מגרש השדים: המאמינים

'מגרש השדים'? יותר כמו 'מגרש הצופים'!

ב-1973 יצאה לאוויר העולם 'מגרש השדים', קלאסיקת אימה משובחת על אם המנסה להתמודד עם בתה רדופת השדים. הסרט זכה לכמה המשכים גרועים שלא טרחתי לראות והמותג נח בשלום לב כמה עשורים.

דיוויד גורדון גרין (יש לו אחלה סרטים לרוב, אגב) וחברת בלומהאוס, שהפיקה המון סרטי אימה דלי תקציב, החליטו שמה העולם צריך עכשיו זה טרילוגיית המשך לסרט המקורי. על סמך 'המאמינים', הסרט הראשון בטרילוגיה, אני בחוץ עם הרעיון הזה.

שתי ילדות שהן חברות טובות הלכו מבית ספר ונעלמו ביער. כעבור כמה ימים הן נמצאו, רק כדי לגלות שהן אחוזות דיבוק. איזה פחד!

'מגרש השדים: המאמינים' הוא אחד הסרטים הגרועים שראיתי השנה. הוא פתטי, הניסיות שלו להפחיד את הצופים קלישאתיים, צפויים ומעוררי רחמים. הוא קלישאתי לחלוטין, אם ראיתם כבר סרט גירוש שדים אחד בחיים שלכם (או במקרה הזה, את 'מגרש השדים' המקורי) אתם תדעו כבר בסצנה הראשונה איך הסרט ייגמר.

בנוסף לכול זה, 'המאמינים' הוא גם סרט משעמם תחת. לא קורה בו שום דבר מעניין ובמשך כול 111 דקותיו ייחלתי שהוא ייגמר כבר. גם האפקטים בסרט בולטים בממוחשבותיהם ולא משכנעים לרגע.

הדבר הטוב היחיד שאני יכול להגיד על הסרט זה שהוא יחסית עובר מהר. עד כמה שהסרט גרוע ופיכסה, לפחות יש לו אורך נורמלי.

'מגרש השדים: המאמינים' הוא חרא סרט. המשך עלוב לסרט ישן ואדיר. אני שמח שוויליאם פרידקין לא בחיים כדי לראות איך מתעללים שוב בקלאסיקה שלו. אני יודע שעכשיו רע ורוצים קצת אסקפיזם, אבל זה לא תירוץ לבחור בפח האשפה הבוער והלא מפחיד הזה. להתרחק!