נשארים לחג ביקורת סרט

דיוויד המינגסון הוא שם אנונימי עבור עולם הקולנוע, אבל בעל היסטוריה ענפה כתסריטאי ומפיק בשלל סדרות טלוויזיה, מסדרות אנימציה קומיות למבוגרים כמו "איש משפחה", או סיטקומים קלילים כמו "הביץ' מדירה 23", "איך פגשתי את אמא" ו"שחור כזה". הוא גם בעל ניסיון בהפקת וכתיבת פרקים לסדרות פשע טיפוסיות כמו "בונס" ו"שקר לי". לכן כל כך מפתיע לגלות שאחד הסרטים המרגשים והטובים של תקופתנו מגיע דווקא מתסריטאי ומפיק של סדרות טלוויזיה שאיכות היא לא ממש תו התקן שלהן. "נשארים לחג" הוא מסוג הסרטים שנשענים לחלוטין על התסריט. לא מפתיע שמתוך חמשת המועמדויות לאוסקר ביניהם לסרט, העריכה, השחקן הראשי ושחקנית המשנה – האוסקר החמישי לו הסרט מועמד הוא לתסריט המקורי. על אף שמקוריות זה לא הצד החזק של הסרט - כי מדובר בז'אנר שלם של צעירים הנתקעים במוסד הלימודים שלהם – הסרט הזה מצליח להפתיע לכל אורכו."נשארים לחג" הוא שילוב בין סרטי חג אמריקאיים לסרטים העוסקים במערכות יחסים בין תלמידים למורים. הוא נעול על הציר בין "אלו חיים נפלאים" הקלאסי או "תקועים בדרך" (שבכלל מתרחש בחג ההודיה) על אנשים התקועים בחייהם וגם נשכחים מאחור בתקופת החגים והם צריכים לעבור חוויה מתקנת כדי להתקדם בחייהם האישיים. הוסיפו לרשימה גם את "מועדון ארוחת הבוקר", "הבוגר" ו"ללכת שבי אחריו". הקומדיה מתרחשת בשנת 1970 ומרגישה כאילו גם צולמה בשנה זאת, מה שהופך את החוויה לנוסטלגית עבור מי שאוהב את הסרטים של סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70. ביים את הסרט אלכסנדר פיין, שההתמחות שלו היא בכתיבת תסריטים ויש לו שני אוסקרים להוכיח זאת - על "דרכים צדדיות" (2005) ו"היורשים" (2011). אחרי ההצלחה האמנותית של "נברסקה" (2013) שהוקרן בפסטיבל קאן והיה מועמד ל-6 פרסי אוסקר, פיין נעלם והשקיע את מרבית זמנו בהפקות של סרטים אמריקאיים עצמאיים וגם בכתיבת ובימוי קומדיית המדע בדיונית השאפתנית, "לחיות בקטן" (2017) שנקטלה בביקורות ונכשלה כלכלית. "נשארים לחג" מרגיש כאילו נכתב על ידי פיין, אבל יש בו יותר טוב לב מאשר בסרטים של פיין הנוטים להיות יותר מרירים ועוקצניים. הבימוי שלו מושלם והוא מצליח להפוך את החוויה למורכבת ועשירה ברבדים וניואנסים."נשארים לחג" הוא גם שיתוף פעולה שני בין פיין לכוכב סרטו "דרכים צדדיות" פול ג'יאמטי. השחקן הוותיק כבר זכה בשלל פרסים ומועמדויות על תפקידו הנוכחי, ביניהם זכייה בגלובוס הזהב ומועמדות שנייה לאוסקר. ג'יאמטי מגלם בכשרון רב את פול הונהאם, המורה הכי שנוא באקדמיית הבנים בארטון בניו אינגלנד המושלגת. הוא חי במתחם האקדמיה, עוזב לעיירה רק בשביל סידורים, מאוד קפדן ודורש משמעת מלאה. אף אחד לא אוהב את המורה הוותיק. לא התלמידים, לא חבריו לסגל ולא המנהל שהיה בעבר תלמיד שלו. כולם סובלים מהנוקשות החברתית שלו. נראה שהוא פשוט אדם מתבודד שמכור לעבודתו, אך הוא לא באמת נהנה ממנה יותר. זה פשוט הדבר היחיד שהוא התרגל לעשות וכנראה המקום היחיד שימשיך להעסיק אותו. הונהאם, שקיווה לבלות את תקופת החגים המסורתית בין חג המולד לשנה החדשה בקריאה ושתיית אלכוהול, לפתע מוצא את עצמו מפקח על תלמידים שאינם יכולים לחזור לביתם. ביניהם גם אנגוס, נער בן 18, תלמיד טוב אולי אפילו מבריק, אבל אחד שאוהב למרוד נגד המוסכמות החברתיות ותמיד מוצא את עצמו מסתכסך עם תלמידים אחרים או עם שאר המורים במוסד. שני הגברים הבודדים מפתחים מערכת יחסים של אב ובן ולומדים אחד על השני דברים שונים. לעיני הצופים נחשפות הסיבות שהובילו כל אחד מהם לנקודה שבה הם נמצאים. דמות שלישית היא מרי, המנהלת טובת הלב של המטבח שנשארת בחג בפנימייה מסיבותיה האישיות. השלושה יוצרים משפחה אלטרנטיבית מפתיעה ויחד הם יחגגו את החגים. הם גם ילמדו להשתחרר מהעבר התוקע אותם במקום ויבחרו בעתיד שאולי צופן להם משהו קצת יותר טוב."נשארים לחג", על אף עלילתו שיכולה להיחשב בנאלית, הצליח בחודשים האחרונים לזכות במעל ל- 108 פרסים בצדק רב. הסיפור איננו מחדש אבל התסריט מצליח לברוא דמויות מורכבות ועשירות. פול ג'יאמטי פשוט נפלא בתפקיד הראשי וזהו תפקידו הטוב ביותר של שחקן האופי הוותיק מזה זמן רב. התגלית של הסרט הוא דומיניק ססה, שהיה תלמיד בבית ספר תיכון בדירפילד, מסצ'וסטס שבו צולם הסרט. הוא ניגש לאודישן ונבחר לתפקיד של אנגוס. זה התפקיד הראשון שלו בקולנוע ומאז הוא הספיק לזכות ב-9 פרסים, כולל מועמדות לפרס ה BAFTA היוקרתי. ססה הוא סוג של דמות מראה של ג'יאמטי. על אף גילו הצעיר הוא מצליח לעורר אנטגוניזם אצל חבריו ללימודים, המורים ואפילו משפחתו. כאשר פול המורה מתבונן בצעיר המרדן הוא בעצם רואה את עצמו ואת הכאב העצום שהוא מתמודד איתו.על אף שגם ג'יאמטי וגם ססה מעולים בתפקידיהם, מי שגונבת את ההצגה היא השחקנית דאווין ג'וי רנדולף, שזכתה עד רגע כתיבת שורות אלו ב-48 פרסים על תפקידה כמרי. היא כבר עשתה בית ספר לאדי מרפי בתפקיד משנה עסיסי בסרט "קוראים לי דולמייט" (2019) והצחיקה בתפקיד משנה משעשע במיוחד בסרט "העיר האבודה" כסוכנת של סנדרה בולוק. היא גם התפרסמה בתפקיד הבלשית דונה וויליאמס בסדרה "רק רוצחים בבניין". דמותה טובת הלב אך הטראגית של מרי בגילומה של רנדולף קורעת את הלב. השחקנית הייתה יכולה לגלם דמות גדולה מהחיים, אך היא וכמובן הבמאי שהנחה אותה העדיפו לשמור את סערת הרגשות שאוכלת אותה על אש קטנה כאשר בתוך השקט המושלם שהיא מתנהלת מסתתר כאב עצום וגדול יותר משל שני הגברים הלבנים. אם יש הימור כמעט בטוח לזכייה השנה באוסקר, הוא כנראה ילך לשחקנית הנהדרת הזאת שמצליחה בדיוק כמו כל הסרט הנפלא הזה, להצחיק רק בעזרת מבט קטן אחד, לשבור לצופים את הלב ברגע לא צפוי ולאחות אותו לאחר מכן שוב פעם.

מתחרים Challengers חדש 2024

הכפתן הכחול The Blue Caftan חדש 2024

ג'ויקה Joika חדש 2024

רדיקלי Radical חדש 2024

הקדירה The Pot Au Feu חדש 2024

נפש אחת One Life חדש 2024

אנטומיה של נפילה Anatomy of a Fall 2024

דוג מן Dogman 2023 2024

הפילגש The Other Widow 2024

אזור העניין The Zone of Interest 2024