פעם בכמה שנים מגיע סרט נהדר על ניצחון הרוח. "ניאד" בא בזמן

במגזינים אמריקאים אוהבים להרכיב רשימות של סרטים "מעוררי השראה" (inspirational movies). לרוב מדובר בסרטים על גיבורים קטנים שלוקחים על עצמם אתגרים גדולים, ועומדים בהם כנגד כל הסיכויים. ברשימות האלה מככבים לא מעט סרטי ספורט, כמו "רוקי" ו"ליגה משלהן". לאלה מצטרף עכשיו "ניאד", סיפורה האמיתי של שחיינית המרתון האמריקאית דיאנה ניאד, שעלה בסופ"ש בנטפליקס, ואני שמחה לספר לכם שזה יופי של סרט מכל בחינה. הסרט כתוב, מבוים ובעיקר משוחק נהדר, ובהיותו מלהיב ומרגיע גם יחד הוא מתאים במיוחד לצפייה בימים מאתגרים אלה. לצד עלילת ניצחון הרוח, זה סיפור על חברוּת טובה, וכשהחברות הן אנט בנינג וג'ודי פוסטר האהובות, אנחנו רוצים להצטרף.

שחיית מרתון היא שחייה למרחקים ארוכים (מעשרה קילומטר ומעלה) במים פתוחים. בשונה מתחרויות שחיה אולימפיות, כאן ההתמודדות אינה בין שחיינים שונים, אלא בין השחיין לבין עצמו, בין הגוף הדואב לבין הרוח. אחת הבולטות בתחום היא דיאנה ניאד, שבשנות השבעים רשמה שלל שיאים ברחבי העולם, אבל לא הצליחה לעמוד באתגר הגדול מכולם שקבעה לעצמה – לשחות כ-170 ק"מ מקובה לפלורידה (המרחק הסופי תלוי בזרמים). 

אחרי סיכום קצר של הישגיה, המורכב מקטעי ארכיון שבהם נראית דיאנה ניאד האמיתית, הסרט מוצא את ניאד בת ה-61, עכשיו בגילומה של בנינג, באמבטיה. לא הרבה מסופר לנו על חייה בהווה של 2010 – היא מתפרנסת כפרשנית ספורט בטלוויזיה, היא לסבית שאינה מעוניינת יותר בזוגיות, והיא לא שחתה מאז שפרשה לפני שלושים שנה.

"ניאד" (צילום: יחסי ציבור/נטפליקס)

בשיחה עם חברתה הטובה בוני (פוסטר) היא קובלת על הקיום הבנאלי של חייה, ולכן היא מחליטה לחזור למים ולהשלים את האתגר שהותירה מאחור. יש לציין שאף אחד, מעולם, לא הצליח לעמוד באתגר המטורף הזה – מדובר לא רק במרחק, אלא גם בזרמים חזקים, ובמים מלאים כרישים, מדוזות קטלניות ושאר יצורים לא ידידותיים לאדם. מדוע דיאנה חושבת שתוכל להשלים בגיל 61 משהו שלא הצליחה לעשות כשהיתה בשיאה? כי היא למדה מהניסיון והתבגרה מבחינה מנטלית, והיא רוצה שבוני, שאינה מבינה דבר בשחייה אבל יודעת את נפשה של חברתה, תשמש כמאמנת שלה.

התפקיד של פוסטר בסרט הוא לא רק כמעודדת הראשית של ניאד, אלא גם כמתווכת בינה לבין אנשים אחרים ובינה לבין הצופים. דיאנה ניאד מעוצבת בסרט כאישה קוצנית ומרוכזת בעצמה, שלא קל לחבב. בוני, לעומת זאת, היא החברה שכולנו היינו רוצים – היא חמה ונבונה ותומכת ונאמנה. בעצם, הדרמה של הסרט מונעת על ידי שתי עקשנויות – זו של ניאד להשלים את המשחה כנגד כל הסיכויים, וזו של בוני להמשיך להיות חברה שלה גם כשזה ממש קשה. בנינג ופוסטר הנהדרות משלימות זו את זו, ואני צופה ששתיהן יהיו מועמדות לאוסקר על תפקידיהן. 

בוני הנעימה והמפייסת היא זו שמצליחה לגייס אנשים נוספים למשימה, בהם ריס איפנס המצוין ("נוטינג היל") בתפקיד הנווט שמכיר את הזרמים ומתכנן את מסלול השחייה. שאר הדמויות שמצטרפות למסע נשארות די בשוליים של הדרמה. שתי דמויות חשובות צצות בפלשבקים של ניאד לילדותה – אביה שסיפר לה ששמה מייעד אותה למים (ניאדות הן נימפות מים במיתולוגיה היוונית), והמאמן האולימפי ג'ק נלסון, שאנס אותה ואת חברותיה לקבוצת השחייה. התסריט, המבוסס על ספרה האוטוביוגרפי של ניאד, אינו מרחיב את העיסוק בנושא, אך רומז שזה היה אחד המניעים לעקשנותה הבלתי נתפסת.

ככלל, הסרט נמנע מהדגשות יתרות של תמות מתבקשות כמו פמיניזם והתמודדות עם זיקנה, ופשוט מספר סיפור יפה על אישה יוצאת דופן, ועל החברה הטובה שלה שבלעדיה היא לא היתה משיגה את שהשיגה. ניאד, שעשתה לעצמה שם גם כנואמת מוטיבציה, מסכמת בעצמה את המסרים המרכזיים בנאום קצר שאותו היא נושאת כשהיא מגיחה מהמים, מודעת לחלוטין להיסטוריות של הרגע.

זה סרטם העלילתי הראשון של צמד הדוקומנטריסטים אליזבת צ'אי וסרהליי וג'ימי צ'ין. בני הזוג מתמחים בסרטים על התמודדות עם אתגרי טבע קיצוניים, בהם "סולו חופשי" זוכה האוסקר (על האיש שטיפס ללא חבל על קיר גרניט) ו"החילוץ", על הצלת 12 הילדים שנלכדו במערה בתאילנד. סרטם הנוכחי מפיק הרבה יופי מהסיקוונסים בים ולכך תורם גם הצלם זוכה האוסקר קלאודיו מירנדה, שכבר התנסה בצילום ימי ("חיי פיי"). הקטעים בימים מלווים במוזיקה שהלחין אלכסנדר דספלה הגדול, ובמבחר להיטים משנות השישים והשבעים ("Heart of Gold" של ניל יאנג, "Crying" של רוי אורביסון) שבהן ניאד היתה אלופת שחייה צעירה. 

אבל עיקר כוחו של הסרט הוא בעיצוב הדרמה האנושית, שיש בה לא מעט רגעים חינניים שמעלים חיוך. יש להניח שהרקע של היוצרים בקולנוע תיעודי תרם לבחירתם לשבץ בסרט קטעי ארכיון שבהם נראית דיאנה ניאד האמיתית, במקום ללהק שחקנית צעירה לסצנות מן העבר, והסרט מצליח לשכנע אותנו שניאד הצעירה ובנינג המזדקנת אחת הן. 

4 כוכבים
Nyad בימוי: אליזבת צ'אי וסרהליי וג'ימי צ'ין. עם אנט בנינג, ג'ודי פוסטר, ריס איפנס. ארה"ב 2023, 121 דק'