רוצחי פרח הירח

סקורסזה הוא אחד הבמאים האהובים עלי, כזה שכול סרט חדש שלו זה סיבה למסיבה. זה לא רק הסרטים המופתיים שהוא עושה, הגיוון בז'אנרים (ממחזמר לסרט ילדים בתלת מימד לאפוס פשע קומי באורך 3 שעות לאפוסי פשע קצת יותר רציניים) או השליטה המוחלטת שלו בכלי הקולנוע העומדים לרשותו, זה גם הבן אדם עצמו. מדובר אולי בסינמפיל הכי גדול שיש: אדם שחי, נושם ואוהב קולנוע ברמה מטורפת. להקשיב לו מדבר על קולנוע זה תענוג.

עכשיו יצא סרט חדש של סקורסזה: 'רוצחי פרח הירח' שמו. הסרט כבר היה אמור לצאת באמצע אוקטובר בארץ אבל המלחמה דחתה אותו לסוף נובמבר. אחרי המתנה קשה מאוד, במהלכה אפילו ספרתי את הימים, אני גאה להכריז ש'רוצחי פרח הירח' הוא יצירת מופת.

אבל רגע, לאט לאט.

הסרט מתרחש בתחילת המאה ה-20. שבט האוסייג', שבט אינדיאנים בשטחי ארה"ב לא עשירים במיוחד, מגלים שהאדמה שלהם מלאה בנפט, דבר שהופך אותם לעשירים בין לילה. כמובן שהאדם הלבן והקפיטליסט לא מרוצה מזה, והוא יוצא ברצח עם של האינדאינדים משבט אוסייג'.

הדבר הראשון שאתם צריכים לדעת בנוגע ל'רוצחי פרח הירח' זה שמדובר בסרט לא קצר. 206 דקות אורכו (3 שעות ו-26 דקות, למי שאין לו כוח לחשב) ואין הפסקה באמצע להתרעננות. אבל למרות זאת, 206 הדקות של הסרט עברו לי ביעף ובקושי הסתכלתי בשעון לבדוק כמה זמן נותר. עד כדי כך הייתי מרותק.

סקורסזה מביים את הסרט כמו מאסטר. כמו שאמרתי: הסרט ממש מרתק. הוא גם מוציא הופעות משובחות מצוות השחקנים שלו. הסרט עומד על 3 מהם: ליאונרדו דיקפריו, שמוכיח כבר ממזמן שהוא לא רק היפיוף מ'טיטאניק', רוברט דה נירו, שמבורך לראות אותו שוב לא מביך את עצמו ולילי גלדסטון שנותנת הופעה מדהימה כאשתו של הדמות של דיקפריו.

כראוי מסרט באורך 3 שעות וחצי, הוא לוקח את הזמן. 'רוצחי פרח הירח' הוא יותר סרט של רגעים מאשר אירועים. הכול מתבצע לאט לאט, בלחישות, לוקחים את הזמן. הרצח השיטתי של בני האוסייג' מרתחש בהדרגה וגם המשחק של השחקנים בסרט הוא יותר מאופק ושקט מאשר צעקני ורועש. זה הופך את הסרט לכזה שמיועד אך ורק לבעלי סבלנות. אבל כמו שאמרתי, זה שווה את זה.

בשורה התחתונה, 'רוצחי פרח הירח' הוא אחד הסרטים הטובים של השנה. אפוס פשע ארוך, סוחף, ענק, משוחק היטב, גדול מהחיים ופשוט כיפי. אל תעיזו להחמיץ את הסרט הזה על המסך הגדול, לשם הוא ראוי בענק.