איילין
הבמאי ויליאם אולדרויד חוזר לביים (7 שנים מאז סרטו האחרון). העלילה עוסקת באיילין (תומאסין מקנזי), חייה מתהפכים מהקצה האחד לשני, כאשר נכנסת למקום עבודתה פסיכולוגית כריזמטית בשם רבקה (אן האת'וויי). איילין מוקסמת ומתחילה בהדרגתיות להתעורר מחייה האפרוריים. במהרה, מערכת היחסים בין השתיים לוקחת תפנית אפלה. "איילין" הינו סרט בינוני שאינו מצליח לממש את הפוטנציאל שלו.
מסתתר כאן סיפור אהבה יפיפה, הכימיה בין שני הדמויות חורכת את המסך. האת'וויי מסקרנת ונהדרת בתפקיד רבקה, מקנזי מצליחה לעבוד עם המעט שברשותה. הבעיה עם הסרט הינו התסריט, הוא מבולגן ואינו אחיד. היצירה נקטעת (מספר פעמים) על ידי סצנות חלום של איילין (הם אינם תורמים בהרבה ממה שהסרט מספר עלייה ויחסיה עם אביה). בנוסף, במערכה השלישית, התסריט עובר תפנית מסיפור אהבה למתח. המעבר מרגיש רחוק מאפוי.
לסיום, התסריט המבולגן, עוצר ממנו מלממש את הפוטנציאל החבוי שלו. שתי השחקניות טובות (על אף שהאת'וויי גונבת את ההצגה). הבמאי, אולדרויד מביים למופת את היצירה, עם זאת הסרט מאכזב מהיותו בינוני.
מכשף
ה"מכשף" נחשב לאחת מהקלאסיקות הרבות מהבמאי, ויליאם פרידקין ("מגרש השדים", "הקשר הצרפתי"). עלילתו עוסקת ב-4 גברים אומללים ממקומות שונים מהעולם, הם מסכימים לסכן את חייהם בהעברת חומר נפץ בכדי לעצור שריפת דלק הרסנית. על אף העשייה הקולנועית המרשימה שמציג פרידקין, ה"מכשף" מעדיף ספקטקולריים מסחררים על פני דמויותיו האנשויות.
החצי הראשון של הסרט מציג אקספוזיציה רחבה של ארבעת דמויותיו, היחיד שבולט לטובה הינו רוי שיידר (שמשחק נפלא עם המעט שברשותו). הדמות שלו עוברת מסע רגשי, בהשוואה לאחרים שנמצאים בתקן קישוטים בסצנות האקשן (על אף שגם הם משחקים טוב). לטובת הסרט, קטעי המתח אכן מבצעים את עבודתם, הם מרשימים, מעוררי פליאה, הכול כאן מבוצע לשלמות. מהבימוי העוצר נשימה ועד לעבודת הסאונד.
תסריט ה"מכשף" מצד אחד מותח ומסחרר, תודות לבימוי של פרידקין, שמצליח להשיב את הקהל בקצה מושבם. מצד שני, חסר בו רגש, היחיד שמצליח לבלוט הינו דמותו של שיידר. לכל מי שמעוניין לצפות בו, כדאי (ואף רצוי) להיכנס עם צפיות נמוכות.
הקדירה
המועמד הצרפתי לאוסקר, "הקדירה" עוסק במערכת היחסים בין טבחית בשם יוג'יני (ז'ולייט בינוש) למאסטר-שף, דודין (בנואה מג'ימל). כאשר הקשר ביניהם הופך לרומנטי, הוא מעוניין להינשא ליוג'יני, אך היא אוהבת את החופש שלה, ואינה מעוניינת להתחתן. "הקדירה" דורש צפיה נוספת, הבמאי, טראן אן הונג מצליח למשוך את הקהל אל תוך עולם הסרט. כלומר: דרך המסך, ניתן להריח את האוכל, להרגיש את אור השמש, ולשמוע בבירור את רעשי התסיסה והמחבטים בתוך המטבח.
הסרט הינו המקבילה לקיץ, הוא חמים ונעים לצפייה. הופעתם של שני השחקנים הראשיים (בינוש ומג'ימל) הינם הדובדבן שבקצפת, סצנת הסיום הינה ההוכחה לכך, מתמצתת את היחסים בין השניים. בנוסף, ניתן להאמין לכימיה בניהם. למרות זאת, הסרט מתענג ביתר המידה על האסתטיקה והאווירה שיוצר אן הונג. קל ללכת לאיבוד, לחוש אי-חיבור רגשי לדמויות ולסובבם.
"הקדירה" דורש צפייה נוספת, מדובר בעשייה קולנועית יפיפה ועדינה המחוזקת על ידי הופעתם של בינוש ומג'ימל, על אף שהעשייה (מהבימוי, התפאורה, הלבושות ועוד) מאפילה על התסריט.
(אור פז)
Film Castle 