אחרי שלימדה אותו משפט לדקלם בעברית עבור צילום לסטורי, נטע, שמנהלת לצד אביה את קבוצת הכדורגל שבבעלותו, משבחת את שחקן החוץ החדש בקבוצה ג'ימי מיקל על השימוש המרשים שלו באות ח'. מה שהיא לא יודעת זה שהאדם שלצידה הוא לא שחקן כדורגל ניגרי אלא פליט אריתראי, ששיכלל את העברית שלו במשך חמש שנות עבודה כשוטף כלים בקייטירינג תל אביבי מפונפן. אומארי נעצר על ידי משטרת ההגירה לצד שותפיו לדירה ונמלט מהשוטרים בשדה התעופה, שם זיהו אותו בטעות אוהדים של מכבי נתניה בכדורגל בתור הרכש החדש שיעזור לקבוצתם האהובה לעלות ליגה. לא הרבה אחר כך אומארי כבר מתקן את התקלה - כשהחברים לקבוצה מבקשים ממנו לבחור שיר לחגוג איתו בחדר ההלבשה, הוא מציע באנגלית עם מבטא מזויף את "מהפכה של שמחה", ח' משובשת והכל.
"לרוץ על החול", סרטו הראשון של המפיק אדר שפרן כבמאי, משתמש במבנה הקלאסי של קומדיית טעויות כדי לדבר על היחס של החברה הישראלית לזרים שבה. אומארי הוא כבר חלק מהחברה הישראלית שמבין את את השפה והדקויות, אבל המסווה של זר מסוג שונה, כזה שמצד אחד מגיע בהזמנה ומצד שני הישראלים מדברים עליו בעברית מעל הראש שלו, מאפשר לו לחשוף את כל הסאבטקסט שמתחת להבטחות כמו "הוא חלק מאיתנו" או "כולנו משפחה אחת". מבקשי מקלט מאפריקה נתפסים לא פעם בישראל כזרים מוחלטים, מעין אחר אולטימטיבי שאפשר להתעלם מהאנושיות שלו ולהתייחס אליו כחלק מ"תופעה חברתית" או פשוט "בעיה". גם כשהתקשורת מדווחת על קטטות ענק בין מתנגדי לתומכי המשטר באריתראה ברחובות ישראל, כמו אלה שפרצו זמן קצר לפני הבכורה של "לרוץ על החול" בפסטיבל חיפה, היא לרוב תעשה זאת דרך עיניים ישראליות ולא מנקודת מבטם של מי שחיים את המציאות הזו.
אותה אנושיות ונקודת מבט נעלמת עומדת במרכז של "לרוץ על החול", שלא סתם מעמיד במרכזו דמות של פליט - הוא מציג מגוון דמויות של פליטים מאפריקה, בעלות אופי ייחודי, סיפור חיים, ואפילו חלומות. הכוח והאומץ שבו נובעים דווקא מהבחירה לשלב את הדמויות הללו בקומדיה קלילה, אפילו קצת נוסחתית, שבה הגיבור האריתראי וחברו הסודני מלמדים אחד את השני לקלל בשפת אמם. שקופית סיום מציינת כי כל דמויות האפריקאים בסרט מגולמות על ידי שחקנים שבעצמם הגיעו לישראל כפליטים, כשלתפקידים המרכזיים לוהקו שון שונסולה מונגוזה בתפקיד אומארי ומייקל קביה אהרוני בתפקיד נייג'ל, שניהם ילידי קונגו המתגוררים בישראל מילדות.
העלילה מזכירה קצת את סדרת הלהיט "טד לאסו", לא רק בגלל המפגש התרבותי בין אנשים ממקומות שונים בתוך קבוצת כדורגל אלא גם בזכות האופטימית וטוב הלב של הדמויות הראשיות. עם זאת, עולם הכדורגל לא באמת משמעותי במיוחד לעלילה ומשמש בעיקר כרקע. אומארי לא עובר שיעורי כדורגל מזורזים ולא מתגלה כסינדרלה של דרום תל אביב. הוא בכלל לא מנסה לעבור כשחקן כדורגל אמיתי, רק למשוך את הזמן עד שנייג'ל יסדר לשניהם טרמפ לגרמניה עם מכולה של אבוקדו, ובינתיים מפתח קשר עדין וחמוד עם שותפת הסוד שלו נטע (קים אור אזולאי בהופעה מצוינת). יש כאן שילוב קצת משונה בין קומדיה רומנטית, קומדיית טעויות ודרמה חברתית, קו שבמרכזו עומדים הניסיונות של נייג'ל לאתר את אחיו של אומארי, שהקשר עימו נותק במסעו מאריתראה לישראל.
שילוב הז'אנרים הזה הכרחי בשביל ליצור סיפור נגיש לקהל רחב בלי לייפות את המציאות יותר מדי. זה בהחלט לא סרט ריאליסטי או כזה שבאמת מתאר את חייהם של מבקשי המקלט בישראל, אבל הוא גם לא מתחייב עד הסוף לפנטזיה על האפי אנד מושלם כנגד כל הסיכויים. זאת אגדה אופטימית, מצחיקה ומרגשת, סיפור קטן מימדים ומבוצע היטב שלא מנסה לפתור את המצב או להעמיס את כל כובד הסוגייה על דמות אחת. גם כשדברים מופרכים לגמרי קורים המציאות הבלתי אפשרית נשארת שם, ואנחנו פשוט מסתכלים עליה מנקודת מבט אופטימית ומבודחת יותר מבדרך כלל. התסריט משויף ומלא בהברקות קומיות קטנות ומושלמות, וגם הקאסט עושה עבודה לא פחות ממעולה, מהשחקנים הראשיים דרך תפקידים קטנים יותר של שחקנים כמו צביקה הדר ואורי ביטון.
הערת המערכת: הביקורת פורסמה לראשונה בתחילת אוקטובר כחלק מסקירה של פסטיבל חיפה. כעת, עם עליית הסרט לאקרנים, אנחנו מביאים אותה מחדש.