את הרומן המצליח "שוגון" כתב הסופר ג'יימס קלאוול בהשראת אירועים היסטוריים ביפן הפיאודלית של המאה ה-17, על רקע הקשרים הראשוניים של יושביו עם סוחרים אירופים. הספר הפך לרב-מכר מצליח במיוחד לאורך השנים בזכות האקזוטיקה שבו, מאבקי הכוח, סיפורי האהבה שבתוכו, וגם בגלל שהוא מציג את המתרחש באומה המבודדת מהמזרח הרחוק מנקודת מבט מערבית. מאבקים פוליטיים, שחיתות שלטונית, תככים ומזימות מאחורי הקלעים, מסורת מול חדשנות, פיתויי הקפיטליזם, ועוולות הקולוניאליזם, וגם גבורה, קנאה, דעה קדומה, אמון וחמלה - ההקשר היסטורי מרוחק, אולם כל ההיבטים השונים משתלבים היטב גם בתרבות העכשווית כפי שהם באים ביטוי בדרמות תקופתיות, סרטי מאפיה, ובמהדורות החדשות, ואף בעולמות הפנטסטיים של "משחקי הכס" וסדרות אחרות שניסו לחקותה. לכן, אין פלא שעלילת "שוגון" ודמויותיו מוצאים רלוונטיות גם בהפקה חדשה לטלוויזיה אשר עלתה אתמול (ג') בדיסני+.
"שוגון" - טריילר
(באדיבות FX)
זאת לא הפעם הראשונה שהספר המצליח עובד לגרסה טלוויזיונית. ב-1980 עלתה ברשת NBC המיני-דרמה "שוגון" בכיכובם של ריצ'רד צ'מברליין, ג'ון רייס דיוויס וטושירו מיפונה. המפיקים מיהרו להסתער על רב-המכר של קלאוול, חמש שנים בלבד אחרי יציאתו לאור, וזכו על כך באחוזי צפייה נאים וגם בשלל פרסי אמי וגלובוס הזהב. הסדרה החדשה שיצרו רייצ'ל קונדו וג'סטין מרקס שואפת לשחזר את ההצלחה, אבל נשענת פחות על ההיבטים הרומנטיים של הסיפור, ומתרכזת בפוליטי, הנבזי והאלים. זה מתקבל על הדעת. הטלוויזיה של היום בוטה וקיצונית יותר, ולפני הכול גם צינית. ההפתעה הגדולה היא שההפקה הנוכחית של FX שמכילה לא מעט רגעים מדממים, הוצאות להורג בחרב או בתוך סיר מים רותח, ואף סצנות סקס חושפניות רחמנא ליצלן, מצאה לעצמה בית בדיסני+ (כשבארצות הברית היא משודרת בהולו המותאמת לקהל המבוגר של דיסני).
למרות הבלחות האלימות והעירום פה ושם, כדאי להבהיר מראש ש"משחקי הכס" זה לא, גם אם יש מי שמנסה לשווק כך את "שוגון". היא אומנם מושקעת למדי אבל לא מתקרבת לרמות ההפקה של סדרת הדגל של HBO שגם אכלסה בשגרה זוועות וסצנות סקס קיצוניות בהרבה. בעוד חצרות סטארק, לניסטר, טרגריאן, הדוטרקי והאחרים נאבקו ביניהם על השלטון בחבל הארץ המדומיין של שבע הממלכות אותו הגה ג'.ר.ר. מרטין בספריו, הרומן התקופתי של קלאוול מבוסס על מציאות פוליטית שהייתה נכונה לזמנה, במרחבים שקיימים אז והיום עלי אדמות. עיצוב התפאורה בהתאם, מבוסס על נופי יפן והארכיטקטורה של עריה. גם הדמויות נוצרו בהשראת אנשים שהיו באמת מיורד הים הבריטי וויליאם אדמס ועד הדיימו טוקוגאווה ליאסו.
מה שכן משותף לעולם הבדיוני של "משחקי הכס" וזה ההיסטורי של "שוגון" הם האופי האפל של שתי הסדרות, מאבקי השליטה בזירה הפנימית על רקע המלחמה שאורבת מבחוץ, וגם קשירת הקשרים מאחורי הקלעים. זו המציאות הפוליטית בווסטרוס, בארץ השמש העולה, אצלנו בישראל וככל הנראה בכל מדינה אחרת. בניגוד למציאות היומיומית עם ההשלכות הקשות שלה על חיינו, על המסך לפחות אפשר ליהנות מזה. לאורך השנים גילינו שיש קהל עצום לתכנים שמציעים תרחישים בוטים של תקיעת סכינים בגב וחרבות בבטן. ב"שוגון" יש הרבה מזה, באופן מטפורי ופיגורטיבי.
סיפור הרקע של "שוגון" מתחיל במותו של המנהיג הקשיש שאיחד את הלורדים הפאודלים של יפן. בהיעדר יורש ברור שייקח את מקומו בפסגת הפאגודה, מתחיל מאבק של כיפופי ידיים בין החברים בתוך הקבוצה השולטת, בדומה למה שהתרחש במעלה מלך עם הסתלקותו של המונרך רוברט ברתיאון או כיום בכל ארגון פשע מהמאפיה הסיציליאנית ועד היאקוזה. ללא איזונים או בלמים, קואליציה מתגבשת כדי לנטרל את הלורד החזק ביותר, יושי טורנאגה (בן דמותו של ליאסו, בגילומו של היריוקו סנאדה המצוין). בדרכי תחבולה הם מאשימים אותו בבגידה ושמים אותו במעצר בית בבירה קיוטו בעודו ממתין לגזר דינו. כל ההתפתחויות הפוליטיות הפנימיות הללו ביפן מתרחשות על רקע תהליך של קולוניזציה מזדחלת של הכנסייה הקתולית באמצעות מיסיונריה בחסות מלך פורטוגל שמגישים סוחריו וחייליו. כל אלה חומדים את האי האסייתי, כל אחד מסיבותיו הוא.
לקלחת הפוליטית הסבוכה הזו מצטרף ג'ון בלאקת'ורן הבריטי (בן דמותו של אדמס, בגילומו של קוסמו ג'רוויס) שנשבה על ידי אנשי טורנאגה ביחד עם ספנים הולנדים פרוטסטנטים שהצליחו לחמוק מהצי הפורטוגלי אבל לא מסערות האוקיינוס. השמועה על נווט מוכשר מארץ לא מוכרת שנמצאת בתחרות עם פורטוגל ומתכחשת לסמכותה הדתית של הכנסייה הקתולית, מגיעה לקיוטו. טורנאגה מזהה הזדמנות לפרק את הקואליציה שנבנתה נגדו באמצעות הספן דובר האנגלית, וכך מתחילה להיטוות לה העלילה בקשר בין בני אדם שונים ממוצאים שונים ובעלי אמונות שונות שפועלים ביחד למען מטרה משותפת, בין השאר מתוך יריבות עם אחרים שנגדם. מטבע הדברים הסיפור מלא בתפניות עלילתיות, ומשברי אמונה ונאמנות, כפי שחווה טודה מריקו (אנה סאוואי), מומרת לנצרות המקורבת לטורנאגה ומתקרבת אף יותר לבלאקת'ורן.
היחסים בין מריקו לבלאת'ורן הניעו את הקו העלילתי המרכזי של הספיישל הטלוויזיוני מ-1980 והותירו צופים מרותקים למסך לאורך חמישה ערבים רצופים (במהלכם שודרה המיני-סדרה לראשונה). ספק אם "שוגון" בגרסתה הנוכחית תביא לצפיית בינג' בסדר גודל דומה. ראשית מכיוון שהתחרות גדולה הרבה יותר ביחס לנוף הטלוויזיוני של שנות ה-80, אבל גם בגלל שהיא מציבה לא מעט מחסומים בפני הקהל המערבי. העלילה מתחוללת רובה ככולה ביפן ומבוססת על ההיסטוריה שלה. בניגוד להיבטים התרבותיים המדומיינים כפי שבאים לידי ביטוי במנגה ובאנימה ושבו את ליבם של רבים כל כך ברחבי העולם, במקרה הזה יש ניסיון לשחזר את התקופה, את מנהגיה ואת המבנה הפוליטי הסבוך.
השאיפה לאותנטיות הביאה את היוצרים להפוך את היפנית לשפה השלטת, החלטה מתקבלת על הדעת אבל לא נטולת סיכונים ולו בגלל הסרבול והאיטיות שהיא כופה על הסדרה. זמן מסך רב כל כך מוקדש לתרגום סימולטני מיפנית לאנגלית וההפך (לפחות הפורטוגזית נגרעת מהשיח, והאירופים ככלל מדברים כולם אנגלית), כך שזה מכביד ועוצר את הרצף העלילתי. עד שכבר נכנסים לעניינים ומסתקרנים, מגיעים הדיאלוגים בין בלאקת'ורן וטורנאגה שמתווכים על ידי מריקו או מתורגמנים אחרים בזמן אמת, כאילו מדובר במפגש פסגה מדינית בין מזרח למערב לפי כל כללי הפרוטוקול הדיפלומטי. זה מאריך את הסצנות ומכביד עליהם. אחרי סיומה של העונה הבודדת של המיני-סדרה המדוברת, נוכל לדעת האם היה מדובר בהימור מוצלח או חרקירי הפקתי.
