רשת 13 מציגה: אפס אשמה. אפס בושה. אפס חרטה. זאת ישראל 2024
"הפליליסטיות" מראות את ישראל 2024 כפי שהיא באמת. ישראל שבה אין אשמה ואין בושה, הכל נעשה בראש חוצות ובגדול, ואם אתם מתחילים לשאול שאלות - אז אתם "חמוצים". ומי אתם, אבירי המוסר? אתם תשבו ותראו את "מסי של האסירים" עולה על הדשא וכובשת. כמה חבל שבצד שמקבל את הגול נמצא הציבור הישראלי
בסצנה המכוננת בפרק הראשון של "הפליליסטיות", סדרת הדוקו-ריאליטי החדשה שעלתה אתמול ברשת 13, מתכנסות הפרקליטות, חמושות במסכות, למסיבת פורים היתולית במועדון קריוקי. שני שירים נשלפו בעריכה מתוך המסיבה הסוערת. זה היה כשהפרקליטות שרו את "מה שאת אוהבת" של גלי עטרי, ואחר כך את "עוד יהיה לי" של מרגלית צנעני.
>> מדינה בתיבת תהודה: התקשורת הישראלית היא דיסנילנד של תודעה כוזבת
>> חדשות 13 בצרות איומות. כשצופים במהדורה שלהם מבינים מדוע
מדובר בבחירה לא מקרית, כמובן. "מה שאת אוהבת" ו"עוד יהיה לי" הפכו לשניים מהשירים שהכי מסמלים את ימי האישה, את הפמיניזם ואת ההעצמה הנשית. שירים שמדברים על נשים שלוקחות את החיים בידיים, ומחפשות את הייעוד שלהן בחיים. גם עיתוי עליית הסדרה מגיע מיד אחרי סוף השבוע שבו חל יום האישה, על שלל מסריו המעצימים. כמו הרבה מוצרים טלוויזיוניים שצפים עכשיו על המסך, גם "הפליליסטיות" הייתה אמורה לעלות הרבה יותר מוקדם. עיתוי שידור הסדרה נדחה בעקבות פרוץ המלחמה ב-7.10, כמובן, אבל כנראה שלא במקרה היא נשלפה מהמדף דווקא עכשיו. הסאבטקסט די ברור: כך נראה הפמיניזם בישראל 2024. זו סדרה על נשים שעושות רק את מה שהן אוהבות. ומי שלא טוב לו – יום טוב לו.
פמיניזם הוא, בין היתר, הזכות של אישה להיות כל מה שהיא רוצה – גם אם היא בוחרת לייצג עבריינים. אבל כמו שכל אדם זכאי להגנה משפטית ובאותה המידה לא כל אדם צריך לבחור לייצג כל נאשם, כך גם הסיפור הזה, שגם אם הוא סיפור פמיניסטי מותר לתהות על קנקנו, למה הוא נבחר, ובעיקר מה הוא משקף על המסך שלנו.
"הפליליסטיות", בקצרה, הן שבע עורכות דין שמתעסקות בתחום הפלילי. חלקן ייצגו שמות גדולים, חלקן ייצגו עבריינים בכירים, וכולן באופן כללי מהלכות על הגבול הדק שבין החוקי ללא חוקי. התפקיד שלהן הוא להוציא מהתופת את הלקוח שלהן – וכל האמצעים כשרים. גם כשמדובר ברוצחים, סוחרי סמים ואפילו עברייני מין דוגמת הנשיא לשעבר, משה קצב. אחת הפרקליטות מתגאה בכך שהיא "מסי של האסירים". פרקליטה אחרת השוותה את עצמה בבית המשפט, כמו שחקן כדורגל שעולה על הדשא. זו כמובן השוואה מאוד צבעונית, אבל יש בה הבדל אחד – כשמסי כובש שערים, מדובר בספורט. אף אחד לא באמת נפגע. ב"ספורט" שאותה פרקליטה מייצגת, דווקא יש נפגעים אמיתיים. כאלה שלא ליוו אותם מצלמות של סדרה דוקומנטרית.
זה המקום שבו התקשורת, פעמים רבות, שוגה; בעולם שבו אין טוב ורע ברורים, ויש רק נראטיבים ונקודות מבט – גם עולם הפשע זכה לסוג של האדרה וגלוריפיקציה. כולנו זוכרים את התקופה שבה זאב רוזנשטיין היה כמעט-סלבריטי, או את הרגע שבו בתכנית ריאליטי אחרת נבחרה דוגמנית לחיות ביחד עם משפחת פשע. לצופים זה הרגיש כיפי כזה, בהשפעת סדרות כמו "הבורר" או "הסופרנוס".
אבל בניגוד לסדרות בדיוניות ומתוסרטות שמבוססות על שחקנים, למצב שבו התקשורת הישראלית הופכת פושעים לגיבורי תרבות – יש מחיר בחיים האמיתיים. כשהתרבות שלנו שמה את האחים אברג'יל על הרצף שבין כדורגלנים לדוגמניות, כאילו כולם אותו דבר – אנחנו מנרמלים את הבלתי נורמלי. ונכון, כאן הסדרה הגיעה לעולם הפלילי בדרך עוקפת – דרך "הפליליסטיות" – אבל זה לא הופך את זה ליותר קל לצפייה.
עוד סיבה שבגללה "הפליליסטיות" היא מוצר בעייתי – הוא היעדר הבושה. בכך, היא בהחלט משקפת את החברה שהיא יוצאת ממנה; "הפליליסטיות" אכן מבטאות חיים מורכבים, עם לא מעט בעיות אמיתיות (כולל סיפורים קורעי לב באמת), עד הרגע שבו הן מתמודדות עם המציאות שהן עוזרות לנרמל. אחת מהן אפילו מתגאה שהיא, "כנעמה", מתנגדת לכל פשע – אבל כעורכת דין, היא תגן על הפשעים הכי חמורים. בלי להניד עפעף. כך נראה העולם של "הפליליסטיות" – עולם שבו שום דבר כבר לא נעשה בהיחבא או בהרכנת ראש. הן ייצגו את העבריינים הכי בכירים, הן יגנו על החלאות הכי גדולות – והן הולכות לעשות את זה בראש מורם. עם עקבים ועם תיקים ב-2,000 שקל, כחלק מהתרבות שעושה את הכל בגדול – ולתוך הפרצוף. ללא שנייה אחת של חרטה.
אבל במציאות, "ההצלחות" של אותן פליליסטיות – הן גם הרגעים שבהם הפושעים הגדולים יוצאים נקיים. המכשולים הקטנים שעורכות הדין המוכשרות האלה מוצאות בהילוכים החוזרים ממצלמות האבטחה, הן הרגע שבו רוצח יוצא זכאי או עם עונש מופחת, למרות שסחט באיומים אדם חף מפשע. כי בסוף, בחיים האמיתיים יש טוב ויש רע. ולא הכל עניין של נקודת מבט.
במובן הזה, אין פלא ששילה דורפמן, אחת מגיבורות הסדרה, סיפרה בראיון ל"הארץ" שהיא מעריצה את עורכת הדין לשעבר, וחברת הכנסת בהווה טלי גוטליב. אחרי הכל, גם גוטליב עשתה בדיוק את אותו הדבר – הוציאה את הנבלות הכי גדולות מתוך האש, ועשתה על זה יופי של בוחטה שהיא הייתה יכולה להשוויץ בה אחר כך. אפילו הון פוליטי משמעותי. אי אפשר להתחמק מהתחושה ש"הפליליסטיות" מראות את ישראל 2024 כפי שהיא באמת. ישראל שבה אין אשמה ואין בושה, הכל נעשה בראש חוצות ובגדול, ואם אתם מתחילים לפקפק – אז אתם "חמוצים". ומי אתם, אבירי המוסר? אתם תשבו ותראו את "מסי של האסירים" עולה על הדשא וכובשת שער ניצחון. כמה חבל שבצד שמקבל את השער נמצא הציבור הישראלי.
>> "הפליליסטיות", עכשיו ברשת 13