אגדה בחולות: הבמאי הזה הצליח לעשות משהו שרק מעטים חולמים עליו

שנתיים וחצי אחרי שאפוס המד"ב השאפתני "חולית: חלק 1" הותיר אותנו במתח עצום לגבי עתידו של הנער־משיח פול אטריידיס (טימותי שאלאמה) על כוכב הלכת המדברי אראקיס - סרט ההמשך המצופה נוחת סוף־סוף על המסכים, ומבהיר שהיה שווה לחכות.

זהו סרט גדול יותר, מרשים יותר ומלהיב הרבה יותר מהחלק הראשון. יצירה מוקפדת, סוחפת ומלאת פלאות ויזואליים, שמזכירה לנו עד כמה חוויית הצפייה בסרט באולם קולנוע על מסך גדול יכולה להיות עוצמתית ובלתי נשכחת.

"המטרה שלנו היתה ליצור את הספקטקל הכי אפקטיבי שאנחנו יכולים", מודה התסריטאי־במאי הצרפתי־קנדי דני וילנב ("סיקאריו", "בלייד ראנר 2049"), שחתום על העיבוד הקולנועי לספרו הקלאסי של פרנק הרברט משנת 1965.

"זה סוג הקולנוע שיצר אצלי את הניצוץ ושגרם לי לרצות להיות במאי. אני מאוהב בחוויית המסך הגדול, ואני מנסה לעשות סרטים שיממשו את מלוא כוחם באולם, שיעטפו את הצופים בעולם של הסרט. עיצוב הסאונד, הצילום - כל ההחלטות מתקבלות תוך התחשבות במסך הגדול. אולי בעתיד יהיה ניתן לשחזר את החוויה הזאת בצפייה ביתית, אך כיום עדיין צריך אולם כדי לייצר את האפקט במלואו.

"מבחינה טכנית, אנחנו ידענו שהסרט הזה יהיה הרבה יותר שאפתני", ממשיך וילנב. "בחלק הראשון עקבנו אחרי נער שמגלה כוכב חדש ותרבות חדשה. הוא נופל קורבן לאירועים טרגיים ושורד אותם. יש משהו מדיטטיבי והתבוננותי במסע שלו.

"אבל בסרט השני - הנער נקרא לפעולה. הוא הופך לגבר, הוא הופך ללוחם. זה למעשה סרט מלחמה, אז ידעתי שהקצב יהיה אחר. זה סרט יותר שרירי ויותר אנרגטי, והקצב גבוה הפעם".

כפי שאתם בוודאי זוכרים, לאחר קרב אכזרי וחד־צדדי בין בית הארקונן לבית אטריידיס, סופו של הסרט הקודם שלח את פול ואת אמו (רבקה פרגוסון) עמוק אל תוך המדבר, יחד עם בני הפרמן (ה"דררים") הילידים.

וכך, בעוד בריוניו הממושמעים של הברון הארקונן (סטלן סקארסגארד) שבים לאראקיס כדי להשתלט מחדש על שדות ה"תבלין" (משאב הטבע היקר ביותר בגלקסיה) - פול מאמץ תרבות חדשה, מפתח מערכת יחסים אמיצה עם צ'אני (זנדאיה), בת פרמן יפה ומסתורית שהופיעה בחלומותיו, ומנסה להבין אם הוא אכן הדמות המשיחית שכולם חושבים שהוא.

לצד סצנות ענק שיגרמו ללסתות שלכם להישמט, "חולית: חלק 2" גם מציג שורה של דמויות חדשות (שמגולמות בידי כוכבים כמו אוסטין באטלר, פלורנס פיו, כריסטופר ווקן ועוד), ומעמיק את עיסוקו במזימות הפוליטיות הרצחניות של שליטי היקום. דמיינו את "משחקי הכס", אבל בחלל.

"בסופו של דבר, סצנות הפעולה לא היו כל כך קשות לביצוע", אומר וילנב. "הדבר הקשה באמת היה לשמור על הניואנסים, ולא לאבד את הפוקוס על מערכת היחסים האינטימית בין פול לצ'אני. מערכת היחסים הזאת היא הלב הפועם של הסרט, היא נושאת בחובה את כל הדרמה של הסיפור. דרך פול וצ'אני אנחנו מרגישים את הלחץ הפוליטי והתרבותי ואת הדיכוי.

"כל הסרט נבנה סביב המתח בין שתי הדמויות האלה. לפני הצילומים אמרתי לצוות שלי: אם לא נצליח לגרום לצופים להאמין במערכת היחסים ביניהם - אין לנו סרט. אז זה היה הפוקוס העיקרי שלי במהלך הצילומים, ורציתי להיות כמו שיותר קרוב אליהם".

סצנת פעולה אחת שבכל זאת הצליחה לאתגר את וילנב ולדחוף אותו לקצה, היא זאת שבה פול רוכב לראשונה על תולעת חול ענקית.

"זה ללא ספק הדבר הכי מורכב שעשיתי אי־פעם", הוא אומר בסיפוק. "לשמחתי, הסצנה יצאה בדיוק כפי שראיתי אותה בחלומות שלי. רציתי שנשיג רמה מסוימת של ריאליזם, אבל גם שזה ייראה אלגנטי, מסוכן ומלהיב. רציתי שגם מישהי כמו אמא שלי תאמין שזה אפשרי ואמיתי. עבדנו קשה מאוד כדי שזה יקרה, אבל בזכות כל מה שגילינו במהלך עשיית הסרט הראשון, הצלחנו לבנות לעצמנו ארגז כלים גדול שאפשר לנו לעשות את זה כמו שרציתי".

בתוך כך, וילנב גם מבקש להדגיש שהוא נותר קשוב ונאמן למסריו המקוריים של הרברט, שלדבריו לא ממש הובנו כהלכה כשהספר ראה אור בשנות ה־60.

"הרברט רצה לכתוב סיפור אזהרה מפני דמויות משיחיות", הוא אומר. "מאוד אכזב אותו לראות כיצד קוראיו פירשו את הספר, מפני שלא היתה לו כל כוונה לחגוג את פול. כדי לתקן את הרושם של הספר הראשון, הרברט כתב את 'חולית: משיח', ספר ששימש מעין אפילוג.

"ניסיתי שהעיבוד שלי יהיה קרוב יותר לכוונות המקוריות של הרברט. בסופו של דבר, הספר - וגם הסרט - מהווים אזהרה. המסע של פול הוא הרבה יותר מורכב ובוגדני ממה שנראה בתחילה".