ביקורת: פעם הייתי

מימין לשמאל: תובל שפיר, אדיר מילר, מיה דגן. מתוך פעם הייתי.

מימין לשמאל: תובל שפיר, אדיר מילר, מיה דגן. מתוך פעם הייתי.

"פעם הייתי", סרטו של אבי נשר ("סוף העולם שמאלה"), מתרחש בקיץ 1968 בחיפה. נשר כתב את התסריט "בהשראת" ספרו עב הכרס של אמיר גוטפרוינד "בשבילה גיבורים עפים". הספר מלווה את הגיבור עד סוף שנות ה-90, נשר יצא לעשות סרט על קיץ בחיי מתבגר. הסרט מבטיח, אך לא מקיים. הסברים בהמשך.

בקטעים פותחים וסוגרים שמתרחשים ב-2006 על רקע מלחמת לבנון השנייה רואים את דב נבון באיפור של זקן ואייל שכטר כאריק, גיבור הסרט בבגרותו. סיפור המסגרת הזה אינו תורם דבר וכמו כמעט כל דבר בסרט, הוא מאולץ וכפוי.

הסרט מיושן, ולא בגלל שהוא מתרחש ב-1968. לראיה, למשל, המעברים בין חלק מהקטעים: הפייד-אאוט לשחור ודווקא בסוף קטעים שאמורים להסתיים בפאנץ' ולא עם "אז תחשבו על זה" שמתאימים לכך יותר. הזדמנות קולנועית במעבר הראשוני ל-1968 מפוספסת לחלוטין (ראו "באריה" מרובה המעברים בין הזמנים לאפשרויות המרובות לכך), ושוט הצילום האחרון סתמי גם הוא.

בקיץ אחד בלתי נשכח אריק בן השש עשרה (תובל שפיר), בן לאם צברית (ירדן בר-כוכבא) ולאב ניצול שואה (נבון), פוגש בקיץ את השדכן המצולק יענקלה ברייד (אדיר מילר), ומתחיל לעבוד בשבילו במעקב אחר לקוחות שיענקלה חושד שאינם כפי שהם נראים לו, ואצל קלרה (מיה דגן), מכרה של יענקלה.

מימין לשמאל: אלי יצפאן, קובי פרג', יעל לבנטל. מתוך פעם הייתי.

מימין לשמאל: אלי יצפאן, קובי פרג', יעל לבנטל. מתוך פעם הייתי.

למה הכוונה ב'מבטיח אך לא מקיים' שכתבתי קודם? הילדה שבועטת בתחילת הסרט בכדורגל, למשל. לא עושים עם זה שום דבר, טוב, הבנתי, זה להמחשת רוח התקופה, לצורך אווירה, בסדר. אלא שכך גם הפריסקופ בין החדרים של אריק לזה של שכנו מלמטה בני. מציגים את זה, וזהו, לא משתמשים בזה יותר. אילו הדברים הללו היו בנוסף לתוכן ולעלילה, מה-טוב, אבל יותר מדי דברים נעדרים מהסרט, נאמרים בקריינות של אריק או הדמויות האחרות אומרות, ולא רואים את זה.

חוזרים ואומרים שאריק ובני חברים טובים, אך אין ולוּ קמצוץ של רמז לחברותם במהלך הסרט. "מערכת היחסים" של אריק ותמרה (נטע פורת, שאת אביה מגלם אלי יצפאן), בת דודתו של בני שמגיעה לביקור בן חודש לא בנוי כמו שצריך. בני אומר "שוב אתם רבים", אולם בכלל לא ראינו שהשניים לא מסתדרים לפני כן. שבוע לפני שהיא עוזבת היא שואלת את אריק איפה המכולת, כדי שיוכלו לבלות יחד. הכל לא טבעי ולא אמין (מילים אחרות ל"כפוי" ו"מאולץ"). לכל אורך הסרט קטעים מופיעים להם פתאום, בשביל הקטע, בשביל האווירה, מנותקים לחלוטין ממה שקרה לפני כן, לא תורמים דבר למה שיקרה אחרי זה, כמו הקטע שבו הם רוקדים ברחוב לצלילי "יחזקאל" של החלונות הגבוהים. עוד קטע לשם ההווי ורוח התקופה כביכול הוא הקטע במזרקה (מה הם כולם צועקים "בני, בני"? אין לכך שום הצדקה).

אריק טוען שהוא למד הרבה דברים מיענקלה. מה בדיוק הוא למד ממנו? לא ברור. משימות הבילוש שלו, שאמורות להיות מעניינות ומסקרנות, סתמיות לחלוטין. באחת מהן הוא רק צריך לגבור על הפחד שלו מדפיקה בדלת כדי לראות מה קורה בתוך דירה, באחרת הוא לא מזהה שאישה ברחוב היא זונה, ולמשימה נוספת הוא רותם את תמרה, אך רגע השיא של הפרשה הזאת לא כלול בסרט: אריק וחבריו מדווחים עליו אחר כך בעל פה ליענקלה.

אנחנו שומעים את יענקלה משתמש באותם משפטים לכל לקוחותיו, אך לא ראינו ולו שידוך אחד מוצלח שלו. שום סיפור אהבה אמיתי אין כאן. דרור קרן מגלם את מאיר הספרן חובב עגנון, לקוח של יענקלה שמתאהב בקלרה והופך למעין הדמות של הרשע בסרט. למה? כי צריך רשע בסרט. לא?

מיה דגן עם אדיר מילר. מתוך פעם הייתי.

מיה דגן עם אדיר מילר. מתוך פעם הייתי.

מכיוון שמדובר בחבורת דמויות של ניצולי שואה, מיה דגן ואדיר מילר זוכים כל אחד לקטע של מונולוג היזכרות, כולל הסיפור שקרה אמנם, של אם במחבוא שחנקה למוות את תינוקה בשעה שניסתה להשתיקו, שהופך למרבה הצער לסוג של קלישאה. הקטע של מיה מגיח משום מקום בעיקר כי הוא קורה בקטע הראשון שבו אריק בא לעבוד אצלה.

מבלי לעמוד על הכרמל בסוף שנות השישים, אני יודע שלא כך נראה ההר או הנוף ממנו ב-1968. קשה לעשות סרט תקופתי בארץ, עם תקציבי הסרטים שעומדים לרשותנו. אין לנו מקומות כמו בארה"ב ובאנגליה שנותרו ממש ללא שינוי, או אולפנים גדולים שבהם אפשר לבנות את התפאורות המתאימות. בשנה הקרובה יצאו סרטים נוספים שמתרחשים בעבר ("הדקדוק הפנימי" בירושלים באותו עשור של שנות ה-60 של המאה העשרים, "גיא אוני" בסוף המאה ה-19 ו"התגנבות יחידים" בשנות ה-50 של המאה העשרים), כולם אגב מבוססים גם הם על ספרים, ונראה איך הם התמודדו עם הבעיה הזאת. חוץ מהשימוש במילה "קליינט" במקום "לקוח", מדברים ב"פעם הייתי" לגמרי בעברית של היום, ורק בקטע אחד מישהו לא מבין את השימוש של תמרה (שמגיעה מחו"ל) במילה "מרובעים".

"פעם הייתי" לא מרגש, לא מספיק מצחיק, ופשוט לא מקיים את הבטחתו; כפי שנהג לומר שופט "כוכב נולד", צדי צרפתי: "זה ליד." מלא כוונות ורצונות טובים, ולא יותר מכך.

דירוג: ★★½☆☆

פעם הייתי
ישראל, 2010
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-24.06.2010 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה בקולנוע וכרטיסים
הקדימון:

בימוי:
אבי נשר
תסריט:
אבי נשר
שחקנים:
אדיר מילר
דב נבון
מיה דגן
תובל שפיר

אני פשוט לא מבין…
סרט מעולה!!!
נכון יש קטעי אווירה שאינם תורמים לסיפור מלבד לאווירה המדוייקת כל כך ונכונה כל כך לתקופה.
הסרט קצבי, כל רגע קורה משהו, אך אינו תזזיתי.
המון אהבה יש בסרט והכי חשוב התפיסה הכל כך מיוחדת של ברייד בנוגע לאהבה.

התסריט מקסים והמשחק הדרמתי של כל כוכבי הבידור שבד"כ עוסקים בהומר פשוט מעולה.

עופר

שרון

ממש לא מסכימה עם הביקורת שלך. אחד הסרטים היפים והמרגשים שראיתי בזמן האחרון. ראיתי אותו כבר בהקרנת טרום בכורה ועכשיו שיצא לקולנוע אני מתכוונת לראות אותו בשנית. אך לטעמי תצוגת המשחק המרשימה של אדיר מילר, מיה דגן, דרור קרן ותובל שפיר. השחזור התקופתי שהוא בכוונת תחילה לא "היסטורי" אלא יותר "פלאי סוריאליסטי" דרך העיינים של הגיבור שחווה את העיר התחתית יצרו עבורי את אחד הסרטים הטובים והמענגים של השנה.

ar

הגעתי לכאן דרך סינמסקופ.תודה על הלינקוק.לדעתי אתה סובל מ"קוצרלשונימוס" ראה יאיר את שביט שלהם אין בעיה כזאת נהפוך הוא, מדובר כאן ב"לונגלשונימוס". ביקורת נכונה. בתיקווה שאבי נשר יקרא ,יפנים ובפעם הבאה…

סרג'

ביקורת ילדותית ושטחית לאחד הסרטים הגדולים של הקולנוע הישראלי. "שחזור מרושל"? – איך אפשר להגיב בצורה כזאת לשחזור היפהפה? "מבלי לעמוד על הכרמל בסוף שנות השישים, אני יודע שלא כך נראה ההר או הנוף ממנו ב-1968" אני חיפאי מהכרמל ולי ההר והנוף ממנו כן נראים אמיתיים לתקופה. דרור קרן בתפקיד הרשע "כי צריך רשע"? איזו שטות. קרן מגלם דמות אובססיבית ובמידה מסוימת טראגית וקורבן למעשיה – מבקר נכבד: פשוט לא הבנת את הדמות. למי שבכל זאת קרא את הביקורת המרושלת והשטחית עד תומה אני יכול להבטיח שזה אחד מהטובים בסרטים הישראלים של השנים האחרונות. תסריט ובמוי מהדרגה העליונה, משחק יוצא מהכלל, צילום פנורמי מבריק, מוסיקה מרגשת. כל הכבוד לקולנוע הישראלי!

שכן

מסכים עם סרג', ואני רוצה להוסיף שבין אם מדובר בשחזור מהימן לחיפה של 1968 ובין אם לא, זה לא רלוונטי כיוון שהסרט הזה לא מנסה לשחזר אחד לאחד את המציאות שהייתה, וניתן לראות זאת בעוד מקומות בסרט. נשר ברא בסרט הזה עולם שמבוסס על המציאות החיפאית של אז, וזה מה שיפה בסרט הזה כל-כך.

מילה משלה

זה עתה צפיתי בסרט "פעם הייתי" ואני עדיין תחת השפעתו הממגנטת. הסיפור, האווירה, הכאב והעוצמה הטבועים בשתי הדמויות הראשיות, השדכן וקלרה – כל אלו שאבו את כל תשומת לבי לאורך כל הסרט ועדיין מלווים אותי. אך אני חייבת לציין שמעבר לכל הצלחה – הופעתו של אדיר מילר פשוט ממלאת את המסך בנוכחות כל כך חזקה, כריזמטית ומלאת קסם – עד שהיא משתווה להופעה אחת ויחידה שראיתי פעם בלונדון על הבמה – רקס הריסון. אדיר מילר פשוט מדהים בתפקידו של השדכן "הקמצן", כאשר הוא מפליא למזג בין הכאב, העצב והזכרון שאופפים את דמותו כעננה – לבין העוצמה של אישיותו הכובשת. שאפו! אדיר מילר. התעלית על עצמך!
ואילו מאיה דגן מפתיעה, מקסימה, כובשת ונוגעת ללב בדמותה של קלרה הנשית והכואבת. כל הכבוד לכם, ילדים! זוהי אמנות!

תל אביבית

מר יונתן דורון היקר,
בתור מבקר קולנוע אתה מתגלה כאן כחסר יכולת להבחין בדקויות שבעלילה. בוא אני אסביר לך מה שלא הבנת:
1) הילדה שבועטת בכדורגל – למה יש צורך לעשות עם זה משהו. היא ניצלת ממכות בזכות השדכן. סוף
2) האם הבחנת בדרך המצחיקה שבו האופה מול המשרד של השדכן משליך את הבייגלעך לתנור? אם לא כדאי שתראה שוב את הסרט.זה לא קשור לעלילה אך מצחיק להדהים.
3) קרן הרשע? קרן מסכן, בודד, מאוהב קשות בקלרה. דמות טראגית ואובססיבית שתעשה הכל כדי ל"חסל" את השדכן ולהיות עם אהובתו.
4) בסיפור בסרט האם לא חנקה את התינוק אלא הגבר שבו התאהבה. במציאות אמהות חנקו את התינוקות.
5) מה אתה רוצה מהפריסקופ? הוא מציץ לתמרה דרכו ורואה אותה מתפשטת. זה לא מספיק? אתה צריך עוד?
6) מה כולם צועקים בני בני במזרקה? כולם נוהרים אחרי תמרה רק בני מנסה לשמור ולהיות "בסדר" וכולם מאתגרים אותו ומנסים לעודד אותו להצטרף להילולה.
7) אריק לא מזהה זונה? מאיפה הוא ידע מה זה זונה? הוא תמים ונאיבי. הוא עוד לא יודע שקיימות זונות.

בקיצור חבל שחסר הבנה כמוך משמש כמבקר קולנוע וקוטל סרט נפלא, בסצינה של מיה דגן כל האולם הזיל דמעות, זה סרט נוגע ללב שיישאר עוד הרבה זמן בזיכרון.
אולי אתה צעיר מדי ואין לך רגש לאנשים שהוצגו בו אבל אני כדור שני לשואה שגדלה בתל אביב הצלחתי לראות הרבה דברים יפים בסרט. דרך אגב, הבחנת במספר על ידה של מיה דגן? או שגם זה נעלם מעיניך.
אני ממליצה לכולם לראות סרט מרגש זה עם שני השחקנים הראשיים שהצליחו לשכנע אותי באותנטיות שלהם, כולל השיחות הקצרות ברומנית.

[…] הסרט כאילו כיפרו על כל ביקורות סרטיו של נשר בהיסטוריה (חוץ מיונתן שלנו, ועוד לא שמענו משניצר). בסופו של יום, על פי הנתונים […]

ar

אני לא היחצנית של הסרט וגם לא הבת של המפיק/במאי אבל תאמינו לי אחלללה סרט. אין על אבי נשר והמוסיקה מקסימה באמת רמה. באמת קלאסה רוצו לראות.הכי טוב לראות עם פופקורן אקסטרא אקסטרא.

שרון

לעובדה שמבקרים אהבו את סרטו של נשר אין שום קשר לכפרה לעבר – "פעם הייתי" הוא באמת סרט מצוין ומגיע לו המחמאות הרבות שהוא קיבל – יש משהו מאוד קטנוני בניסיון המכוון שלך לגמד את הביקורות הנפלאות שקיבל הסרט. מה גם שהביקורת "הקטלנית" בה אתה מתגאה כ"ביקורת האתר" היא ביקורת שטחית וילדותית של "מבקר" שפספס כל כך הרבה נויאנסים דקים ויפים. המלצתי למבקר – צפה בסרט שוב – אולי תחכים.

משתמש אנונימי (לא מזוהה)

אל תקשיבו ל"מבקר" הגאון – פעם הייתי הוא סרט מופלא, מצחיק ומרגש ולא סתם קיבל כל כך הרבה ביקורות נהדרות. הביקורת הזו היא אחת הביקורות המפגרות שקראתי בחיי – מבקר שלא מבין את הסרט ועוד קורא לעצמו מבקר – תחליף מקצוע או שיותר נכון – אפילו לא ליד!!! זה מרגיש נורא מפגר להסביר למישהו שמכנה עצמו "מבקר" שהוא פספס את רב הסרט. הדבר ה"כפוי" וה"מאולץ" היחידי בסרט – זו הביקורת הטפשית הזאת!!!!

מור

מסכימה עם כל מילה ואף יותר.
בתור גרופית רצינית של "הלהקה", לא ברור לי איך 30 שנה אחרי, נראה כאן אבי נשר כבמאי מתחיל וכושל.
סרט מלא קלישאות מגובבות, נזרקות לפנים בלי שום רמת תחכום, רק כדי להיזרק. סצנות קטועות, משחק לא מבריק של אף אחת מהדמויות, תפאורה מאולצת – כולל מספר על היד של ניצולת שואה שבאה מרומניה – דבר שלא אפשרי כמעט בשום צורה – תחקיר גרוע.
די מעציב ולא צפוי לראות סרט ישראלי כל כך נמוך.

מישל

מדהים איך ש'טעם וריח' יכולים להיות כל כך שונים – מה זה שונים, הפוכים ב-180 מעלות!
מבלי להיכנס לדקויות בימוי ונוקדנות לשמה, כיליד העיר (שעבר לת"א כמו רבים וטובים…), אני יכול להעיד שגם השחזור של התקופה נעשה ברגש רב ומתוך הכרה נכונה של העיר, וגם עם נעשה איזה "מיש-מש" מבחינת האתרים ההיסטורים ממש, הרי שנשר קלע כאן בדיוק מעורר כבוד לחיפה שהיתה לנו בשנות ה-60.
בניגוד לדעת המבקר, שלמעשה קטל את הסרט, אני ממליץ עליו בכל פה למי שאוהב קולנוע ישראלי ובכלל; לחיפאים/אוהבי חיפה יש כאן בונוס נפלא נוסף – אל תפספסו!

הרצל

הייתי אתמול וממש לא הייתי מגדיר את הסרט הזה כסרט טוב, סביר…בקושי

העלילה לא סוחפת מספיק, הסט לא אמין בשנת 68 לא היו כל כך הרבה רבי קומות בחיפה, לא היו מזגנים שמציצים מכל חור, לנמל חיפה לא היו עגורונים של שנות האלפיים והכי גרוע הבית שבו גר הילד הוא בית משנות השמונים שלא היה קיים כלל בזמנו, זה מאוד פוגם בהנאה כשהסט לא אמין, אפשר היה לצלם את חלק נכבד מהסרט ביפו או לפחות לעבד במחשב כמו תמונות פנורמיות של חיפה לפני שלושים שנה או פשוט לקחת סרטים ישנים של יומני כרמל.

המשחק לא אמין, מוגזם בכל דרך אפשרית, מלבד המשחק של מאיה דגן שהיה באמת מרגש. ואילו של אדיר מילר גם טוב אבל משהו לא ממש עובד, יש תחושה של זיוף לאורך כל הסרט, אולי כי אלי יצפן מגיח כל רגע ומדבר במבטא עיראקי כל כך כבד שאפילו לסבא שלי מבגדד לא היה! משהו שם לא שיכנע אותי ולא ריגש, שוב זה לא סרט ממש גרוע אבל ממש לא יצירת פאר, סרט חביב ומטה

ליטל 25

מסכימה עם הביקורת של יונתן דורון אבל עדיין שווה לראות את הסרט. הרגשתי שהוא העלה לכתב את מה שהרגיש לי לא נכון בסרט. אבל ברצוני לתת ציון לשבח על:
1. המשחק של מיה דגן ואדיר מילר
2. ההתמודדות עם השואה שאף סרט ישראלי לא עשה קודם- ה"שם" ו"כל מי ששרד היה צריך לעשות מעשה נורא".
ותודה לביקורת של ה"תל אביבית" שגרם לי לצחוק.
תלכו לראות- סרט של קיץ קצת מאולץ אבל כיפי.

אמנון

ראיתי השבוע.
דעתי בראשי פרקים:
סרט מלא בקלישאות, כאילו עירבבו כמה סרטים מסוג "אלכס חולה אהבה ". שפע של דמויות (שרובן משוחקות היטב) – אבל רובן לא אמינות ולא מפותחות. הרבה נושאים: התבגרות, אהבה, בלש, שואה, חיפה – אבל אף אחד לא ממש מפותח ונוגע. שחזור יפה של תקופה (ריהוט, תלבושות וכו'). מוזיקה שלא קשורה (פליני ונינו רוטה הגיעו לרחוב העצמאות?)
לסיכום: "תפשת מרובה – לא תפשת". הרבה רעיונות והשקעה המבוזבזים בגלל תסריט לקוי ועריכה מרושלת.
חבל…

יאיר כהן

כשאוכלים ארוחה טובה,אין צורך לנתח כל מנה ורכיביה.

כשרואים סרט ניתוח של כל סצינה אינו רלונטי אלא למבקרי תרבות ולסטודנטים

לנו הסועדים והצופים איכפת רק מדבר אחד: האם וכמה נהננו

הסרט "פעם היינו"השאיר אותנו עם חיוך נוגה, נרגשים ועם ארומה נהדרת מהסיפור והמשחק המעולה.

חי

הסרט צולם והועבר כמו סוג של חלום או פנטזיה: דמויות מיוחדות,רחובות שוקקים וצבעוניים. כיף אדיר לצפות בסרט.
כל יתר ההתפלספויות מיותרות ואכן שמורות לסטודנטים לקולנוע ול-so called מבקרים

נירה

קשה לי לקבל את הביקורת הזו, מכיוון שצפיתי בסרט, גם הייתי ילדה בחיפה בשנים המדוברות, הסרט ממש מתאר את חיפה הקטנה של שנות השבעים, המראות, התחושות, ניתן היה אפילו להריח את ריח השוק הטורקי, גלי הים, עצי האורן.
חבל………סרט מדהים ולא מגיע לו ביקורת צולבת וחסרת בסיס

מיכאל

הסרט הטוב ביותר שנעשה פה אי פעם. סרט בקנה מידה של פליני ופזוליני.
סרט רגיש נוגע ללב, מלא בדקויות (שכנראה בני דור הריאליטי יצטרכו לראות 3-4 פעמים וגם אז לא בטוח שיבינו). אני לא יכול להוציא אותו מהראש שלי. בלתי נשכח.
משחק מעולה של אדיר מילר, מיה דגן, דרור קרן, תובל שפיר ובת-אל פאפורה הענקית(!)

דושדוש

אני לא מסכימה עם הביקורת בשום פנים ואופן !
המשחק של כולם מדהים , הסיפור יפהפה והמבקר שכתב את הביקרות דביל ..
נכון שיש "טעם וריח" , אבל זאת הגזמה !
אף אחד לא אמר לך לנתח את הסרט כאילו אתה מנתח מוח !
רוגע , תאמר את דעתך וזהו ..
ולכל מי שאמר – המשחק היה יוצא מן הכלל , ואם אתם לא מבינים את זה , העיניים והאוזניים שלכם משדרות גרוע למוח ..
בקיצור , חובה לראות את הסרט : הוא מדהים !!!
אהה ומבקר ? הערה אחרונה – אתה מבקר ממש ממש גרוע , ואני במקומך הייתי מחליפה מקצוע .. זה שלא אהבת סרט לא אומר שאתה צריך לקטול אותו למנוע מאנשים אחרים לראות אותו .. מה גם , שהדעה שלך ממש לא מעניינת פה אף אחד ..

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?