ללא הוד או הדר

רובין הוד הקולנועי עבר, כך נדמה, את כל הווריאציות בטווח המשתרע בין גיבור מסעיר לבדיחה חבוטה. ארול פלין ב"הרפתקאותיו של רובין הוד" (1938) הוא הגילום האייקוני של ההרפתקן המקסים בשובבותו ושחצנותו, דיסני הפכו דמות זו לשועל מצויר (1973), וב"רובין ומריאן" (1976) היה שון קונרי (אז בן 46) רובין הוד מזדקן החוזר לזרועותיה של מריאן (אודרי הפבורן). "רובין הוד: גברים בגטקעס" (1993) של מל ברוקס סגר את המעגל, בשחזור לעגני לדמות כפי עוצבה על ידי פלין.

רידלי סקוט מעריך את עצמו ואת יכולותיו מספיק מכדי שיטריד עצמו בהעלאת גירה נוספת. "רובין הוד" (Robin Hood) בבימויו הוא ניסיון לעצב את "סיפור המקור" של הדמות, בתוך מסגרת של אפוס היסטורי מדויק בחזותו וכבד ראש בתכניו. האירועים שמתוכם תיוולד דמותו של רובין הוד נעדרו מהעיבודים הקודמים, והצגתם מאפשרת לסקוט לעצב דמות שיש לה רלוונטיות להווה הפוליטי.

סרט זה יתסכל את אלו המחפשים סרט הרפתקאות קליל, בהתאם למסורת של סרטי רובין הוד קודמים. למי שמעוניין ברובין הוד רציני ושאפתני, דמות הרואית המוצבת על רקע ההיסטוריה האנגלית (שלא מזיק להכיר אותה לפני הצפייה בסרט), צפויה מידה לא מבוטלת של סיפוק.

מעט בימאים משתווים לרמת המיומנות הטכנית של סקוט ויכולתו לביים סצנות קרב מסעירות ומדויקות ("בלאק הוק דאון") או לעצב עולם בתנופה ויזואלית ("בלייד ראנר"). יכולות אלו ניכרות היטב בסרט. התסריט של בריאן הלגלנד אולי אינו נועז כמו טיוטת התסריט "נוטינגהאם" שאותה עיבד (ובה השריף מנוטינגהם, אויבו המושבע של רובין הוד, הפך לדמות החיובית), אך מחברת באופן מעניין בין המיתוס של הוד וההיסטוריה האנגלית.

התמקדות באינדיבידואל

רובין לונגסטרייד (ראסל קרואו) הוא בן למעמד היאומנים (מעמד ביניים של איכרים בעלי אדמה משלהם), המשמש כקשת בצבאותיו של ריצ'רד לב הארי (דני יוסטון). צבאו של המלך עושה דרכו חזרה לאנגליה לאחר מסע צלב שנמשך כעשור והסתיים במפלה. הדרך הביתה רצופה מעשי ביזה שתכליתם כיסוי ההוצאות של המערכה הכושלת.

ריצ'רד לב הארי, הרודן המודע לחטאיו, רחוק מרחק רב מהדמות ההרואית שהצטיירה בעלילות רובין הוד הקודמות. מסע הצלב הכושל כנגד המוסלמים דרדר את החיילים לשפל מוסרי. לונגסטריד, שניחן בהבנה טבעית של ערכם השווה של אנשים פשוטים ואצילים, נקלע לעימות עם המלך. זוהי נקודת המוצא למתח הקיים לאורך הסרט, בין שאפתנותו האכזרית של המנהיג וזכויותיו של היחיד. קשה לפספס את הרלוונטיות של עימות זה להווה הפוליטי.  

"רובין הוד". נטול חינניות עוקצנית

לאחר שריצ'רד לב הארי נהרג בקרב, לונגסטרייד וכמה מרעיו עושים דרכם חזרה לאנגליה. הם עוטים את בגדיהם של אבירים אנגלים שנהרגו בעת שניסו להביא את הכתר של המלך חזרה לממלכה. לונגסטרייד עוטה את שריונו של סר רוברט לוקסלי, אביר שבפניו התחייב כי יחזיר את חרבו לאחוזת אביו הזקן סר וולטר לוקסלי (מקס פון סידוב) בנוטינגהם.

הבשורה על מות ריצ'רד מקדמת את מזימותיו של פיליפ מלך צרפת להשתמש באציל האנגלי הבוגדני סר גודפרי (מרק סטרונג) בכדי לערער את היציבות באנגליה ולהכין את הקרקע לפלישה. המלך ג'ון (אוסקר איזק), אחיו הצעיר והאכזר של ריצ'רד, מחליט לבסס את שלטונו באמצעות הכבדת נטל תשלומי המס המוטל על נתיניו. הוא שולח את חייליו של סר גודפרי לגבות את המיסים ואלו מבצעים את משימתם באלימות פראית, שתכליתה היא להתסיס את האצולה כנגד המלך.

יאומן כי יסופר

לאחר שסר וולטר לוקסלי מקבל את הבשורה על מות בנו, הוא מבקש מלונגסטריד שיתחזה למת, שכן מות האב עלול להותיר את מריאן (קייט בלאנשט), אלמנת בנו, ללא כל רכוש (שעל פי חוק אסור לה להחזיק). לונגסטרייד היאומן הופך לאציל לוקסלי ולבן זוגה של מריאן בהעמדת הפנים שתתפתח לאהבה. זהות חדשה זו תהפוך אותו לדמות מפתח בניסיון להגן על רכושם של בני אנגליה מידיו החמדניות של המלך ג'ון, וממזימת ההשתלטות של פיליפ מלך צרפת. לונגסטריד יוביל את הניסיון לכפות על המלך ג'ון את הפיכת נתיניו (האצילים) לאזרחים בעלי זכויות, באמצעות השגת חתימתו על המגנה כרטה.

חברי כנופיית "האנשים העליזים" העתידית של רובין - ג'ון הקטן (קווין דוראנד), והאח טאק (מארק אדי) - מופיעים בסרט, אך הם דמויות משנה שהעלילה יכלה להסתדר בנקל בלעדיהם. ההתמקדות ברובין האינדיבידואל הופכת אותו לבן דמותו של מקסימוס ב"גלדיאטור" (שיתוף פעולה קודם בין רידלי סקוט לקרואו) וגם הטון הקודר והאלימות הלא מצועצעת מזכירים סרט זה.

קרואו הוא רובין הוד נטול חינניות עוקצנית. סיפור האהבה בינו ובין מריאן אינו מתקתק. זוהי קירבה רגשית המתפתחת בין שני אנשים בוגרים. באופן אירוני, קרואו אמור לייצג את תחילת דרכו של הוד, למרות שהוא בגיל זהה לגיל שבו גילם שון קונרי רובין הוד מזדקן. זהו עוד אלמנט המסביר מדוע, לטוב ולרע, זוהי גירסה הנבדלת בבירור מכל העיבודים הקודמים של הדמות.