ימים מושלמים
סרטו של וים ונדרס מזכיר את "פטרסון" מלפני שבע שניים. מעט מאוד קורה כאן (מבחינת עלילה). "ימים מושלמים" מתאר את שגרת חייו של היריאמה (קוז'י יאקושו), מנקה אסלות מטוקיו. הוא נהנה לקרוא, לצלם ולהקשיב למוזיקה. במהלך הימים, נפגש עם שלל דמויות. כאשר הסרט מקבל תפנית, ואל שגרת המנקה נכנסת אחייניתו הצעירה, הדבר מיוחס כאל עניין שולי בלבד. ונדרס (מזה זמן רב) מביים את אחד מהסרטים הטובים שלו.
סרט שכזה, ייפול או ייקום תודות השחקן הראשי. יאקושו מהווה את הלב הפועם של היצירה. ההוכחה לכך נמצאת בסצנה האחרונה, נסיעה בכביש ההופכת לרגע קתרזיס בשביל הדמות הראשית. בנוסף למשחק, הצילום יפיפייה, השימוש במוזיקה גאוני (ספציפית השיר: Feeling Good מאת נינה סימון) והבימוי שמצליח להוציא את המיטב מיאקושו.
הסרט מלא באינטראקציות שונות, הנעות בין המצחיק למרגש. עם זאת, הם אינם מאפילים על הדמות הראשית. היריאמה מלא שמחת חיים ואהבה כלפי סובביו, לדוג': הוא עוזר לקולגה לקראת דייט, שומר על ילד שהלך לאיבוד ומשמח חולה סופני ברגעיו הקשיים. התסריט נותן לקהל מספיק מידע על היריאמה, ובכל זאת משאיר מקום לפירוש. למשל: באחת הסצנות מבקר בקבר, ככל הנראה שיך לאישתו.
"ימים מושלמים" מהווה ניצחון לקיום האנושי אל מול עולם קר ומנוכר. הופעת יאקושו, הבימוי של ונדרס והתסריט שנכתב יחד עם טאקומה טקאסאקי, הופכים את הסרט לחוויה מתחיקה ומרגשת.
חדר המורים
הבמאי והתסריטאי אילקר צ'טאק, רוקם מיקרוקוסמוס של החברה הגרמנית ב"חדר המורים". עלילתו מגוללת את סיפורה של קרלה נובאק (לאוני בנש), אשר מתחילה עבודה חדשה בבית ספר תיכון. המחויבות לתפקיד מעוררת את תשומת ליבם של הסובבים, ובעת שמתרחשת סדרת גניבות בבית הספר, קרלה מחליטה לקחת את העניינים לידיה, מכאן מתפתח אחד מהסרטים המותחים שנראו השנה ויצירת מופת.
"חדר המורים" תופס את צופיו מהסצנה הראשונה ועד האחרונה, האספקט רשיו תוחם את הדמויות אל תוך ריבוע, דבר היוצר תחושה קלסטרופובית. התסריט בהדרגה בונה את אירועיו עד לקליימקס, במהלכם בנש נותנת הופעה טובה ומאופקת, וכאשר ומתפרצת, הדבר נכתב בחוכמה, תחת מסגרת של תרגיל בוקר בכיתה.
הסרט מעלה יותר שאלות מתשובות, התסריט נוגע בשלל נושאים: תפקיד מוסד הלימודים בחינוך הילדים, לקיחת הצדק לידיים ופייק ניוז. סצנות ארוכות מוקדשות לתפקיד העיתונאות, מהו אמת?, הצנזורה שמופעלת על גופים חדשותיים. הדבר אינו מאפיל על המהות ולב הסרט, עשיית הדבר הנכון אל מול הרשע הקיומי.
"חדר המורים" הינו יצירה אוניברסלית, מוכיח את הטענה שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. הסרט חובה לצפייה.
גבריות
"גבריות" הופיע כחלק מהליינאפ היוקרתי בפסטיבל הסרטים בברלין, הבמאי ג'ון טרנגוב ייצג את מדינתו (דרום אפריקה) באוסקר. עלילתו עוסקת בראלפי (ג'סי אייזנברג), הוא מתפרנס כנהג אובר בזמן שחברה שלו בהריון, בנוסף, המפלט היחידי בחדר הכושר מתחיל להוות אי-נעימות בשבילו, עד שמגיעים לעזרתו כת מאצ'ואיסטיים תחת השם "מאנודרום", בהנהגת גבר בשם דן (אדריאן ברודי). שום דבר לא יכין את הקהל, ממה שבסיום יתברר, הסרט השני הכי הזוי שנראה על המסך (יחד עם "בו מפחד").
התסריט מרגיש כמו דראפט ראשון, יש נושאים מעניינים שאינם מפותחים לעומק. העריכה שאמורה לסמל את רצף התועדה של ראלפי מרגישה בעיקר מבלבלת ומבולגנת, רצף האירועים אלימים והזויים מבלי הצדקה. אייזנברג מפתיע לטובה, מרגש לראות שחקן כמוהו מתפתח, הוא מצליח לעבוד עם המעט ברשותו. בנוסף, ברודי בתפקיד מנהיג הכת, על אף שמקבל פחות זמן מסך, מצליח להשאיר רושם מצמרר.
"גבריות" רחוק מלממש את הפוטנציאל שלו, התסריט מרגיש מבולבל, דבר המתבטא בעריכה מבולגנת. אייזנברג וברודי מצליחים לעבוד עם המעט שברשותם. הסרט בניסיון ליצור הלם, ככל הנראה יישכח בעוד שנה.
(אור פז)
Film Castle 