרט
בקריאה חוזרת אני מבינה שלא לגמרי הסברתי את עצמי, קצת התקוממתי על הקריאה הלעומתית 'דיברו מספיק על גולדה, מעניין יותר לדבר על אריק שרון' לא כי יש לי משהו נגד לדבר על שרון, אלא כי אני לא מבינה למה זה אחד על חשבון השני. וקצת מתקוממת על כך שהיתה בהודעה קביעה שמבחינת הישראלים כבר דיברו מספיק על גולדה, שאני מוצאת שזה מאוד לא נכון. בים המידע והשיח על הגנרלים והמנהיגים השונים, מורשת גודלה נשארה בעיקר הכשלון של כיפור, כשבפועל היא היתה אישה בתפקיד הנהגה במדינה שאין יותר מידי חומר לביופיקים על נשים נוספות, אז אפילו אם הייתי חושבת שמיצו את השיח עליה, הייתי חושבת שאפשר להמשיך. ואני לא מסכימה שהשיח מוצה. ואם אחזור לחלק הראשון, איכשהו תמיד זה ממוצה כשאפשר לחזור לדבר על גבר כלשהו. אז התקוממתי..
אבל לדעתי עדיף דמות שפחות הוצגה על המסך
לא באתי בשום צורה לתת אמירה שוביניסטית על גולדה ,לפעמים מעצבן אותי שמחפשים באתר הזה לפרש דברים בצורה שלילית. כמו שכתבתי כבר ואולי לא חידדתי מספיק בתגובה הראשונית, לדבר על גולדה באירועי מלחמת יום כיפור זה דבר שכבר נעשה המון פעמים ,ואם כבר מדברים על גולדה עדיף שזה יהיה בסדרה שתציג אותה בראייה יותר רחבה לאורך כל שנות חייה.
בחרתי לכתוב על אריאל שרון כי זה מעניין לבחון את הדמות שלו ובסופו של דבר כשאתה עושה סרט על ראש ממשלה ישראלי ומכוון לקהל הישראלי עדיף ללכת על דמות יותר מעוררת מחלוקת שתעורר עניין לבוא לסרט, כי בסוף הדעה של הישראלים על גולדה היא די מקובעת לצערי בגלל כישלון יום כיפור. בחרו אותה בגלל שעכשיו 50 שנה לאירועי אותה מלחמה ובגלל השיח הזהותי שאני פחות בעדו . לכן אם אתה עושה סרט כזה עדיף ללכת על דמות שפחות הוצגה על המסך ועדיף לנסות להראות אותה בזווית שונה. אני תמיד בעד להציג פן חיובי ושלילי של כל דמות פוליטית בין אם בגין או ציפי לבני. יש תמיד שיח על דמויות פוליטיות והייתי שמח אם היו עושים יותר סדרות עליהם , זה יכול לתת פרספקטיבה חדשה בפוליטיקה המקוטבת שלנו.
מצד שני אירועי גולדה קרו עשור לפני שנולדתי
ולפרספקטיבה יש משמעות. אריק שרון הוא עדיין זכרון טרי, ואחת החסרונות בעיסוק בו עכשיו, לדעתי, שהפעלים שלו עדיין נידונים כאירועים אקטואליים יחסית. אנחנו עדיין, בימים אלו, עוסקים בהתנתקות ומשמעויותיה. האנשים שהוא החליף וגם אלו שירשו אותו במשרת ראה"מ (ביבי) עדיין נמצאים בשלטון. אז יש משהו שיהיה מאוד קשה לנתק בעיסוק בו- לכן הייתי מציעה שיהיה מעניין יותר לראות את הסרט עליו בעוד עשור.
היה דיבור על סדרה על גולדה
עם שירה האס בתפקיד גולדה. אם היא עדיין קוראת אז זאת בטח תהיה יצירה מקיפה יותר.
שירה האס?
כאילו, היא שחקנית מצוינת ואולי השגרירה הכי טובה שלנו בחו"ל (מתלבט אם פורטמן נחשבת. אני סוטה מהנושא), אבל היא לא מתאימה פיזית לגולדה. האס צעירה, קטנה וקלילה. גולדה היתה מבוגרת (דא), גדולה וכבדה. מה הקשר ביניהן?
יש לציין שגם הלן מירן עברה איפור ולבשה חליפת שומן.
(ל"ת)
ועדיין היא בת 78 בזמן ששירה האס בת 28
אלא אם מתכוונים לעסוק בגולדה מאיר הצעירה, מה שקצת תמוה מאחר ואת הדברים המשמעותיים בחייה (כמו למשל כהונתה כראש הממשלה) היא עשתה בגיל מבוגר, כך שלא ברור מה ההיגיון ללהק שחקנית שעוד לא הגיעה לגיל 30.
אז אחרי הדיון האם לא יהודי יכול לשחק יהודי,
אתה רוצה לפתוח דיון של האם צעיר יכול לגלם מבוגר?
תסכים איתי שזה לחלוטין לא אותו הדבר
לא יהודי יכול בקלות לגלם יהודי, הרבה יותר ממה שבחורה בת 28 מסוגלת לגלם אישה זקנה בת למעלה מ-70, אני מניח שתסכים איתי על זה.
למה שאסכים איתך על זה? היא שחקנית מקצוענית, שתשחק.
(ל"ת)
מיה גות' הייתה נהדרת ב-X
(ל"ת)
סרט מאכזב מאוד. משחק רע של רמי הובינגר ורוב השחקנים הישראלים. תסריט ובימוי דל בתעוזה, בדרמה ובתקציב. לא מחדש כלום . הכי גרוע, אם אני מחכה שהסרט יגמר כבר אז סימן שהוא ניכשל. ציון 6 גג וראיתי כבר סרטים מתוצרת ישראלית הרבהה יותר טובים. בלי תקציב, כשרונות הוליוודיים ואוסקרים.
רמי הויברגר נורא בסרט הזה
סרט ממוצע כל כך ומשעמם, לא עושים סרטים כאלה יותר ואני לא מתכוון לזה בקטע טוב.
שלא לדבר על הניסיון להפוך את גולדה ליחידה שתפקדה ולנסות להוריד ממנה את האשמה למה שקרה במלחמה הזו.
הלן מירן באמת טובה אבל לא הופעה מיוחדת כל כך כמו שאחרים אומרים, היא פשוט הדבר היחיד הטוב בסרט הזה אז אולי זה גורם להופעה שלה להיראות טובה יותר.
פספוס.
הייתי משלם הרבה כדי לראות את מירן מתמודדת עם האויבים האמיתיים: הפנתרים השחורים בגילומם של שלישיית מה קשור.
הם לא נחמדים (אבל מצחיקים)
(ל"ת)