אני מתקרב, בצעדי ענק, לגיל 40, ואני לא זוכר תקופות ארוכות שצבי הנינג'ה לא היו בקולנוע. מאז הסרט המצולם הראשון ב-1990 היו שבעה סרטים בקולנוע של הגיבורים הירוקים עם השריון (מהם מפחד כל בריון), אפילו יותר אם סופרים סרטים ישר לסטרימינג; אני די בטוח שיש מחזות של שייקספיר שזכו לפחות עיבודים. בשלב מסוים התלונה על כמה הקונספט הזה מטומטם חייבת לפנות דרך לעובדה הפשוטה: זה עובד. ארבעה דורות כבר גדלו על השטות הזו, בשעה שהמון חקיינים נשכחו משל סטאלין הניח יד על התמונות שלהם.
אז הנה, השנה היא 2023 ויש לנו סרט מצויר חדש. כמה דברים השתנו: אין לנו שרדר או טכנודרום, קייסי ג'ונס לא נראה באופק ואפריל אוניל בקושי בשלב ההתמחות בכל הנוגע לשידור בחדשות, אבל כל מה שחשוב נשאר קרוב למקורות: בביוב מתחת לרחובות ניו יורק חיים ארבעה צבים בדמות אדם, לאונרדו (מנהיג הצבים), דונטלו (אוהב להמציא תכסיסים), רפאל (מדליק אבל חוצפן) ומיכאלאנג'לו (דווקא לא רקדן), תחת ההשגחה של מאסטר ספלינטר, שלימד אותם את אמנות הנינג'יסטו.
באנגלית "צבי הנינג'ה" הם לא סתם צבים שהם נינג'ה אלא "צבי הנינג'ה בני הנוער המוטאנטים" (בניגוד, כמובן, ל"צבי הנינג'ה הקשישים המוטאנטים" או "צבי הנינג'ה בני הנוער שקיבלו את כוחות העל שלהם בקסם"), והגרסה הזו של הסיפור לוחצת קצת יותר על אלמנט הנעורים. הצבים שלנו הם לא לוחמים מאומנים, אלא בני נוער היפראקטיביים שבעיקר עסוקים בלעשות שטויות. ספלינטר, מצידו, ראה את "מוצאים את נמו" ולמד ממנו את כל השיעורים הלא נכונים: הוא אבא חרדתי שלא מוכן שהבנים שלו יראו את עצמם לעולם החיצון מתוך חשד (לא בהכרח לא מוצדק) שבני האדם ישנאו אותם ו"יחלבו" אותם (תראו ותבינו).
דברים מתחילים להשתנות בשגרת חייהם כאשר הצבים מצילים את הכתבת-בעיני-עצמה אפריל אוניל, ומגלים דרכה על גל פשע שמנהל רב-קרימינל מסתורי בשם סופרפליי. אם ראיתם את הטריילר, ואם יש לכם טיפה הבנה שאתם רואים סרטים על בעלי חיים מוטנטים, לא תופתעו לגלות שהצבים הם לא החיות המוטנטיות היחידות בהעיר הזו, ושיהיה פה טירוף. עם מוטנטים. היי, זה השם של הסרט!
בכל אופן "טירוף" הוא כנראה שם תואר לא רע לסרט (למרות שהמילה "מהומה" מאנגלית מתאימה יותר). כמו הגיבורים שלו, "צבי הנינג'ה" החדש הוא סרט היפראקטיבי והיפרקינטי שבו כל דבר זז במהירות גבוהה ובלי הפסקה. הצבים מדברים וקופצים וזזים בתזזיתיות וחוסר נוחות שהולמות את חוסר היכולת למצוא את המקום שלהם בעולם. להיות מתבגר זה קשה מספיק, להיות מתבגר כשיש לך עור ירוק, שריון ואבא עכברוש זה בכלל סיוט.
כסרט על חבורת נערים מוזרה "טירוף המוטנטים" הוא סרט די מוצלח. הרגעים שבהם הצבים סתם עושים דברים – משחקים את המשחקים הפרטיים שלהם, מתגנבים החוצה לראות סרט קלאסי, יוצאים לעשות את הגרסה שלהם לקניות – אלו כנראה החלקים הכי טובים בסרט. הם לא מושלמים: הסרט סובל מכך שיותר מדי מהסיפור מבוסס על היכרות עם האישיות של הדמויות הללו, מה שאומר שהתסריט לא באמת מציג אותם יותר מדי.
אני מניח שהיוצרים קיוו שהשחקנים יספיקו כדי לתת לכל הדמויות את האישיות שהתסריט לא סיפק להם. באנגלית החליטו ללכת על שחקנים צעירים ולא מוכרים (לשלושה מתוכם אין אפילו דף ויקיפדיה) ואז כעזר כנגדם ליהקו לגלם את דמויות המשנה ים של כוכבים שכנראה היו שם בעיקר בשביל הצ'ק (ג'יאנקרלו אספוזיטו מופיע לחמש דקות שלמות).
אבל אולי אני סתם מלעיז – עבדכם הנאמן ראה, במקום, את הגרסה המדובבת ואני חייב להגיד שזה עובד בכלל לא רע. אני לא בטוח מה הגיל של המדבבים של הדמויות הראשיות אבל יש להם את האנרגיה הנכונה: הם לא נשמעים כמו בני ארבעים שמדבבים ילדים, והם עושים את זה בלי לעלות על העצבים; עסק לא קל כשמדובר בתשעים פלוס דקות יחד עם חבורה של ילדים היפראקטיביים.
הבעיה של הסרט מתחילה כשאנחנו נכנסים לעלילה עצמה שכוללת, כמצופה מסרט גיבורי על, הרבה אקשן ומכות והצגה של תריסר דמויות חדשות שממלאות את המסך. אנחנו בעידן של פוסט "ממד העכביש" וזה אומר שהסרט מרשה לעצמו להיות הרבה יותר מסוגנן מ, נגיד, הגרסה הנשכחת מ-2007. יש הרבה קטעים מגניבים שבהם סצנות נמסות אחת לתוך השניה, או שהתנועה של דמות אחת עוברת בקאט מהיר לתנועה של דמות אחרת. יש הרבה אישיות לרקעים ולעיצובי הדמויות אבל כל הסגנון הזה בא, בסופו של דבר, על חשבון הנהירות. סצנות האקשן קשות למעקב, במיוחד המרדף לקראת האמצע שמערב כמה מכוניות ויותר מתריסר דמויות שנאבקות ומקפצות וצועקות ואין לי ממש מושג מה בדיוק קורה בכל רגע נתון. אני מבין את הלך הרוח הכללי אבל לא מסוגל לעקוב אחרי פעולות אינדיבידואליות. זאת בניגוד ל"ממד העכביש", שם למרות הבלגן סצנות האקשן היו ברורות, והסרט גם מצא זמן להאט ולתת לגיבורים שלו לחוות משהו אישי. אבל שם היה ספיידר-מן אחד שבאמת היה במרכז הסיפור, ופה יש לנו ארבעה צבים, עכברוש אחד ועוד נערה צעירה. כשכל אחד מהם חווה הארה בנוגע למצבו, זה קורה מהר מדי. תוסיפו לכך את גלריית הדמויות המשניות ותבינו שזה סרט שאין בו כמעט זמן לנשום.
"טירוף המוטנטים" באמת מוטרף מדי, ועד כמה שהוא כיף לצפייה (בעיקר לילדים שהיו איתי) הוא צריך להירגע. או שאולי אני צריך להיות יותר היפראקטיבי עבורו.
צב צבים צבי הנינג'ה
ועכשיו אני לא מצליחה להפסיק לזמזם את השיר. מקווה שאתה מרוצה…
רק בבגרותנו הבנו (כנראה) שזאת הייתה פרודיה על נ נח נחמ נחמן מאומן.
(ל"ת)
בדיוק כך... כבר יומיים
(ל"ת)
אחרי שעברו כמה ימים אני עדיין חושב שזה סרט חמוד וכייפי,
אבל לא יכול שלא להתבאס קצת מהאוריג׳ין שנתנו לספלינטר ואיך שהם משנמכים את בקסטר סטוקמן. מניח שגם בסרט הבא שכבר הוכרז האוריג׳ין של שרדר יהיה גם פחות שווה אבל ככה זה כשיש ים של עיבודים ולפעמים פשוט צריך ללכת על משהו שונה *דווקא*.
בקיצור, זה עדיין הסרט הכי טוב קל הצבים, אבל כשמשווים לכמה מהסדרות (כולן חוץ מהאחרונה בעצם) הוא מרגיש כמו מוצר נחות. אבל היופי הוא כמות העיבודים, עוד לפני שנוגעים בכלל בקומיקס ששינה כיוון כמה וכמה פעמים לאורך השנים.
פלוס, הדונטלו החדש כל כך חמוד שבא לי לאמץ אותו.
העיבוד הכי טוב של צבי הנינג׳ה (וגם עם האויבים הכי מגניבים) זה בכלל משחק הנינטנדו.
https://youtu.be/l9Bc69J6tSU
זה אפילו לא משחק הוידיאו הכי טוב של צבי הנינג׳ה.
(ל"ת)
אז מה כן?
(ל"ת)
זה
https://youtu.be/2jLO1upcd8w
יש מצב. הוא ו-Turtles in Time.
(ל"ת)
למה שלא יהיו לצבי הנינג'ה חיי נצח?
הם היפראקטיביים, הם אוהבים פיצה, רק פיצה, הם אוהבים נינג'ות, הם אוהבים רעש ומהומה והתרוצצות, הם לא מבינים את החוקים הנוקשים האלה של בני האדם המבוגרים, יש להם חוש צדק פשוט ובסיסי אך בוער וזועם, יש להם יחסים סבוכים עם האחים שלהם, הם מאוד אוהבים את ההורה שלהם ומלא פעמים לא מצליחים להקשיב לו, הם ילדי בית ספר יסודי בהתגלמותם והפנטזיה שלהם לחיים מאושרים.
לפחות, צירוף קטלני של כל מה שחשוב למבוגרים לדכא בילדי בית ספר יסודי (וגם ילדות, אני חושבת, אי אז באמצע שנות האלפיים, כשאף אחד לא הכיר את וונדרוומן ולא הייתה את תנועת חובבות מארוול, זה היה מותג האקשן/ קומיקס הכי יוניסקס שאני זוכרת אם לא היחיד).
דווקא אהבתי שבעברית תרגמו בתרגום מחסיר לצבי הנינג'ה
ולא ל"צבי הנינג'ה בני הנוער המוזחים" או משהו כזה, למרות שבעברית כן היו קוראים להם לפעמים "הצבים הצעירים", פשוט כי אין שום משמעות מיוחדת להיותם בני נוער או סתם בגיל כזה או אחר. כאילו, ברור שהם לא יכולים להיות זקנים, אחרת הם כנראה לא היו יכולים להילחם כל-כך טוב (אלא אם כן הם קארל פרדריקסון), וברור גם שהם לא ילדים בגילאי הגן או משהו כזה, אבל גם אין שום משמעות להיותם (כביכול) בגיל ההתבגרות כי הם לא עונים על שום סטריאוטיפ נעורים הגיוני או מכליל, והרי בכל מקרה לפי סיפור המקור שלהם הם פשוט נוצרו כמו שהם בגיל שלהם ועם כל ההתנהגות שלהם וזהו. תגידו: "אבל הם אוהבים פיצה". אז א) במקור הם בכלל אהבו לשתות בירה אבל זה שונה לפיצה כדי לא לעורר התנגדות בקרב המפרסמים; ב) פיצה היא המאכל האהוב ביותר בכל העולם (בדוק. חפשו בגוגל.) ובוודאי שאין לו שיוך גילאי כלשהו (והרי גם דורון פישלר כבר מזמן עבר את גיל הנעורים…) בקיצור, מהמקרים האלה שדווקא התרגום המחסיר מתעלה על המקור המסורבל. צבי הנינג'ה לא ממש מתנהגים כמו נערים בגיל ההתבגרות (או, אם כן, הם יכולים להיות בכל טווח שבין 14-35) והם פשוט דמויות פיקטיביות כל-כך ידועות עם אופי כל-כך מוכר כבר כל-כך הרבה שנים שזה פשוט מיותר. חבל שגם באנגלית לא פשוט קוראים להם The Ninja Turtles. אהבתי גם את הראיון המפורסם עם יוצרי הדמויות מלפני כמה שנים ואיך כל השמות יצאו להם לגמרי במקרה (בת הזוג של אחד מהם למדה על האמנים הקלאסיים מתקופת הרנסאנס באוניברסיטה ולכן הצבים קרויים על שמם, שרדר על שם הפומפיה שהם בדיוק שטפו בכיור וכו')
הם מתבגרים
כי יש להם אימפלוסיביות ואידיאליזם שמאופיינים לשלב ההתבגרות והטרום בגרות.
יש היום תיאוריות שמדברות על כך שלפני הבגרות ואחרי גיל ההתבגרות יש מין שלב של טרום בגרות/"עלומים" שהוא בגדול בגילאי 19-25, וגם שם אנחנו עדיין רואים את אותו אידיאליזם ואימפולסיביות שמאפיינים את גיל הנעורים.
אני מסכימה איתך שהצבים יכולים להיות בכל גיל בטווח שבין 15-25, אבל אני חושבת שזה די ברור שיש בהם משהו בוסרי, שלא מתאים לגילאי 30+
מזכיר לי תיאור שלהם שקראתי פעם
״הם שוחרי שלום, אבל ששים למלחמה״. ב-2023 בכל אופן (והרבה לפניה) כבר ידוע שגיל ההתבגרות כפי שהוא מוגדר על ידי פסיכולוגים פשוט נמשך ונמשך הרבה אחרי גיל 18 או 21, עד שהאדם מקים משפחה משל עצמו ולפעמים גם הרבה מעבר לכך, ולכן זה מיותר. אימפולסיביות=תכונת אופי שאיננה תלויית גיל, הרבה בני נוער אינם אימפולסיביים (אני לא הייתי) וגם אנשים בוגרים ואפילו זקנים יכולים להיות אימפולסיביים. אני די בטוח שאם הדמויות היו נוצרות בתקופה קצת יותר מאוחרת היו קוראים להם פשוט צבי הנינג׳ה גם באנגלית מבלי להזכיר שהם בגיל ההתבגרות או בכל גיל אחר.
לא נכון
הנה, גם אני יכול לקבוע נחרצות, כי "זה כבר ידוע!"
צוחק, כן?! לך תדע, באינטרנט לוקחים הכל קשה…
קיצר, הם מאופיינים כבני תשחורת. בארה"ב ההתנהגות הזו יכולה בכיף להגיע גם לגיל 22 (סוף קולג', תכלס גם בקרב חיילי צהל אתה רואה את זה). כל צורת ההתנהגות שלהם בסדרה היא כזו. אתה לא יכול לבטל את זה, יש משמעות לגיל של יצור, על אחת כמה בגילאים צעירים. גם אם לא היו שמים זאת בשם, זה מובחן, וכנראה חשוב ליוצרי הסדרה.
הממ.
זה מעורר את השאלות למה זה ככה, כי זאת סדרת ילדים, אז אם הגיבורים היו ילדים כמו הקהל זה היה יותר הגיוני. (לא זוכר את עצמי מתעניין במיוחד בצבי הנינג׳ה אחרי גיל 13.) מודגש גם שהם פשוט נוצרו ככה, ואין בזה כל היגיון, כי במקור הם היו צבים רגילים שנשפך עליהם חומר מוטאגני אבל הם לא באו במגע עם dna של בני נוער מחד וגם לא נולדו כתינוקות וגדלו עד שהגיעו לגיל הנעורים מאידך ולכן השאלה היא מה זה משנה בכלל. כנראה כי אני מכיר את הסדרה קודם כל כצבי הנינג׳ה וכילד לא ידעתי מה זה teenage mutant וכך גם רוב עם ישראל אז בשבילנו הם קודם כל צבים עם כלי נשק מגניבים של נינג׳יטסו ומה קשור הגיל שלהם בכלל. עברתי כבר דיון עינדגי דומה על בת הים הקטנה, שגם שם אין שום משמעות לגיל של הגיבורה (טוב, כמעט) ואפילו בשם הסרט המקורי באנגלית זה לא מופיע, אז למה סתם? ילדים שהתחפשו לצבי הנינג׳ה והעריצו אותם עשו את זה כי יש להם נשקים מגניבים ובדיחות מצחיקות, לא כי הם בגיל התבגרות בכביכול, ואני בטוח שאני לא לבד בתפיסה שלהם כדמויות חסרות גיל.
האפיון של גילאי יסודי לא אפיין את הגיל של הצבים בסדרה
אם לא היה ברור, מדובר בהערה המשתייכת לענף האמנות האקספרסיבי. כלומר, אין שום ערך לשאלה בני כמה צבי הנינג'ה בעולם שלהם, השאלה שעליה עניתי הייתה למה הם מצליחים.
למיטב זכרוני מהגיל בו אהבתי אותם, ילדים ביסודי אוהבים אותם כי הם מזדהים איתם ועם מכלול התכונות שלהם וההזדהות עמוקה מספיק שבכלל לא יזיז להם שהקונספט אידיוטי (ואני לא חושבת שילדים לא מבינים שהקונספט אידיוטי, לי היגיון פנימי בעלילה שינה אפילו יותר מדי כילדה ועדיין אהבתי אותם, בדיוק בגלל ההזדהות הזאת. גם ילדים אוהבים טראש במודעות עצמית) ועוד תכונה חזקה שלהם, מבחינתי, הייתה שהם היו מותג יוניסקס לחלוטין.
בחווייתי האישית, הם רצים, הם קופצים, יש להם נשק מגניב, יש להם חוש צדק שקל להזדהות איתו, הם לא מתפלספים (היי, קומיקס שמבוגרים כותבים כפאנפיק לסיפורי הילדות האהובים עליהם אז הוא מנסה לשאול שאלות הגיוניות ומוסריות ולענות עליהן, חזרנו משש שעות לימודים ואנחנו לא רוצים להכין שיעורי בית ויש פתיתים ושניצל, אז לא היום), הם לא מזוהים במובהק כגברים ובנים כי הם צבים מוטנטיים, מה זה אם לא חלק ממני בגיל 8. ואז—-
זאת התשובה למה זה תמיד מצליח למרות שזה אידיוטי.
היה ברור שהם לא בני 8 כי הם נוהגים ברכב, היה ברור שהם לא מבוגרים כי אין להם מושג מהחיים והם צריכים הדרכה צמודה למיטב זכרוני מספלינטר. הרבה יותר מההדרכה שהאקס מן קיבלו, למשל (לא התחברתי לאקס מן בגיל 8). אבל הם בעיקר היו צבים בסדרה לילדים.
״צבי הנינג׳ה חזרו לבתי הקולנוע והוכיחו שהם אולי איטיים אבל עוקפים את כולם בסיבוב״
דורון פישלר על הסרט החדש של צבי הנינג׳ה.
וגם הפעם הקיץ מתחיל באוגוסט.
(ל"ת)
מה זה בעצם צבי נינגה?
מה המשמעות של הפרנצייז הזה? למה דווקא צבים, למה אנשים כזה אוהבים אותם? האם זה יקום כמו מארוול או משהו מצומצם יותר כמו הארי פוטר?
זה בערך בגודל של הארי פוטר, וזה התחיל משני דודס שפשוט הריצו דאחקות.
(ל"ת)
פרק נהדר ב "הצעצועים שעיצבו אותנו"
בשורה: המציאו קומיקס נחמד, הפכו אותו לידידותי לילדים בשביל למכור צעצועים, כולנו זכינו.
לינק לפרק בנטפליקס
ובעוד שורה
חייבים להמציא מראה חדש כל כמה שנים בכדי לרענן את קולקציית הצעצועים. לכן גם יוצאים סרטים וסדרות ללא הרף. קצת כמו ספיידרמן המופלא.
סרט חצי מוצלח
האנימציה כיפית מאוד, אם כי לא ברורה לי הבחירה האסתטית להפוך את כל בני האדם ל-ואין דרך אחרת לתאר את זה – מכוערים. וזה לא אפילו כיעור יפה כמו העיצוב של המוטנטים. פשוט כיעור… מכוער.
בכל מקרה, האנרגיות עצמן של הילדים מגניבות, אבל ההומור ממש מתיש ומרגישים כמו הוא סת'-רוגן-י מבוסס על רפרנסים, ניימדרופינג ומה שהוא מניח שילדים עושים בימינו ולא, נו, בדיחות.
אבל כל זה בסדר כי יש משהו פשוט חינני בגרסאות האלה של הצבים, וכיף לראות אותם – גם אם הם אף פעם לא מצחיקים, גם אם "מסע הגיבור" שלהם מטומטם (וסותר את עצמו), וגם אם וגם אם. כיף יחסית עם הצבים האנרגטיים האלה, גם אם שום דבר פה לא מוצלח מדי.
הכיעור של הסרט זה ניק קלאסי מהניינטיז. מפלצות אמיתיות, היי ארנולד, החיים המודרניים של רוקו.
יש בזה קסם מסוים ואני הופתעתי שבניק אישרו סרט קולנוע שנראה ככה ב-2023.
אני צפיתי בכל התוכניות האלו
אף אחת מהם לא עיצבה את הדמויות שלה כזאת מכוערת. זים הפולש מתקרב לזה אבל לא מגיע לרמה כזאת של כיעור מכוון. אם זאת הייתה הכוונה הם הגזימו לגמרי. חשבתי שהמראה אמור לשקף ציורים של נער מתבגר.
אולי ההשוואה להיי ארנולד לא מדויקת אבל רוקו ומפלצות אמיתיות פחות מכוערות? באמת?
(ל"ת)
הילדים שלי נבהלו כשהראיתי להם במה צפיתי כילד/נער
ותכלס, גם אני. מי לעזאזל אישר את רן וסטימפי?! הדמויות בסרט הזה של צבי הנינג'ה דווקא נראו עוד בסדר יחסית.
איזנתי את זה עם הקרנות של הסדרה הטובה ביותר של שנות השמונים תשעים: שאלתיאל קוואק.
היום אני משתמש בשיר הפתיחה כמנגינת בוקר טוב בבית :)
קרטון נטוורק בניינטיז היו כמה רמות מטורללים מניק.
רן וסטימפי, פרה ותרנגול… לא פלא שההורים שלי היו מבועתים.
פרה ותרנגול זה של cartoon network
(ל"ת)
זה מה שכתבתי.
(ל"ת)
אהה סליחה סתם ניטפוק
אבל רן וסטימפי זה באמת של ניק. אפשר להביא את אמיץ הכלב הפחדן כדוגמה ראיתי כמה פרקים דיי מבעית. עכשיו שאני מסתכל על הדף ויקיפדיה של מה שהם שידרו נראה לי שאתה צודק.
רו וסטימפי זה של ניק?! וואו, אני כנראה מראש שייכתי את זה לקרטון נטוורק פשוט כי זה כל כך מעוות.
(ל"ת)
רן וסטימפי זו דוגמה רעה
זאת תוכנית שבכוונה שמנסה להיות מכוערת ומעוותת ככל שניתן זה חלק מההומור שלה. היוצר שלה בעייתי עם רקע לא פשוט וזה פלא שהיא בכלל יצאה.
כן
פחות בטוח לגבי מפלצות אמתיות אבל זה לחלוטין נכון ברוקו.