זה לא יהיה נעים בכלל. אבל אתם חייבים לצפות ב"משמר הגבול"

ייתכן וזו תחושה סובייקטיבית, אבל קיץ 2023 מסתמן כקיץ בוער במיוחד. השילוב בין המחאות משני צדיה של ההפיכה המשטרית, והסרטונים ההולכים ומתרבים של אלימות והתעללות שעפים ברשתות – מייצר את התחושה שאולי אלימות תמיד היתה כאן, אבל האכזריות מטפסת לשיאים חדשים. אם פעם זה היה משהו מוצנע, עכשיו הוא כמעט נחגג. לינץ' הופך להיות סיבה לגאווה. משהו שאתה מצלם וזוכה עליו לתגובות נלהבות בטיקטוק.

בתוך הקונטקסט, ולא במנותק ממנו, עולה ב-HOT הסדרה החדשה "משמר הגבול" (שכבר נמכרה לשידור בנטפליקס עוד לפני עלייתה). יוצר הסדרה הוא מני יעיש, שיצר בין היתר את סרט הפשע "אבינו", כמו גם את הסדרה "ג'ודה" בכיכובו של ציון ברוך. ובדומה לשתי היצירות הללו, גם היא מאוד גרפית, מאוד אלימה – אבל גם מאוד מרתקת ואמיתית.

"משמר הגבול" (צילום: אוהד רומנו באדיבות HOT/NextTV)

בליבה של הסדרה עומד אבי ברכה, ילד שגדל בבת ים על גבול יפו – במקום שבו הססמאות היפות על דו קיום מתנפצות על קרקע המציאות. החיכוכים ההולכים וגוברים עם האוכלוסייה הערבית מהעיר השכנה, גורמים לו לרצות לעשות עם זה משהו – ולהצטרף למשמר הגבול; המקום שבו הוא יוכל להרביץ לערבים, עם אליבי לגיטימי תוצרת מדינת ישראל.

את ברכה מגלם בן סולטן (האח הצעיר של ניב), שהתגלה לעולם בסדרה הנהדרת "עלומים" ששודרה בכאן 11. והרוח של "עלומים" (וגם של "בני אור", ששודרה ב"יס") מרחפת גם מעל הסדרה הזאת – היא מביאה את הסיפור של ילדים שגדלו בפריפריה, נפלטו ממערכת החינוך ונקלטו כפרי בשל על ידי ארגוני הפשיעה. קצת כמו השחורים בארצות הברית, גם אצלם אחת הדרכים היחידות לצאת מתוך הביצה שהם גדלו בה – היא ללכת לכוחות הביטחון.

ברכה לכוד בין שני הארגונים היחידים שבהם יש סדר במדינת ישראל: מצד אחד משמר הגבול, מצד שני ארגוני הפשע – שהקשר איתם נמשך גם כשהוא, כביכול, התמסד ובחר בחיים הנוחים. כל הסדרה נעה על הפער שבין שני אבות רוחניים – ורסנו (שלום מיכאלשווילי), מפקד הפלוגה שלו, שנותן לו סוג של אהבה קשוחה; ומצד שני, צ'יקו פחימה (חיים זנאתי), ראש משפחת פשע, שמנסה להשתמש בכוח שצבר ברכה כדי לשרת את המטרות האישיות שלו, על הגבול שבין בת ים ליפו.

יש פה גם הברקת ליהוק אחת די מפתיעה – והיא שלומי שבת, זמר בהכשרתו (נערץ עליי מאוד, זמן להודות), שמופיע בתור האבא הטורקי של אבי ברכה, ועושה עבודה יפה מאוד. ראויה לציון גם נועה אסטנג'לוב, ששיחקה את צליל בסדרה "המפקדת", וממשיכה בגילום תפקיד של דמות צבאית – הפעם בתור מירי, זו שמנסה ליישר את האי סדר שאיתו מגיע אבי, גיבור הסדרה, מהעולם שבחוץ.

הרבה סדרות סללו את הדרך לקיומה של "משמר הגבול" – לא רק "עלומים" שהוזכרה כאן, אלא גם "הבורר" המיתולוגית (גם כן תוצרת של HOT) ואפילו הסדרה המהוללת "הנערים". כל הסדרות הללו הביאו שיקוף – גם אם בוטה – של המציאות הישראלית. אכזרית כמו שהיא, לא מרוטשת ולא מיופייפת. כל אחד יסיק ממנה את המסקנות שהוא רוצה, אבל נדמה שהיא משקפת את המצב של ישראל האמיתית – זו שרחוקה מחדרי החדשות.

"משמר הגבול" (צילום באדיבות HOT/NextTV)

היא גם מאירה משהו, בעיניי לפחות, על הכמיהה הגוברת ל"צבא מקצועי", כזה שבו הצבא לא יתבסס על גיוס חובה, אלא על גיוס מרצון. זו דרישה מכובדת שיש בה הרבה טעם, אבל "משמר הגבול" מביאה גם את הזווית השלילית של החזון הזה. כי מאוד יכול להיות שבמציאות שבה רק מתנדבים ירכיבו את הצבא, מי שיבחרו ללכת לשם הם מי שאין להם ברירה. מי שהמציאות הקשה חונקת אותם, והמפלט היחיד שיש להם זה לתעל את האנרגיות האלימות האלה לרגעים שבהם  הם על מדים. כמו אבי ברכה, גיבור הסדרה.

אם לחזור להשוואה ל"עלומים",  גם "משמר הגבול" מתארת עולם שאולי קרוב אלינו גיאוגרפית (לפעמים בית או שניים לידנו), אבל רחוק מאיתנו שנות אור ברמה המנטלית. עולם שנראה פחות כמו האשליה על דו קיום, ויותר כמו הלינץ' בבת ים – קשוח, אנטגוניסטי, מלא בזעם כבוש. וזה מתבטא היטב גם בשפה של הסדרה – התחושה היא שכמעט בכל שתי סצינות יש אירוע אלים. בין אם זה בעימותים בין ברכה והחברים שלו בבת ים למשפחת פשע ערבייה, ובין אם בירושלים – כאשר פלוגת משמר הגבול מאבטחת תקריות בין יהודים לערבים.

"משמר הגבול" (צילום באדיבות HOT/NextTV)

לעתים זה קשה לצפייה, אבל בכל זאת יש משהו בלב שלנו שנמשך פנימה. כמה שננסה להזדעזע מהמציאות ש"משמר הגבול" משדרת, קשה להוריד ממנה את העיניים. הסצינות האלימות, קשות ככל שיהיו, יפהפיות ומצטלמות נהדר. וזה בדיוק הדיסוננס בתוך הנפש שלנו – מצד אחד הרצון להתנגד לאלימות, ומצד שני העובדה שיש בה משהו מרתק ושובה עין. ועל המתח הזה כל הסדרה נבנית.

לא קל לצפות ב"משמר הגבול", אבל שווה. שווה כי אם אנחנו מחפשים תמונת מצב ריאליסטית של ישראל העכשווית, היא קרובה הרבה יותר למציאות הזאת שבסדרה מאשר מה שמפולטר לנו דרך החדשות. עולם שבו האכזריות שולטת, האלימות היא ברורה ומפורשת, ומי שמנסה להתנגד לאלימות – מהר מאוד זז הצידה. תל אביב היא אולי מקום טוב לחיות בו, אבל כלל ישראל קרוב יותר לגבול הזה – הגבול שבין בת ים ליפו, המקום שבו המתח שובר שיאים. ואחרי הצפייה בסדרה, נשאר רק לחשוב איך מתמודדים עם האנרגיות האלה. אחרי כל הניסיונות לטשטש ולרטש, התפיסה הזאת, שהביאה את איתמר בן גביר לחיינו, כאן כדי להישאר.