איזה סרט: "מלך החגיגת" הוא חתיכת טריפ משגע

לעיתים קרובות מדי סיפורים מעניינים מהחיים מניבים סרטים בינוניים וחסרי עניין קולנועי. לא פעם התחושה היא שסרט תיעודי היה יכול להיות הז'אנר הנכון יותר לטיפול בחומר. כך, למשל, הדוקו "RBG – רות ביידר גינסבורג" הרבה יותר מספק מ"המין החזק", הסרט העלילתי החיוור שגולל גם הוא את סיפורה של המשפטנית פורצת דרך. בישראל, שההיסטוריה הישנה והחדשה שלה מלאה סיפורים מעניינים והקולנוע שלה מרוצף סרטים תיעודיים מרתקים, נוצרו רק סרטים בודדים בסוגה השנייה, ורובם אינם זכורים לטוב. סיפורו האמיתי של הכימאי הישראלי שפיתח סם פסיכואקטיבי חוקי ואז הסתבך עם אנשים שלא כדאי להסתבך איתם, מלא פוטנציאל לסרטים משני הסוגים. אורי מרנץ, שזה סרט הביכורים שלו, בחר בסוג שלישי – שהוא גם וגם, וגם לא זה ולא זה. התוצאה, שנוצרה בכלים קולנועיים משולבים, ייחודית, מפתיעה ומבדרת.

>> איפה אתם בחג: הסרט הזה מקבל חמישה כוכבים רק כי אין שישה

האיש המכונה "מלך החגיגת" מגולם על ידי אושרי כהן, שמציג את עצמו לצופים כגבי (ככל הנראה שם בדוי) – חנון מחונן שעשה דוקטורט בביוטכנולוגיה, ובזבז הרבה כסף על קוק כדי להישאר עירני בעבודתו המשמימה בהייטק. כשהבין שהוא לא יכול לעמוד יותר בהוצאה הכספית הוא החליט לפתח סם חדש וזול יחסית מצמח הגת. ב-2003 החגיגת נמכר לכל דורש בפיצוציות בתל אביב, עד שמשרד הבריאות הכניס אותו לרשימת החומרים האסורים, והסם ירד למחתרת. גבי, שהרבה לצרוך את החגיגת בעצמו, מספר שהמשיך לחפש ולייצר אמפטמינים חלופיים בעלי מעמד חוקי, מה שסיבך אותו עם שותפיו העסקיים המפוקפקים.

גבי הוא הגיבור של הסיפור, וגם המספר הלא בהכרח מהימן שלו, שקולו הוא היחיד, כמעט, שנשמע לאורך הסרט (הוא שב ומכחיש שלסמים שפיתח יש פוטנציאל של נזק לצרכנים). הוא אמנם מוקף בשחקנים נוספים שמצטלמים לתפקידי מכריו, שותפיו והאישה שתהפוך לרעייתו, אך הם לא בדיוק מגלמים דמויות, משום שהם חסרי קול, ולא פעם הם נשתלים בתוך תפאורה מאוירת, או נראים בעצמם כגזירי נייר. למען האמת, גם כהן יותר מדגמן דמות מאשר מגלם אותה.

הסיפור שגבי מספר לנו מאויר באנימציה פסיכדלית עתירת המצאות, שמזכירה שילוב של עטיפת האלבום "סרג'נט פפר" של הביטלס וקטעי האנימציה שטרי גיליאם יצר עבור חבורת מונטי פייתון. ציורי רנסנס (הסעודה האחרונה של דה וינצ'י, הזוג ארנולפיני של ואן אייק), צ'רצ'יל, גודזילה, המטריות המעופפות של מרי פופינס, פרחים והרבה פילים מסוממים מרכיבים את המארג העשיר והשנון של אסוציאציות תרבותיות שממלאות את הסרט מקיר לקיר. ויש גם קטע הודי – שם מפיקים את הסם – שלוקח השראה מ"ספר הג'ונגל" של דיסני. הוויזואליה הפסיכדלית תואמת את העיסוק של הגיבור בסמים, ומייצרת ניגוד אפקטיבי להסתבכות שלו עם העולם האפור.

אל תחשבו על פילים ורודים. מתוך הסרט "מלך החגיגת". (צילום: באדיבות דרומהפקות)

על האנימציה הנהדרת אחראים ניר מטרסו (קונספט ואנימטור ראשי) ולירן קורן ודורון סולימאן (הפקה). בשנות התשעים מטרסו יצר את קטעי האנימציה עבור "הכוכב הכחול" ו"משהו טוטאלי", סרטיו הטריפיים של גור בנטביץ', שהיה לגורו של הקולנוע העצמאי (מרנץ עבד ב"הכוכב הכחול" כעוזר בימוי ועוזר צילום). הגורו עצמו, שעובד בימים אלה על סרט אנימציה באורך מלא, מתארח בסרט בתפקיד הדוד הסטלן שצץ בנקודות מפתח בעלילה של גבי. גם אלון מזרחי נמצא שם, בתפקיד בריון.

בשל אופן הגשת הסיפור, אין ב"מלך החגיגת" דרמה אנושית. גבי אמנם מספר לנו על יחסיו עם רעייתו המתנגדת לעיסוק שלו שמשתלט על חייו, ואף גורם לכך שהם בורחים ללונדון, אבל זה דיווח חד צדדי והרעיה אינה מפותחת לכדי דמות. יש להניח שאם הסרט היה נמשך יותר מ-75 דקות המחסור בקולות נוספים היה עלול לייצר חדגוניות מסוימת. אך כמו שהוא הסיפור המרתק והשפע הוויזואלי מספקים הנאה שלמה.
4 כוכבים
בימוי: אורי מרנץ. עם אושרי כהן. ישראל 2023, 75 דק'