"חיים שלמים" לא מצליח להרשים, עד שמתחיל משולש האהבה

בסצנת הפתיחה של "חיים שלמים" אנחנו צופים מרחוק בשלושה אנשים היושבים בבר – אישה אסיאתית ושני גברים, לבן ואסיאתי. מעל התמונה נשמע דיאלוג בין גבר ואישה בלתי נראים, המנסים לפענח מה טיב היחסים בין השלושה, והאם האישה היא בת זוגו של אחד מהגברים. הדוברים הבלתי נראים אינם דמויות בסרט, ונקודת המבט החיצונית הזאת לא תחזור יותר. אבל זו אחת הסצנות הטובות ביותר בסרט. הבעיה היא ששום דבר בשתי המערכות הראשונות, שחוזרות שנים רבות אחורה ומתפקדות כאקספוזיציה מאוד ארוכה, לא משתווה אליה. רק במערכה השלישית, שבה "חיים שלמים" חוזר אל אותה סצנה, הוא מתגבש למשהו מעניין ונוגע.

סרט הביכורים של המחזאית סלין סונג, קנדית ילידת דרום קוריאה, זכה בארה"ב לביקורות משתפכות, שמכתירות אותו כאחד הסרטים הטובים ביותר של השנה וצופות לו מועמדויות לאוסקרים. אני משערת שזה נובע מהמיעוט הנוכחי של סרטים אמריקאים שמנסים לעסוק באמת ובתמים בטבען של אהבת אמת וערגה בלתי ממומשת. אבל אותה ערגה, שעוצבה על המסך בשוטים מעודנים ומתפייטים (כמו מיסגור השחקנים דרך חלון של רכבת תחתית, ודימויים חוזרים של איש ואישה עומדים זה מול זה בלי לגעת), נראתה לי מעושה מדי. לא פעם "חיים שלמים" הרגיש כמו חיקוי אמריקאי של סרט אסיאתי אומנותי.

נא יאנג והא סונג הם ילדים המתגוררים בשכנות זה לזו בדרום קוריאה. שניהם תלמידים הכי טובים בכיתה, אבל היא קצת יותר. יום יום הם הולכים יחד הביתה בתום הלימודים, עד שנא יאנג מספרת להא סונג שמשפחתה עומדת להגר לטורונטו. 12 שנים אחרי כן הא סונג מסיים את שירותו הצבאי, ונא יאנג, ששינתה את שמה לנורה, עוברת לניו יורק, שם היא רוצה לפתח קריירה של מחזאית (מסלול דומה לזה שעשתה יוצרת הסרט). הא סונג, שהשתלב בשוק העבודה וחי חיים של שגרה שוחקת, יוצר איתה קשר דרך פייסבוק, והם מתחילים לשוחח דרך סקייפ. השיחות ביניהם לא מאוד מעניינות, ולא מבהירות מדוע השניים מעוניינים להמשיך את הקשר, מעבר לאיזה זיכרון ילדות רחוק.

כאמור, הסרט מתחיל באמת רק במערכה השלישית, כשלדרמה מצטרפת דמות שלישית, שהיא בעצם הכי שלמה, מורכבת ונוגעת ללב. בריטריט כתיבה נורה פוגשת את ארתור היהודי, והשניים מתחתנים. כעבור 12 שנים נוספות, כשהא סונג טס לניו יורק לפגוש את נורה, בתקווה לא מוצהרת לגרום לה לעזוב את בן זוגה ולבחור בו, הדרמה המרפרפת מתחילה להתגבש דווקא סביב יחסו של ארתור להחלטתה של נורה לפגוש את בן מולדתה.

בתחילת יחסיהם נורה מספרת לארתור על איזה קונספט קוריאני של רומנטיקה המכונה ין-יאן, שלפיו אוהבים אמיתיים הם כאלה שנפגשו פעמים רבות בחיים קודמים. למול התפיסה השמימית של אנשים שנועדו זה לזו, ישנה הזוגיות הנוחה והלא מאוד רומנטית של צמד הכותבים. בעודם שוכבים במיטה, ארתור עצמו מעלה את השאלה מה היה קורה אילו נורה פגשה מישהו אחר בריטריט – האם היתה מתחתנת איתו. ברור שהוא מאוהב בה, השאלה היא אם זה הדדי, והערגה שלו לאשתו היא בעצם הלב הפועם של הסרט.

הסצנה במיטה כתובה יותר טוב מכל מה שקרה על המסך עד אז. בכלל, הדיאלוגים בין נורה (גרטה לי) וארתור (ג'ון מגרו המצוין) הרבה יותר עמוקים ומעניינים מכל שיחותיה עם הא סונג. מה שבכל זאת מושך אותה אל הבחור הקוריאני – מעבר לערגה למשהו שלא מומש – הוא היותו יפה כל כך. למען האמת, הוא יפה מדי לתפקיד של גבר קוריאני ממוצע. הא סונג מגולם על ידי טאו יו, כוכב קולנוע וטלוויזיה קוריאני (יליד גרמניה). אפשר, ואפילו מומלץ, לראותו בנטפליקס בסדרה הרומנטית המבדרת "Love to Hate You". הוא מגלם שם כוכב של קומדיות רומנטיות עם להקת מעריצות צמודה. התפקיד ההוא הרבה יותר מתאים לטאו יו, שאכן נראה כמו כוכב של קומדיות רומנטיות. ב"חיים שלמים", לעומת זאת, יופיו הרב נדמה לא מתאים לדמות שהוא מגלם, ותרם לתחושה שהסרט מתייפייף קצת יותר מדי. בכל זאת, המערכה השלישית של הסרט ראויה לכל התשבוחות, וכדאי לראות את הסרט בשבילה.
3.5 כוכבים
Past Lives בימוי: סלין סונג. טאו יו, גרטה לי, ג'ון מגרו. ארה"ב 2023, 105 דק'