(שם הסרט במקור: American Fiction)

צפייה ב"מעשייה אמריקאית" רק מדגישה לי כמה מצוין וחד פעמי היה הסרט "תברח" (Get Out) לפני כמה שנים. ג'ורדן פיל לקח ז'אנר מאוד ספציפי (אימה), וסיפר שם סיפור עם כוונה מאוד מדויקת לדבר על מלחמת הגזעים בארה"ב. "מעשייה אמריקאית" מנסה גם הוא לדבר על מלחמת הגזעים, אבל הוא חסר מיקוד, ולא יודע באיזה סגנון להשתמש ומתי.

אני מודה שבאתי לסרט סקפטי מלכתחילה. אמנם הסרט הזה זוכה להערכה רבה בחו"ל, אבל אני חששתי שהסיפור הזה, על סופר ועל הוצאות לאור, חששתי שהכול כאן יתרכז במיליה של אמנים סנובים שאין ביניהם ויצירות האמנות שלהם לבין החיים עצמם דבר וחצי דבר. לפחות החשש הזה התפוגג. "מעשייה אמריקאית" מתרכז במשך חלק גדול מהזמן בתיאור חייו של גבר אמריקאי שחור וכבר לא צעיר. יש כאן כמה וכמה דרמות משפחתיות, והכול עשוי בעדינות, בשקט, ברגישות, ועם צוות שחקנים קטן אבל מצוין כל אחד ואחד מהם. אימא חולה, אחות אוהבת (שנעלמת מהסרט מהר מדי), אח פרוע מדי, והיכרות רומנטית חדשה ויפהפייה –  הכול קיים כאן בחיים של הדמות הראשית, שצריך לטפל בכל זה וגם בקריירה שלו, וג'פרי רייט נהדר לטעמי בשקט הנפשי שלו, בדרך שהוא מכניס אותי אל תוך חייו של הגבר הזה.אבל נדמה לי שזה לא הסיפור שהסרט הזה רוצה לספר. הדמות הראשית מתעסקת בכתיבה, ומפריע לה שהמו"לים הלבנים מצמידים סטריאוטיפים לחיים השחורים, וכל מה שעונה לתפיסה הזאת שלהם את החיים שהם לא מכירים נחשב בעיניהם "פורץ דרך", "אמיץ", ועוד סופרלטיבים כאלו ואחרים, בעוד שזוהי רק תפיסה צרה של חווית החיים השחורה. אז הדמות הראשית הזאת כותבת ספר גרוע בכוונה, וזה דווקא זוכה להצלחה. מעין "המפיקים", עם שחורים במקום נאצים.

אז זאת בעצם קומדיה. וזאת בעצם סאטירה. חריפה. אבל זאת גם הבעיה של "מעשייה אמריקאית". הסרט הזה לא החליט אם הוא רוצה להיות דרמה על החיים האמיתיים של השחורים, או להיות קומדיה פרועה על יחסי שחורים ולבנים בארה"ב. כול אחד מהאספקטים עובד טוב בנפרד, אבל שניהם לא מתחברים לכדי סרט אחד הומוגני. קומדיה צריכה לעבוד מהר. הדרמה מאיטה אותה. הקומדיה אכן מצחיקה (מאוד אפילו, לפרקים), אבל החלקים הקומיים מגיעים במרחקים גדולים מדי אחד מהשני, והדרמה מאוד מאיטה את הקצב. ומצד שני, הדרמה היפה אין לה באמת איזשהו הוק דרמטי שיחזיק אותי. יש כאן תיאור שגרת חיים יפה, רק בלי דרייב דרמטי שבאמת יעניין אותי בחיים של המשפחה הזאת.

חבל לי שהסיפור המזויף שהסופר כותב לא באמת מפותח. יש סצנה אחת יפה ומקורית מאוד מתוך הספר הזה, אבל הדיון עליו שאמור למלא את הסרט לא יכול להסתמך רק על הסצנה הזאת. ויפה בעיניי שהחיים של הסופר הזה מתוארים בפרוטרוט, כדי להראות לי שלא מדובר בתפיסה צרה של חיים שחורים, ולא בדמות סנובית של אמן, אלא בגבר עם חיים שלמים וכמה וכמה דמויות משמעותיות בחייו, אבל הקומדיה לא מספיק מפותחת, הדרמה תופסת מקום נרחב, אבל גם היא לא באמת מחזיקה, וכך יש כאן תיאור מצב יפה ועדין בלי באמת לרגש אותי, ויש קומדיה מצחיקה למדי וארסית מאוד שתופסת חלק קטן מדי מהסרט, ושני החלקים האלו לא באמת מתחברים לסרט אחד שישאיר סימן אצלי באולם.

אני מניח שהסאטירה הייתה הרעיון בבסיס כל הפרויקט הזה שנקרא "מעשייה אמריקאית". יש כאן את כל המרכיבים של סרט חריף, מצחיק, שנון, אבל הם לא עורבבו מספיק טוב לכדי יצירה משמעותית. סרט חביב, אבל לא באמת משאיר אצלי סימן.

איתן ווייץ

ניתן ליצור איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il