22 שנה עבורו מאז הציג דובר קוסאשווילי את סרט הביכורים שלו, "חתונה מאוחרת". הסרט ההוא היה בו זמנית סיפור אהבה, סיפור משפחתי וסיפור התבגרות של גבר בשנות ה-30 לחייו, רווק שקרוע בין אהבתו לגרושה מבוגרת ממנו לבין המחויבות של משפחתו למסורת של העדה הגיאורגית. "חתונה מאוחרת" הפך ללהיט - בקופות כמו בפסטיבלים ובביקורות - וסימן מיד את קוסאשווילי כבמאי מבטיח שכדאי לשים עליו עין. למעשה, ההצלחה של הסרט ההוא הייתה כל כך גדולה שהיא הפכה לצל שמלווה את הקריירה של הבמאי מאז ועד היום.
עכשיו הוא חוזר אחורה, לדמותו של זאזא ולמתח התמידי בין העולם הפנימי של המשפחה והעולם שבחוץ. למעשה, הוא הולך עוד יותר רחוק מ"חתונה מאוחרת" - ישר לסרט הקצר זוכה הפרסים שביים כסטודנט, "עם חוקים", שסרטו החדש הוא רימייק מורחב שלו. "הענקים של אי הפסחא" הוא סיפור על משפחת עולים מגיאורגיה באור יהודה של שנות ה-70. הדמות שגילם ליאור אשכנזי ב"חתונה מאוחרת" מופיעה כאן בגרסה הרבה יותר צעירה, אותה משחק הילד עדן צימבליסטה, כשאת תפקיד האב יאשה - שגילמו מוני מושונוב ב"חתונה מאוחרת" ואלון אבוטבול ב"עם חוקים" - משחק הפעם ניקו טאבאדזה. מספיקה הצצה בביוגרפיה של הבמאי כדי להבין שמדובר בסיפור אוטוביוגרפי לפחות בחלקו, כשקוסאשווילי עושה זאת, כפי שעשה בעבר, עם קריצה וטשטוש גבולות מכוון.
"הענקים" צולל לתוך עולמה הפרטי של משפחה אחת, שכל אחד מילדיה מתמודד עם בעיות משלו. האחות הבכורה מדיאה (קייט קונלין) מתכננת להתרחק מכל זה כדי ללמוד רפואת שיניים ברומניה. השכן ממול, עבריין סליזי וגנדרן בשם ואז'ה (ניקיטה סקרלוק), מחזר אחריה באובססיביות ונראה שגם היא מעוניינת בו, אבל האהבה שלו היא כמו משקולת שמחזירה אותה כל פעם לקרקע המציאות.
גם האחים זאזא ודוד מדמיינים אופקים רחוקים יותר דרך אלבום "העולם המופלא", אותו הם ממלאים בקלפים מצוירים שמתארים מקומות, דגלים ותרבויות מרוחקות. הקלפים הם גם מה שמחבר בינם לבין זהבה, ילדה מבית הספר שכל אחד מהם מפתח איתה סוג כלשהו של קשר מאחורי גבו של השני. לסיר הלחץ המשפחתי הזה אפשר להוסיף גם את האחות הקטנה והמתוקה מאיה (אותה מגלמת בתו של הבמאי, שילה), את הסבא עוטרי שמסתובב בבית בתחושת קיפוח מתמדת (גברי בנאי) וכמובן את ההורים שמנסים לעשות סדר בכל הבלאגן הזה.
עולמה של המשפחה אולי קטן וצפוף, עם שכנים שהדירות שלהם מתחברות לא רק דרך הדלתות וסודות שזולגים במהרה בין חדרים ובתים. עם זאת, הוא לא מנותק מהעולם שסביבו, וזולגות אליו השפעות מהחוץ וקריצות מעולמות תוכן שונים, ממיתולוגיה יוונית דרך התנ"ך ועד לחייו הפרטיים של הבמאי כיום. אין מה לצפות ממנו להיצמד לתיאור ריאליסטי של זמן, מקום או עדה מסוימת - זה לא מה שהוא מנסה לעשות. אבני הבניין שלו הן עולם המושגים הפרטי של קוסאשווילי, זיכרונות וסיפורים שהתגלגלו לכדי עולם חדש, מוזר וספציפי שלא תמצאו כמוהו במקום אחר. גם לא ב"חתונה מאוחרת".
אל תוך העלילה המשפחתית-שכונתית שכנראה כבר ראיתם גרסה שלה בעבר בסרט אחר, קוסאשווילי מזריק לו צבע ומוזרות שהם לגמרי שלו. קחו לדוגמה את עיצוב הפנים המטורלל בבית של ואז'ה ואמו, חנות הבגדים המנוהלת על ידי רודן אופנה עם סיגריה בפומית, הסצנה שמציגה אפרוח עם קסדה בכדור פורח מאולתר או השיעור שבו המורה הופך פתאום ליועץ הזוגי של זאזא ואהובתו - זה סרט עם היגיון פנימי שמזכיר חלום או זיכרון ישן, וככל שהוא יותר מוזר הוא גם יותר מהנה. המוזרות הזו מצליחה לעבוד, לפחות רוב הזמן, בגלל שהרגש נמצא שם כדי לתרגם גם את הסיטואציות הכי תמוהות למשהו שכל צופה מכיר. זה נכון במיוחד למערכת היחסים המורכבת בין בני ובנות המשפחה, מארג קשרים מורכב, מבלבל ודינמי מאוד. מעניין לראות כמה שונה התמונה המשפחתית כאן מזו של "חתונה מאוחרת", על אף שכנראה מדובר על אותן הדמויות, ששואבות השראה מאותם אנשים ואירועים.
"חתונה מאוחרת" לא הסתיר את הביקורת על המסגרת הנוקשה שיוצקים מנהגי העדה לחייהם של מי שגדלו בישראל, שייכים ומנותקים מהמשפחה ומהחברה הישראלית כולה בעת ובעונה אחת. ב"ענקים" זוכה אבי המשפחה לתיאור מורכב ונוגע ללב הרבה יותר. הוא מחנך את ילדיו בקשיחות ומתעלם גם מההתנגדות של אשתו, אבל קשה להכחיש את האהבה שלו ל…