ניה ורדלוס עם ריצ'ארד דרייפוס. מתוך האהבה היוונית שלי.
ניה ורדלוס חוזרת בסרט "האהבה היוונית שלי" עם טעם יווני של הרבה בזוקי, תרבות ועתיקות. ורדלוס הקסימה את כולנו בסרט "החתונה היוונית שלי" (2002) שהתבסס על מחזה פרי עטה כמחווה אמיתית, מקסימה ואוהבת למשפחתה היוונית. בסרטה החדש היא מגיעה ליוון והפעם עם סיפור אחר לגמרי – הברקה תסריטאית זה בטוח לא.
בסרט "האהבה היוונית שלי" ורדלוס מגלמת את ג'ורגיה, מדריכת תיירים לחוצה שרוצה להראות למטייליה את ההיסטוריה של יוון וחשיבותם של העתיקות הנפלאות בעוד התיירים עצמם מעדיפים את אתרי התיירות הכוללים בעיקר דוכני מזכרות,שווקים וגלידריות מקומיות. טרם המפגש עם הקבוצה הבאה שלה עולות לג'ורגיה מחשבות על חזרה לאמריקה והיא מחליטה שהגיע הזמן לוותר על חלומה היווני ובעיקר על ה"קאפי" (שלווה יוונית) שלעולם לא תגיע למחוזותיה. ג'ורגיה עוד לא יודעת שדווקא הקבוצה הזו תשנה את חייה.כאשר היא פוגשת תייר אמריקאי בשם אירוו (ריצ'ארד דרייפוס), סוג של ליצן עצוב שממריץ אותה ליצור שינוי ממשי בחייה המשעממים. אל הקבוצה המטורפת של המטיילים החדשים מצטרף גם נהג חדש ושתקן עם שם משעשע – פופי קאקס. כמובן שהרומנטיקה בין ג'ורג'יה לפופי לא תאחר לבוא ואף תשנה כמובן את הדכדוך של גיבורתנו.
ללא ספק מדובר בשמאלץ. העובדה שאושר מגיע לנשים רק דרך אהבה רומנטית הוא המניפסט ההוליוודי של הקומדיות הרומנטיות ללא כל עוררין וכאשר מדובר בהפקתו של טום הנקס המתקתק לא ציפיתי למשהו אחר. אין לי שום דבר נגד הנקס חס וחלילה, אבל די ברור שיקיר אמריקאי שכמותו לא יעשה משהו חתרני באמת. אז למה כן לראות את הסרט? כבר אמרתי: בגלל שזה שמאלץ. הקלישאות, הסטריאוטיפים המשעשעים בכל אחת מדמויות המטיילים של ג'ורג'יה ביניהם ניתן למצוא את: האוסטרליים השיכורים, האמריקאים הווכחניים והאנגלים חמוצי הפנים המציגים בפנינו מדגם אנתרופולוגי חביב וכמובן שהחינניות של וראדלוס כמדריכת הטיולים האבודה חביב להפליא.
ניה ורדלוס. מתוך האהבה היוונית שלי.
הנחמד בסרט הוא שסוף סוף אנחנו יכולים לראות מה עובר על מדריך טיולים. באם יצא לנו אי פעם לטייל בחסות של מדריך שכזה כנראה שלא הבנו את נטל המלאכה. כמה פעמים הרי שאלנו שוב ושוב את המדריך האומלל את אותן השאלות שלולא ברחנו מסיפוריו ההיסטוריים לקנות גלידה טעימה היינו יודעים למן הרגע הראשון. הסיבה המרכזית האמיתית שבגללה שווה לראות את הסרט נעוצה כמובן בכך שהוא מציג בפנינו את נופי יוון המדהימים הנחשפים לכל אורכו והרי לא בכדי נבחרה הזו כמשכנה של הדמוקרטיה ואתריה ההיסטוריים הם הרי מנעמים לעיניים. הבמאי דון פטרי משכיל לתעל את הנופים הללו להשגת המטרות הרומנטיות של סרטו ועל כן נסלח לו על השמאלציות. מה שמייחד את הסרט הזה עוד יותר הוא שממשלת יוון אישרה באופן מיוחד לצלם את העתיקות של אקרופוליס ולראשונה הוליווד משתמשת באקרופוליס האמיתית כתפאורה ממשית להתרחשויות. אין ספק שזה עניין נפלא.
אסיים עם פרט טריוויה רכילותי שיכול לשעשע בעת הצפייה: פקיד הקבלה הקירח במלון הראשון שמזעזע את גיבורתנו הוא לא אחר מאשר בעלה של ורדלוס בחיים מה שמקנה לסצינה נופך אירוני וקומי לא רע בכלל. אז צפיה נעימה ויאסו!
הסרט יוקרן בערוץ yes 1 הערב (2.7.10) בשעה 21:30
האהבה היוונית שלי
ארה"ב, 2009
הקדימון: