ביקורת: המסור X

הפעם זה אישי.
שם רשמי
המסור X
שם לועזי
Saw X
סרט מס' 10 בסדרת המסור

אזהרה קטנה לפני שנגיע לביקורת: לכל אחד מאיתנו יש דרכים שונות להתנתק מהמציאות והגדרות שונות למה נחשב אסקפיזם. הסרט הזה כולל חטיפות, עינויים ואלימות גרפית. אם אין לכם בעיה עם זה, אתם מוזמנים להמשיך לקרוא. אם זה לא נשמע לכן אסקפיסטי במיוחד, זה מובן לחלוטין ותרגישו חופשי לחזור לעמוד הראשי. 


את הפרנצ'ייז הארוך והפתלתל של סרטי "המסור" כבר סיכמתי פה בשני חלקים. לפני שנתיים ניסו לעשות סרט נוסף עם כמה שינויים, ונראה לי שהכאב שחשתי במהלך הצפייה בו יותר גדול מחלק מהמלכודות בסרטים האלה. האולפנים הבינו שהם פישלו והחליטו לחזור למקורות, בערך. וב"לחזור למקורות" הכוונה היא להחזיר את ג'יגסו, בגילומו של טובין בל, שהוא כבר אייקון אימה לכל דבר.

אז איך מחזירים אותו הפעם? פשוט מאוד: עלילת הסרט החדש מתרחשת בין הסרט הראשון לשני, כך שלא צריך להשלים תשעה סרטים של מלכודות סדיסטיות כדי להיות מוכנים. אז מה קורה לג'יגסו קשישא בין שני הסרטים הראשונים? ובכן, הוא מקבל בשורה מרופא על כך שנותרו לו חודשים בודדים לחיות, בגלל הסרטן הממאיר במוח שלו. ג'ון שומע על טיפול ניסיוני שמתבצע במקסיקו שיכול לרפא אותו, ומחליט לקחת את הצ'אנס. לרוע מזלו, הרופאה שמבצעת את ה"ניתוח" והקולגות שלה הם נוכלים שעובדים על חולים וגוזלים את כספם. לרוע מזלם, הם נפלו על המטופל הכי לא נכון שאפשר.

כאמור, הסרט הזה חוזר למקורות, רק שזה לוקח קצת זמן. אין פה משהו איום ונורא ברמה של "המעגל נסגר", אבל ההתחלה של הסרט הזה רצינית ומקורקעת יותר מסרט "המסור" הטיפוסי שלכם. רוב הסרטים מתחילים בלהציג את הקורבן התורן של ג'יגסו ולא הרבה לאחר מכן מתחילים עם המלכודות והדם. הפעם הקורבן הוא ג'יגסו עצמו, והסרט לוקח את הזמן ומציג לנו את כל התהליך של איך ג'ון פונה אל הרופאה שאחראית על הטיפול, איך עובדים עליו ואיך הוא מתכנן את נקמתו. זה תופס את כל החצי הראשון של הסרט – שמכיל בקושי מלכודת אחת – מה שנותן לטובין בל את זמן המסך הגדול ביותר שהיה לו בפרנצ'ייז הזה עד כה. בל מנצל זאת היטב ומראה איזה שחקן נהדר הוא, שיודע לעשות עוד דברים חוץ מלהכין מלכודות ולנזוף באנשים שמתפתלים בתוך חוטי תיל על כך שהם לא העריכו מספיק את החיים שלהם.

החצי השני של הסרט הוא יותר "המסור" קלאסי, עם שלל מכשירים חדים ומלכודות כואבות. אף אחת מהן לא מגיעה לשיא היצירתיות של הפרנצ'ייז, אבל מה שיש מספיק טוב כדי לרצות את מעריצי הסדרה, כמו ניתוח מוחי בלי הרדמה או המקבילה המדממת של ווטרבורדינג. באחד הקטעים הדמויות צריכות למשוך אליהן משהו שמחוץ להישג ידן, ואין חבל בסביבה. הפעם אף אחד לא מנסר את הרגל שלו, אלא נעשה שימוש באמצעים… אורגניים, אפשר להגיד, כדי לפתור את הבעיה.

הסרט מבוים היטב תחת שרביטו של קווין גרטרט, שערך את רוב הסרטים בסדרה וביים את השישי והשביעי. הוא מוציא מבל הופעה מוצלחת שכמעט תגרום לכם להרגיש רע בשביל ג'יגסו, רגע לפני שתיזכרו שאין לו בעיה לחטוף מישהו לתוך מלכודת סדיסטית כי הוא לא אסף אחרי הכלב שלו. לצידו של בל חוזרת גם אמנדה, בגילומה של שוני סמית', שהיא בבירור החולייה החלשה בסרט. מעבר לכך שהיא מיותרת למדי פה, יש גם את התסרוקת האיומה שלה ואת העובדה שההתבגרות שלה בעשרים שנה מאז הסרט הראשון בולטת הרבה יותר משל בל. אבל היי, לפחות לא ניסו לגרום לבל להיראות צעיר בכך ששמו לו כובע הפוך על הראש שוב.

אפשר היה לקצר אותו ואולי קצת יותר להקצין אותו (קיוויתי לטוויסט יותר מגוחך/מתוחכם בסוף), אבל אני בהחלט משבץ את "המסור X" בחלק העליון של דירוג הסרטים האלו. אחרי שורה של סרטי המשך שהיו בעיקר מה שמכונה "פורנו עינויים" – ואחריהם החיקוי הזול לסרט משטרתי שהיה "המעגל נסגר" – זה הכי קרוב לקולנוע "רציני" שהפרנצ'ייז הרגיש מאז הסרט הראשון. יש בו את מה שהמעריצים אוהבים ומכירים, אבל הפעם יש בו גם לב. ולשם שינוי, מדובר בלב רגשי ולא מילולי.