אישה בריטית צעירה חיה בברצלונה את חייה השגרתיים. יש לה בעל חמוד ותומך, בת מתבגרת מרדנית, עבודה כמורה מחליפה, ושכנה עשירה שעושה לה בעיות. חיים שכל אחת יכולה להזדהות איתם. ואז יום אחד נקלעות האם ובתה לשוד בסופרמרקט. כשחיי הילדה בסכנה, משהו משתנה אצל אמה, ופתאום מסתבר שהיא מכונת לחימה משומנת היטב, שיכולה להכניע שודד מגודל עם אקדח. בבת אחת, האישה האלמונית הזאת שסיכלה שוד, הופכת למפורסמת בקהילה שלה. פתאום המשטרה מתחילה לשאול שאלות. פתאום הבת הקטנה שלה מסתכלת עליה בעיניים אחרות. החיים הרגילים והבטוחים של ארין קרטר (ככה קוראים לגיבורה שלנו, בטח ניחשתם) מתחילים להתפורר. מתברר שלארין יש עבר מסתורי שממנו היא בורחת, והנה עכשיו הוא חוזר לדפוק אותה. מאותו הרגע בסופרמרקט, היא במרוץ לכבות שריפות קטנות וגדולות, לכסות על סודות שנחשפים, ולשמור על חיי אהוביה - וזה גורר אותה עמוק יותר ויותר לתוך מעגל אלימות.
אם הפרמיס הזה קצת מוכר לכם, יתכן שנזכרתם בסדרה שראיתם לפני איזה שנה בנטפליקס, עוד מותחן דרמטי בשם "אני אף אחת", שבו עולמה של אישה צעירה מתערער כשהיא ואמה נקלעות לשוד והאם מחסלת את השודד. או אולי זה מהדהד לכם את הסדרה הטורקית המצליחה של נטפליקס "ממי ברחנו, אימא?", שבה אישה וילדה בורחות ממקום למקום כשבעקבותיהן העבר העלום של האם.
לא מדובר במשהו שלא ראינו בעבר, אבל כמו תמיד - המבחן הוא בתוצאה. ל"אני אף אחת" הייתה לא פחות מאת טוני קולט בתפקיד האם המסתורית, אבל זה לא עזר לה להתרומם ולהיות פחות משמימה. "ממי ברחנו, אמא" הייתה הפקה מוקפדת עם שחקניות נפלאות, ולמרות שהתחילה טוב היא איבדה מומנטום ככל שהמשיכה. אפשר אפילו למצוא דמיון בין הסיפור הזה להפקת הענק של נטפליקס, סרט האקשן "Heart of Stone" בכיכובה של גל גדות - גם שם בסצנות הראשונות מציגים לנו את דמותה של גדות בצורה מסוימת, ורק בהמשך מתגלות היכולות המטורפות שלה. למרות שמדובר בסרט שנשפך עליו כסף רב וצולם בשלל לוקיישנים, עם כל האפקטים ומרדפי המכוניות המתבקשים, בשורה התחתונה הוא סרט בינוני וסתמי לגמרי.
יעניין אתכן גם:
"פשוט ככה" ממשיכה להיות בדיוק כמו "סקס והעיר הגדולה": מפשלת אבל מהנה
"אנשי הטלמרקטינג": הסדרה של HBO היא סיפור אנדרדוג מושלם, מאיר עיניים ושובר לב
"אימפריית הכאב": הסדרה של נטפליקס גרועה אפילו יותר כשמשווים אותה ל"דופסיק"
"הדוב": העונה השנייה של הסדרה מאתגרת את גיבוריה להעז - והתוצאה מופלאה
אל תצאו אל השרב: 5 סדרות שיעשו לכם חשק לקיץ בלי לעזוב את המזגן
רוצים המלצה לסדרה טובה? הנה כל מה ששווה לראות בטלוויזיה החודש
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
ומה בקשר ל"מי את ארין קרטר"? כאמור, היא לא מתהדרת באיזו עלילה חדשנית, אין לה בקאסט שחקנים אהובים או אפילו מוכרים במיוחד, ועדיין (כמו "אני אף אחת") - מאז שעלתה בחודש אוגוסט לנטפליקס, היא זינקה לראש מצעד הסדרות הנצפות. אולי זה פשוט הזמן המושלם למותחן פעולה מעניין אך לא עמוק במיוחד. לא סתם כל סרטי האקשן יוצאים לאקרנים בחודשי הקיץ - אנחנו לא מסוגלים לעכל דברים מאוד מורכבים בלחות הזאת, וכל מה שאנחנו יכולים לחשוב עליו זה הרגע הזה כשנגיע הביתה ונוכל סוף סוף לרבוץ על הספה בגופיה הכי ישנה שלנו ולשים איזה בינג' מתחת למזגן. "ארין קרטר" סוגרת את הפינה הזאת מושלם, ולמרות שהמבקרים לא עפו עליה, הצופים בהחלט אוהבים אותה.
את הסדרה מחזיקה השחקנית הכורדית-שוודית אווין אחמד ("כסף מהיר") בתפקיד ארין, וזה ליהוק שהוא שיחוק. לאחמד המקסימה יש מספיק כריזמה כדי לעורר בנו הזדהות כשהיא רצה ממשבר למשבר, בנסיונה הנואש להחזיק את כל הכדורים של חייה באוויר ולשמור על כל הסודות שלה. היא משכנעת לגמרי גם בתור אמא רגילה לחלוטין מהפרברים שממש רוצה להשיג קידום בעבודה ונאבקת שלא יזרקו את הבת שלה מבית הספר, וגם בתור אישה שברור שעברה בעבר אימונים מקצועיים והיכולות שלה בקרב אחד-על-אחד מרשימים.
ככל שאנחנו לומדים עליה ועל העבר שלה יותר, היא מסקרנת יותר. כפי שצפוי בסדרה מהסוג הזה, יש סודות שלנו כקהל קל יותר לנחש, וסודות שמצליחים להישמר יותר זמן. טוויסט מטורף לא היה שם, אבל זה בסדר גמור, כי הפואנטה של הסדרה היא לא להפתיע אותנו עם תפניות עלילתיות לא צפויות. בשום שלב לא מנסים להסתיר מאיתנו שלא מדובר במישהי שגרתית, אלא באישה שהיא תעלומה. זה אפילו מוכרז ממש בשם הסדרה. הסדרה נפתחת בסצנה שבה ארין והרפר בורחות מאנגליה, חמש שנים קודם לכן. אז אנחנו אולי לא יודעים מי או מה רודף אחריהן, אבל עוד לפני שמתחילים ברור לנו שהנורמטיביות של החיים הקטנים והשלווים שלהן בברצלונה היא שברירית מאוד, וזה רק עניין של זמן עד שאמיתות מסוימות יעלו לפני השטח.
כשהסטטוס-קוו נסדק לה, ארין מנסה בכל כוחה לשמור עליו, אבל רק מצליחה להסתבך יותר ויותר. אירוע רודף אירוע והאלימות מסלימה. הקצב של הסדרה קולח ומהיר, כראוי לסדרת פעולה, ולרוב זה מאוד יעיל ואפקטיבי. אבל, פה ושם זה מרגיש כאילו ארין מכניסה את עצמה לבלגן חדש, כשיכלה באותה מידה לתת לדברים לשקוע. ברגעים מסוימים אפשר לראות את התפרים של התסריט, את המקומות שבהם האירועים משרתים את הסדרה ואת הצורך של הכותבים לסבך את המצב. חבל שלא השכילו לעדן את המעברים האלה, כמו שידעו לחלק לנו מידע במידה, כדי שנבין את הסודות בקצב שמתאים להם.
אחרי הפרקים הראשונים, מצאתי את עצמי מתעניינת פחות בהסתבכות הפלילית של ארין, והרבה יותר במצבה של הרפר (אינדיקה ווטסון המעולה), הילדה שאיתה בורחת ארין כל השנים. את מה שעברה בחמש השנים שחלפו אפשר רק לנחש - הבריחה, החיים החדשים בכל מיני מקומות עד שהשתקעו בברצלונה, האב שנכנס לפתע לחייה כשארין התחתנה עם ג'ורדי, וזכרונות עמומים מהחיים לפני שהיא לא מצליחה לתפוס. זה ברור שהיא סוחבת טראומה גדולה שמשפיעה עליה ויוצאת בכל מיני התנהגויות מדאיגות, כמו אלימות, חוסר יכולת להתחבר עם ילדים אחרים, ואפילו הזיות וניתוקים. ארין יודעת יותר טוב מכולנו מאיפה נובעים הקשיים של הרפר, אבל מסרבת לשלוח אותה לטיפול - כי היא גם יודעת היטב מה היא מסכנת במידה שהרפר חלילה תיזכר. העיסוק של הסדרה בטראומה מרתק, אבל נשאר על פני השטח - מראה לנו את הסימפטומים אבל לא מדבר על הדבר עצמו.
ואולי לא צריך לצפות מסדרה קיצית לספק לנו גם מתח, גם סודות אפלים, וגם עומק רגשי אמין. בתור סדרת פעולה, "ארין קרטר" והגיבורה שלה לגמרי מספקות את הסחורה - מעניינת, לא עוצרת לרגע, עם עלילה שהולכת ומסתבכת, ומרדפי מכוניות הרבה יותר מרשימים מאלה בסרט של גל גדות. וחשוב מזה - בלב הסיפור עומדת אישה מעוררת הזדהות, שבסך הכל מנסה לעשות מה שטוב למשפחה שלה. תמיד אפשר לסמוך על נטפליקס שתייצר עוד ועוד מותחנים חסרי משמעות אבל בהחלט יעילים ומבדרים. "מי את ארין קרטר" היא סדרה כזאת - שואבת אותנו לבינג' של שני ערבים, ואז נשכחת מלב. בדיוק כמו קודמותיה.